מאז שהפרויקט הגרנדיוזי של הרכבת הקלה בגוש דן יצא לדרך - לאחר שני ניסיונות כושלים, שכללו גם פרשת שחיתות אחת - נדמה שהציבור בישראל שכח לגמרי עד כמה מדובר בפרויקט סבוך, ובמקום לתת הזדמנות לנוגעים בדבר, עסוקים כולם בשאלה אחת: האם יצליחו הצדדים לעמוד בלוחות הזמנים. במדינה שבה איש אינו מקבל את הדירה שלו בזמן מהקבלן או מהשיפוצניק, וכשתשלום בשיטת שוטף פלוס 90 נחשב הגיוני לחלוטין, יש לנו את החוצפה לצפות מאחד הפרויקטים ההנדסיים המסובכים בהיסטוריה של המדינה להיות מוכן בדיוק בזמן, ואם אפשר - על הדקה. זה כמובן לא יקרה. איחור יהיה גם יהיה, השאלה היחידה היא עד כמה.
לאחרונה, חמש שנים אחרי יריית הפתיחה, החלו להישמע דיבורים על כך שהאיחור יכול להוביל גם עמוק לתוך 2023. מדוע? קודם כל התירוץ הרשמי והמוכר - קורונה. זו, אשר מנעה מעובדים רבים להגיע לעבודה מסין לדוגמה, או עניין הבידודים שמנע לאורך הסגר בחודשי האביב הגעה רציפה של עובדים לתחנות. המבקרים יגידו שגם החלפת המנכ"ל יהודה בר־און, שהתפטר מתפקידו והוחלף על ידי חיים גליק, לא תרמה לדברים לזוז מהר יותר, וכמובן שהביורוקרטיה הישראלית שוב הרימה את ראשה.
"הפיטורים היו אכן מקל בגלגלים של הרכבת", אומר גורם בכיר המעורה בפרטים, "זה היה פרויקט חייו של יהודה בר־און, והביורוקרטיה הישראלית בשילוב של מלחמות בין הדריקטוריון ליהודה גרמו לכך שהעסק התחיל לקרטע. רמי בלניקוב (יו"ר נת"ע) לא אהב שיהודה לא סופר את הדירקטוריון והיה ברור שהם על מסלול התנגשות, שבלניקוב יראה לו את הדרך החוצה. וזה אכן מה שקרה. זה כואב, כמה שיהודה הוא אדם מאוד כוחני, עדיין הוא הצליח לעשות משהו שאף אחד לפניו לא עשה והצליח להרים את הפרויקט הזה".
אגב, חלק מהסמנכ"לים מיהרו לשלוח מכתב לבלניקוב וביקשו שישקול שנית את ההחלטה הקשה שקיבל. "מאז כניסתו לתפקיד של בר־און, בשנת 2014, הפכה חברת נת"ע מחברה כושלת, שמקדמת קווים תיאורטיים, לחברת התשתיות הגדולה בישראל, עם כושר ביצוע העולה על כל הציפיות. כל עובדי החברה נושאים עיניים למנהיגות המקצועית של יהודה, שהפכה לשם דבר בענף", נכתב במכתב.
העבודות ברכבת הקלה בתחנות קרליבך ואלנבי // צילום: יוסי זליגר
חלק מהסמנכ"לים שילמו בפיטורים מיידיים על כך שהעזו להמרות את פיו של יושב הראש. כך או כך, בשל עיכובי הקורונה והקשיים, הצליחו בנת"ע להוציא מהאוצר עוד מיליארד שקלים כדי לנסות ולהמשיך לעמוד בלוח הזמנים ולפצות על הזמן היקר. לשם השוואה, את הרכבת באמסטרדם פתחו באיחור של יותר משש שנים, ובישראל יכולים להבטיח כולם שזה לא יהיה המצב.
אלנבי
עבודה בשלל שפות
בביקור הבלעדי שערכנו בתחנת אלנבי־יהודה הלוי ובתחנת קרליבך, הרגשנו שמול הספקנות הראשונית מהתקשורת - שהתקשתה לפרגן לפרויקט הזה מתחילת הדרך, אבל מהר מאוד נדמה - כמו תמיד טוב מראה עיניים מכל מיני סיפורים שמתרחשים מעל פני הקרקע. גיא סגל, שמלווה אותנו מטעם נת"ע בביקור בתחנת אלנבי, מסביר בחיוך את הסיפור כולו: "כשהפרויקט הזה יצא לדרך אמרתי לעצמי, 'כזה דבר קורה בישראל ואני לא אהיה חלק ממנו? אין סיכוי'. הלוואי שהייתי יודע לאן אני נכנס".
שווה לחכות לרכבת הקלה // צילום: יוסי זליגר
התחנה באלנבי היא כרגע גולת הכותרת: קרונות סיניים חוצים את המסילות ואפילו מסכי לד מאפשרים לדמיין כיצד ייראו הדברים בעוד כמה שנים. ביום נתון יעברו בתחנה 50 אלף נוסעים, שינועו ברחבי גוש דן מתחת ומעל האדמה, הרחק מהתחבורה הציבורית המיושנת והשוחקת. זו התחנה התת־קרקעית הדרומית ביותר מתוך עשר התחנות התת־קרקעיות לאורך הקו האדום של הרכבת הקלה במטרופולין תל אביב, והיא ממוקמת על ציר הרחובות יהודה הלוי־מקווה ישראל, בין אלנבי לרחוב בצלאל יפה.
מעל פני השטח מבטיחים לנו שעד סופם של החגים הקרובים, התשתיות של חוץ התחנה כבר יתפקדו והעמידה בזמנים תפתיע את כולם. כך או כך, למביט בעיניים מפוקחות בנעשה במתחת לאדמה, וכמי שנולד בעיר הזו וחי בה את כל חייו, קשה שלא לחוש במשק כנפי ההיסטוריה.
התשוקה של העובדים בשטח אינה מתכתבת עם אשר נעשה במשרדים הממוזגים. לראות לצד העובדים המקומיים את העובדים הסינים, הרומנים והאוזבקים שולפים את הניידים שלהם ומצלמים את עצמם כדי לשלוח הביתה תמונה, כשהם מלאים גאווה בפרויקט שלהם, הופך את העניין כולו ליוצא דופן. עבורם לא מדובר בעוד פרויקט, דווקא בשל העובדה שהתלהבו מהישראלים ונדבקו בהתלהבותם. מגדל בבל המודרני הזה מצליח לייצר היסטוריה בקנה מידה ישראלי, ולא אחת הפועלים הזרים זוכים לתרגום לעברית מצד העובדים המגיעים מהרשות הפלשתינית.
העבודות בתחנה החדשה // צילום: יוסי זליגר
לפני שאנחנו חוצים רגלית לכיוון תחנת קרליבך הרחוקה, קצת יותר מ־500 מטרים משם, שווה להתעכב על העסקים הקטנים הממוקמים מעל תחנת אלנבי. מצד אחד, הביקוש לנדל"ן באזור שבשנים האחרונות זכה להזנחה כמעט מכוונת מצד עיריית תל אביב, עולה בתקופה האחרונה מתוך ההבנה שאולי אנחנו באמצע הדרך ואפשר להתחיל לראות את הסוף. מחירי המשרדים והחנויות קפצו פלאים, וחלק פשוט קנו כאן דירות ישנות להשקעה, מתוך אמונה שבשנים הקרובות המחירים רק ילכו ויעלו.
מקרה משעשע התרחש בתחנת אלנבי, כאשר במהלך עבודות החפירות נוצר חשש אמיתי שאחד הבתים באזור יקרוס על יושביו. התושבים פונו מייד מבתיהם למלון, ושומרים מיוחדים נשכרו על ידי נת"ע לשמור על הדירות והחפצים של התושבים עד אשר יחזרו הביתה, בתקווה שהבית לא יקרוס. נכון לעכשיו, הוא עדיין עומד.
מצד שני, הפגיעה הכלכלית היא רחבה, ואין לזלזל בה ולו לרגע, אבל נדמה שרוב בעלי העסקים הפנימו שמדובר במצב נתון, בציפייה שבעתיד ההכנסות הכספיות יצליחו לפצות על המשבר הכפול, של החפירות בשילוב הקורונה. קחו את רותי ברודו למשל, הבעלים של מסעדת בראסרי, שהודיעה לא מזמן שהיא מרימה ידיים וסוגרת את העסק, זמנית לפחות.
השילוב בין חפירות הענק שצפויות באזור העירייה לבין משבר הקורונה, הופך את אבן גבירול לאזור רפאים. החפירות היו אמורות להתחיל בחודש מארס בשנה הבאה, אבל נכון לעכשיו, נוכח העיכובים, מדברים על יולי, אז באמת יתחיל החלק המאתגר, כשאחד מצירי התנועה המרכזיים של העיר יהפוך למעשה למשותק כמעט לגמרי. ואם מחפשים מקרה שבו דווקא הצליח בעלים של עסק אחד לעשות היסטוריה, הרי מדובר בבעל פיצרייה ברמת גן, שהפרגולה של העסק שלו עברה בדיוק בתוואי הרכבת הקלה. הוא הודיע לחברת נת"ע שאינו מוכן להזיז אותה, עם כל הכבוד לפרויקט הגרנדיוזי, כי לו יש פיצה למכור וזו הפרנסה שלו. לאחר משא ומתן התפנה סכום של קצת פחות מ־20 אלף שקלים מתקציב המיליארדים של נת"ע והפרגולה נרכשה כלאחר כבוד. מי אמר שהעסקים הקטנים רק נפגעים בתקופה הזו?
