ערב הפתיחה של הוועידה הדמוקרטית היה מוצלח, אך לא ברור אם הבוחרים שמו לב. הדמוקרטים באו כדי להזהיר את העולם מהאסון ששמו טראמפ, לשיטתם, אך רוב הסיכויים שהאמריקנים הנהנו בנימוס, או צעקו בזעם, והעבירו ערוץ. מבחינת הצופה בבית, הוועידה הדמוקרטית הארצית היא עוד אירוע מיני רבים. בייחוד בעידן הקורונה, אין לה כבר את האפקט הכללי.
אך בכל זאת, כל ערוצי החדשות המרכזיים הקדישו שעות על גבי שעות של סיקור של הנאומים הוירטואלים. במקביל, טראמפ נאם מרחק שעה נסיעה, בעצרת שקיים בשדה התעופה של אוש-קוש.
לעמוד הבחירות המיוחד עם כל העדכונים>>
במרכז העיר מילווקי, מרוב שוטרים ומחסומים, קשה היה לראות את המפגינים שהתעקשו להגיע ולמחות מול הממסד הדמוקרטי, למרות שבתוך ההיכל שבו התקיימה הועידה לא היו בכלל נואמים. כל הנואמים היו בכלל בביתם או במקום מרוחק, נואמים נאומים מקוונים למאתיים פונקציונרים, שהגיעו לתוך ההיכל כדי לספור צירים ולעשות פעילות פרוצדורלית כזו או אחרת.
אפטר: גלעד דיסטלמן
נאומה של מישל אובמה היה להיט, במיוחד החלק שבו תקפה את טראמפ והצהירה ש"אם רוצים לשים סוף לפילוג ולכאוס, צריך להתייחס אל הבחירות האלו כאילו הן בחירות שהחיים שלכם יהיו תלויים בהם." היא הדגישה, בנאום מביתה עם כרזה של ביידן ברקע, כי "צריך לעשות את הכל כדי שהחבר שלי ג'ו ייבחר". אובמה הוסיפה כי "אם אתה חושבים שהמצב לא יכול להדרדר עוד יותר, תסמכו עליי - הוא יכול".
הסנאטור הסוציאליסט ברני סנדרס כצפוי היה המסמר של הערב, אבל גם המפגינים שהיו בחוץ לא צפו בנאומו בהשתוקקות. לקראת 10 בערב הם כבר התעייפו. ברשתות החברתיות התלהבו מאוד מהנאום הביתי שלו, אך זה לא מפתיע. מבחינת תומכיו, חוץ מלזכות במועמדות המפלגה לנשיאות, זה הרגע שחיכו לו. הרגע שבו יוכל להשפיע מבפנים על כיוון המפלגה, גם אם ללילה אחד בלבד.

סנדרס התקשה להראות התלהבות מביידן, אך הפגין פנים מנומסות ואפילו שיבח את תוכניתו של ביידן לביטוח בריאות. הוא אמר אומנם ששהוא וביידן חלוקים על התוכנית ועל שורה של נושאים אחרים אך מהר מאוד עבר לדבר על מה שכולם מסכימים עליו: הסכנה שמהווה לכאורה טראמפ.
"העתיד של הדמוקרטיה שלנו בסכנה, העתיד של הכלכלה שלנו בסכנה, העתיד של כוכב הלכת שלנו בסכנה", הוא התעקש. "חבריי, המחיר של כישלון (של ביידן להיבחר) הוא פשוט בל ישוער". הוא הוסיף: "כפי שנרו ניגן בכינור בעוד רומא בוערת, טראמפ בוחר עכשיו לשחק גולף ומתעלם מהמדענים [בעניין הקורונה]", הוא אמר.
כך או כך, אפילו ביידן הגיח לשנייה במסכים כאשר שוחח עם חלק מהנואמים בסרטון שהוקלט מראש.

כך או כך, מרכז העיר, שהיה אמור להיות שוקק בתקשורת ובתיירים ובמפגינים כמובן, נראה כמו עיר בטראומה, בגלל הקורונה. קומץ מפגינים - לא יותר מ-30 - התייצבו מול פלטות המתכת שהציבו מסביב למתחם המאובטח של הועידה. היו כנראה יותר שוטרים ממפגינים, וגם השוטרים נראו כאילו הם לא ממש עובדים. בעיקר שוחחו בינם ובין עצמם.
עבד, בעל מרכול ליד הוועידה, אומר שהוא הפסיד הון מכך שהמגפה הפכה את היוצרות. לדבריו, לא הייתה נפש חיה ברחובות כל היום. "זה יותר גרוע משגרה", הוא אומר. "לפחות בשגרה יש אנשים. עכשיו יש שוטרים בכל מקום".
כששאלתי אם אפשר להסתובב בדאונטאון ללא חשש הוא אומר, "וודאי. עכשיו הכי בטוח". גם סניף ה"דנקין דונטס" פועל. המוכר הוא אדם בשם בנג'מין, שהתחיל בתור המנקה לפני עשר שנים ועכשיו מנהל את הסניף בפועל. הוא אומר שאחרי שתיגמר המגפה, הוא יישלח ל"דנקין יוניברסיטי" - המכון שהחברה שולחת אנשים כדי להפוך אותם למנהלים. הוא מפגין ידע נרחב בכל הנוגע ליהדות ולתנ"ך, ומציין שהשם שלו בעברית הוא "בנימין". בנג'מין אומר שהוא אף פעם לא מצביע, אבל ייתכן שהפעם הוא יצביע לביידן.
"לפני המגפה הזמינו מראש את כל המלונות מפה ועד ושיקגו עבו התקופה הזאת, אבל אז ביטלו את הכל". שאלתי אותו מה הוא חושב על הדמוקרטים. לדבריו, הוא בדרך כלל נשאר מחוץ לפוליטיקה. "אני חושב שהבחירה של ביידן בקמלה האריס היתה בחירה טובה", הוא אומר אך מתעקש שהוא לא נמנה על אף צד במחנה הפוליטי ולא הצביע אף פעם. "אני מחשיב את עצמי כאדם שמחפש את האמת", הוא אומר ומסביר את הדמיון בין כל הדתות. "יש בדתות האלו מסרים שונים שבעצם זהים, כמו אל תעשה את מה ששנוא עליך לחברך".
אחרי שיטוטים סביב המתחם המאובטח, אך כמעט נטוש, נמצאה קבוצה יחסית גדולה. כ-20 אנשים הפגינו מול המחסומים. נטאשה ומיירה, שתיהן עם פרחים על הראש, הם חלק מתנועת "Extinction Rebellion" שעשתה בלגן בבריטניה ועכשיו מתכוונת לייצא את הרעיונות גם לאמריקה. מדובר בתנועה שרוצה לשבש את החיים במדינות המערב כדי לעורר את המודעות להכחדה והכיליון הצפויים משינויי האקלים. מפגינים כאילו אין מחר, במלוא מובן המילה.

"אני הייתי פעילת סביבה כל חיי, ואנחנו בדרך לאסון שיגיע מהר ולכן הגיע הזמן לפעילות דרמטית לשיבוש, ולכן אנחנו פה כדי להבהיר את כוונתנו, ויש לנו עוד תוכניות לימים הקרובים שאני לא יכול לספר לך עליהן," נטאשה אומרת.
בזמן שאני צופה בהפגנות, אדם בן 70 שרוכב על אופניים מגיע. קוראים לו בוב ורינג. הוא גדל גם בוויסקונסין וגם בסאן פרנסיסקו בצעירותו. הוא היה ליברל שמאלני והיפסטרי שיצא בהפגנות נגד ריצ'ארד ניקסון. "אתה מפגין או מסקר," אני שואל. "אני סתם משוטט," אמר לי.
הוא אומר שההפגנות עכשיו הן בעצם המשך ישיר להפגנות הקשות שהיו במאי בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד.

"אני לא מתלהב מטראמפ, אבל אני עוד יותר לא מתלהב מאדם כמו ביידן שנמצא בפוליטיקה כבר 45 שנים ולא עשה שום דבר," בוב אומר לי.
"יש לי נכדים, וזה מה שמטריד אותי. אנחנו לא מטפלים בשורש הבעיה. הבעיה היא לא השוטרים - ברור שתמיד אתה יכול למצוא גם את אלו הבעייתיים. הבעיה היא ברחובות שנמצאים לא רחוק מפה, האזור שבו השחורים יורים זה בזה, הילדים השחורים נורים למוות על-ידי כנופיות. אנחנו צריכים עוד שוטרים, לא פחות שוטרים". לדבריו, הצעירים שפה "הם היפסטרים וצעירים שלא יודעים מאיפה הכסף שהם רוצים לתוכניות שלהם יגיע. הנכדים שלי הם אלו שישלמו על זה".
כך או כך, הועידה הדמוקרטית בסופו של דבר רשמה הצלחה בכך שלא היה כאוס מוחלט. טראמפ אומנם קצת גנב מאור הזרקורים, אבל לפחות לא היו רגעים מביכים. ביידן צריך אולי להודות לקורונה שלא שמה אותו מול קהל, ושלא נתנה פתח לכאוס שהיה עשוי להתחולל בתוך האולם אם הייתה ועידה של ממש.
אך ביידן צריך להיזהר לא להיות זהיר מדי. כרגע הוא עדיין נתפס כדוד זקן וחביב, לא כאלטרנטיבה הולמת לטראמפ. הסקרים מחמיאים, אך ביום הבוחר, הכל מסתכם בלהט של הבוחרים. וטראמפ יודע איך להוציא את בוחריו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו