מסתבך סדרתי: על הכישלון של גווארדיולה בליגת האלופות
כבר תשע שנים שפפ גווארדיולה לא זכה בליגת האלופות או אפילו הגיע למעמד הגמר • למרות שגרף תארים בגרמניה ובאנגליה, כשהתואר האירופי על הפרק, המאמן הספרדי מתכנן יותר מדי, מתחכם ונכשל פעם אחר פעם • והאם האשמה בכך היא בכלל צ'לסי של 2012?

אי אפשר לקחת מפפ גווארדיולה את הישגיו כמאמן, וזה מבלי לדבר על איכות הכדורגל. בכל זאת, מדובר בכזה שהוביל שלוש קבוצות משלוש ליגות שונות לשמונה אליפויות. עם כולן זכה גם בגביעים מקומיים כאלה ואחרים, וכשאימן את ברצלונה זכה פעמיים בליגת האלופות.
רק כדי לשים דברים בפרופורציות: קרלו אנצ'לוטי, זינדין זידאן ובוב פייזלי הם היחידים שזכו בתואר האירופי היוקרתי שלוש פעמים. מאמנים גדולים כמו אלכס פרגוסון, ז'וזה מוריניו, אוטמאר היצפלד, אריגו סאקי ויופ היינקס זכו גם הם פעמיים, בעוד יורגן קלופ, לואיס ואן חאל, רפא בניטס ויוהאן קרויף זכו בו פעם אחת בלבד. מהבחינה הזאת מצבו של גווארדיולה סביר לגמרי, אלא שהשנים האחרונות מחזקות את התחושה ששתי הזכיות המדוברות הן מעט מדי עבור מאמן שיכול היה להשיג יותר.
ההפסד 3:1 לליון במוצ"ש סגר תשע שנים מאז הפעם האחרונה שבה גווארדיולה הניף את הגביע עם האוזניים הגדולות. אז, ב־2011, זה קרה עם ברצלונה הגדולה של מסי, צ'אבי, אינייסטה, דני אלבס ואחרים, ובהחלט היה מרשים.
העובדה שהשלים שתי זכיות בשלוש שנים (יחד עם 2009) מיצבה את פפ כמי שמחזיק במתכון האולטימטיבי להצלחה אירופית כבירה. ברצלונה שלו שיחקה בסגנון אחר, טיקי טאקה שהיה חדשני ומהפכני באותם ימים, ונדמה היה שלפפ יש את היכולות לעשות העתק־הדבק על כל קבוצה שתתן לו את המשאבים.

פפ. שאב את שמחת החיים משחקניו מול ליון // צילום: אי.פי
באיירן מינכן היתה הראשונה להמר על הקוסם הספרדי, מנצ'סטר סיטי השנייה, ושבע שנים אחר כך הקסם עדיין לא קרה. גווארדיולה אמנם אסף אליפויות בגרמניה ובאנגליה, אבל בליגת האלופות - המפעל שלשמו הגיע - הוא לא נחל הצלחה.
עם באיירן נעצר שלוש פעמים בחצי הגמר על ידי קבוצות ספרדיות, בזמן שעם סיטי לא עבר את רבע הגמר והודח על ידי מונאקו, ליברפול, טוטנהאם וליון. במקום להביא את ליגת האלופות, פפ רק הרחיק את עצמו מהגביע.
"תוכנית המשחק של סיטי היתה רעה"
קשה לשים את האצבע מתי העסק ברח לו מהידיים, אבל כנראה ההפסד לצ'לסי האפורה בחצי הגמר של 2012 תרם לכך. באותו ערב שבו ברצלונה המשומנת שלו סיימה את דרכה במפעל בקאמפ נואו, פפ הפנים שליגת האלופות זה סיפור אחר. גלגלי המוח התחילו לפעול ולא עצרו מאז לשנייה אחת. הדחף להצליח שוב במפעל החשוב מכולם לא נתן לגווארדיולה מנוח, והחשיבה המיותרת היתה בעוכריו בכל פעם מחדש.
כשאימן את באיירן ניסה לעצור את ברצלונה בשמירות אישיות ונכשל; מול ריאל מדריד הוא ניסה לשחק פתוח וחטף; וכמאמן סיטי הימר על קישור צפוף מול ליברפול, שיחק הגנתי מדי במפגש הראשון מול טוטנהאם ושלשום מול ליון שאב את כל שמחת החיים מהקבוצה שלו עם הרכב דפנסיבי וחסר השראה.
על הנייר תמיד היו לו המשאבים והכלים לעשות יותר, אבל פפ ממש התעקש להפוך את מפגשי הנוקאאוט האלה לדוקטורט באימון. "נכון, סטרלינג רשם החמצה ענקית", כתב כריס וודל ב־BBC, "אבל סיטי הפסידה בעיקר כי תוכנית המשחק שלה היתה רעה".

סטרלינג בהחמצה נוראית. אם זה רק היה נכנס... // צילום: אי.אף.פי
רצף הכישלונות הזה עושה שירות רע למעמד של פפ. למרות שיש עדיין מי שרואים בו אחד המאמנים הגדולים של דורנו, יש לא מעט שחושבים שהוא מוערך יתר על המידה. לזכות באליפויות עם ברצלונה, באיירן וסיטי זאת לא חוכמה גדולה הם טוענים, המבחן האמיתי הוא ליגת האלופות, ושם פפ נכשל פעם אחר פעם באופן שאינו מחויב המציאות.
"אולי יום אחד נצליח לשבור את מחסום רבע הגמר", סיכם גווארדיולה את ההפסד השלישי ברציפות של סיטי בשלב הזה והוסיף: "עדיין לא הצלחתי לעשות את זה עם החבורה המוכשרת הזאת, אבל נמשיך לנסות בעתיד". פפ, כאמור, לא מתכוון לוותר על האפשרות לזכות בגביע לראשונה מאז 2011, אבל אולי כדאי שיפסיק לחשוב על זה כל כך הרבה.