קרליבך
למעלה בונים, למטה חופרים
תחנת קרליבך היא הסבוכה ביותר מכל תחנות הקו האדום: גם בגלל שהיא משלבת מפלס נוסף לקו הירוק, וגם כי היא נחפרת מתחת לגורדי השחקים של תל אביב, אלו שתנועה אחת לא נכונה בתהליך החפירות המסובך יכולה להרעיד אותם. אולי זו הסיבה שבעלי בית רובינשטיין, שמתחתיו נעשות העבודות, מגיע לביקורים בתחנה ולחלופין מפקח מקרוב על כל הנעשה.
ואולי יש לו סיבה, כי הפרויקט הזה, שעובר לו מתחת לחניה, הוא באמת מדהים לצפייה, כשבין היתר פיגומים על גלגלים נעים ומזיזים את תקרת התחנה ממקום למקום. יאיר וזאנה, מנהל הביצוע של תחנת קרליבך, לוקח אותנו לסיור בין הפיגומים העומדים בין שמיים לארץ, ואלו אשר מובילים אותנו אל המפלסים והקומות השונות. טוב מראה עיניים כבר אמרנו, וכאן בתחנת קרליבך זה נכון עוד יותר כאשר מביטים בעומק החפירות. קרליבך נחפרת לעומק של 52 מטר ונאמדה בתחילת הפרויקט בעלות בנייה של יותר מחצי מיליארד שקלים. 
העבודות בתל אביב // צילום: יוסי זליגר
התחנה נבנית מתחת למפגש הרחובות קרליבך, דרך בגין, לינקולן ויצחק שדה, הידוע גם כ"צומת מעריב", והיא תכלול שלושה מפלסים: לקו האדום, לקו הירוק ולכרטוס. מפלס הקו האדום יחבר את בת ים דרך תל אביב עד לפתח תקווה, ומפלס הקו הירוק יחבר את מערב ראשון לציון דרך צומת חולון למרכז תל אביב עד לצפון העיר ורמת החי"ל. התחנה תשתרע לאורך של כ־150 מטרים מתחת לדרך בגין, מצומת רחוב הרכבת בדרום עד צומת רחוב התעשייה בצפון. רוחב רציפי התחנה יהיה עשרה מטרים, וניתן כבר לדמיין את הדברים כאשר יורדים עמוק אל מתחת לאדמה.
התחנה הזאת היתה גולת הכותרת עם הצילום המפורסם של פיצוץ גשר מעריב, כאשר כל הנוגעים בדבר בצילום ההוא מ־21 באוגוסט 2015 הבטיחו שהם "יהפכו את העולם כדי לעמוד בזמנים". ובכן, העולם באמת התהפך בגלל הקורונה, אבל בזמנים, כפי שכבר הבנו, לא יעמדו כאן. עם זאת, גם כאן ניתן לראות כיצד עוד ועוד בניינים מתרוממים ויתרוממו לשחקים, כאשר עבור המשרדים הגדולים המחירים, על אף הקורונה, רק מאמירים עם עסקאות שכירות של חמש שנים וצפונה בסכומים שמתקרבים ל־7 מיליון שקלים. כולם מבינים שעל אף שהעסק מקרטע בקרליבך ובכלל, בסוף תהיה כאן רכבת שתשנה את תל אביב וגוש דן למשך דורי דורות קדימה.
המנכ"ל שהתפטר, בר־און // צילום: יוסי זליגר
רגע לפני שאנחנו עולים חזרה אל הקרקע וקופצים לאכול במסעדות הסמוכות, הנאבקות מדי יום על פרנסה שספגה מכה עוד יותר גדולה בעקבות הקורונה, אנחנו שומעים את קולם של העסקים הקטנים ששואלים באופן פשוט למדי: איפה הרגולציה?
האם המדינה באמת שומרת כאן על התושבים בפרויקט הזה? האם החריגות בזמנים ובכספים בכלל מעניינים מישהו במשרד האוצר ובמשרד התחבורה? והאם נוכח חוסר היציבות הממשלתית בחודשים האחרונים ובכלל, מישהו שם לב למתרחש?
דבר אחד בטוח - בסיפור הזה יש בהחלט גאווה ישראלית שאין טעם להסתיר. במדינה בת 72 שנה שמתנהלת יותר כמו שטייטל עם חיל אוויר, פרויקט שכזה הוא לא עניין של מה בכך. מצד שני, הדרמות הצפויות בעתיד הקרוב והרחוק בכל הקשור לבנייה הזו ובעיקר הקרטוע המתמשך, יעסיקו את התקשורת והציבור הישראלי גם אחרי שהרכבות יעלו על הפסים וינועו ברחבי גוש דן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו