מאור בוזגלו לא מוכן שכותרת הראיון הזה תדון באפשרות של פרישה מהמגרש. "זה בדיוק מה שצמאים לשמוע ממני, 'מאור בוזגלו פורש מהכדורגל'", הוא מגחך. "רוצים שאפרוש, כי זה יביא כותרות, ייצור באז. אבל אני לא אתן לאף אחד את התענוג הזה. בעיקר לא לתקשורת הספורט, שרק מחכה לי מעבר לפינה בכל פציעה מחדש.
"אני בסך הכל בן 32, ובדרך להחלמה מלאה. יש לי עוד המון מה לתת. באירופה שחקנים כמו זלאטן מככבים בגיל 38, אחרי פציעות. פה כל הזמן מתעקשים לייצר עננה מעל הראש שלי. 'בוזגלו כבר לא אותו דבר. הוא מבוגר. הוא לא חזר למהירות שלו. הוא לא חזר ליכולות שלו'".
מכנסי הג'ינס הקצרים של בוזגלו מסתיימים מעט מעל שתי ברכיו המצולקות. כל צלקת מספרת סיפור אחר על שבריריותו של הגוף האנושי. על שולחן הקפה שבסלון ביתו בראשון לציון פרוס דף נייר לבן, שעליו רשם מסרים שחשוב לו להעביר. זו אחת התקופות הקשות בקריירה שלו, אם לא הקשה מכולן, והוא נחוש לצאת ממנה חזק, לא רק במובנים של החלמת הרצועה הצידית בברך שמאל, שאותה קרע לפני כחודשיים.
הפציעה הזאת, ששוב הוציאה אותו מהמשחק ושלחה אותו לתהליך שיקום סיזיפי ומתסכל, נוטה להתגמד בהשוואה לשתי חזיתות נוספות בחייו. האחת, מאבק מול הנהלת הפועל תל אביב, שדרשה ממנו קיצוץ מאסיבי בשכרו, בחסות משבר הקורונה, ולאחרונה הודיעה לו על שחרורו מהקבוצה. השנייה, הפרדת כוחות סופית מסוכנו הצמוד מאז ילדותו, שידו בכל - האבא יעקב בוזגלו.
"בחודשים האחרונים התחלתי לחשוב ולדבר על זה עם מירן, אשתי", הוא מספר. "טפטפתי את זה לתודעה של אבא שלי, בטפטופים קטנים. זרקתי לו שדיברתי והתייעצתי עם סוכן אחד, נפגשתי עם סוכן אחר.
"לפני שבועיים הזמנתי אותו לשיחה אצלי בבית, והוא זה שפתח בהתנצלות בפניי ובפני מירן. הוא לקח על אחריותו את כל הפרק של הפועל תל אביב, כי הוא השפיע עלי לשחק שם, בניגוד לדעתה של מירן, שהיתה חד־משמעית בעד חזרה למכבי חיפה. הסברתי לו שאני חושב שעדיף להפריד כוחות, ושאני מבקש ממנו שיבין אותי. ההתנצלות שלו גרמה לי להרגיש יותר נוח להכיר לו תודה על כל מה שהשיג בשבילי, אבל להבהיר שאני צריך התחלה חדשה וסביבה רגועה".
איך הוא הגיב?
"הוא ישב ושתק כמה דקות, אבל נראה שהרגיש שזה עומד להגיע. היה שחרור מסוים גם מבחינתו. כאילו עול גדול ירד מכתפיו".
וגם מכתפיך.
"אבא שלי עשה לי המון טוב, אבל כל דבר טוב שעשה היה מלווה גם בהתלהמויות בתקשורת ובהתנהלות רועשת, שלא תמיד מצאה חן בעיני הקבוצות. הוא אדם שמתנגח ומדבר בלי חשבון ובלי פוליטיקלי קורקט. אני בישורת האחרונה של הקריירה שלי, וחייב קארמה טובה. חייב אנרגיה חיובית, מדויקת, והרבה יותר שקט".
יש לו שלושה אחים - אוהד (38), אסי (37) ואלמוג (27), כולם בעסקי הכדורגל. אוהד ואסי היו שחקנים, אלמוג קשר התקפי בהפועל חיפה. אבא יעקב, כדורגלן עבר בעצמו, סימן אותו מהיום הראשון כהבטחה הגדולה של המשפחה. "כשאוהד ואסי כבר שיחקו כדורגל, אני עדיין לא ידעתי לקשור שרוכים, ולמרות זאת הוא קבע וגם הצהיר בפני כולם, שאני אהיה באור הזרקורים ואזכה לתהילה.
"בעיניי, אוהד היה השחקן הכי כישרוני. היה לו דריבל מיוחד והיתה לו ראיית משחק חכמה, אחרת. הוא עלה מוקדם לבוגרים של מכבי תל אביב ושיחק שם עם אסי, שגם הוא היה מצוין. אבל דברים לא הלכו לשניהם חלק, ומבחינת אבא שלי, הוא למד מהניסיון שצבר איתם וקבע לעצמו יעד - שאיתי הכל יתנהל חלק, חזק וטוטאלי, ושתהיה פה קריירה של כוכב".
זה לא יוצר מתחים וקנאה בתוך המשפחה, ארבעה אחים שכולם שחקני כדורגל?
"כילדים לא תמיד אפשר להחליט לבד. כולנו אוהבים כדורגל, אבל לא האהבה הובילה אותנו לשם. זאת הדרך שנסללה לכולנו מגיל מאוד צעיר על ידי אבא שלי. שלושת האחים שלי מאוד מוכשרים, אבל כן, כולם שמעו כל החיים ש'מאור הכי טוב מכולם'. מטבע הדברים זה עורר אצלם כעס, זה פגע בהם. היו להם המון משברים מולו בנושא הזה, הם לא קיבלו את הפסקנות הזאת, את ההכרעה שמאור הכי טוב מכולם.
"אבל הם לא כיוונו את הרגשות הקשים האלה כלפיי. ביני לבין האחים שלי יש קשר מיוחד. אנחנו מחוברים, מאוחדים, מפרגנים אחד לשני. מה שאבא שלי אמר לא היה קל גם מבחינתי.
"המשמעות היא לגדול תחת לחץ לעמוד בציפיות, וכל הזמן להביא תוצאות. לאוהד ולאסי הלחץ לא עשה טוב, לפחות מבחינת הקריירה. אני הצלחתי לנתב את הלחץ למקומות טובים, שדרבנו אותי לעבוד יותר חזק. אבל המשמעות היתה שעם אבא שלי לא היתה לי אינטראקציה אבהית. הכל מקצועי.
"תמיד כשהוא איתי, מונח ביד שלו 'שוט' מקצועי. השיחות תמיד מקצועיות. כשהייתי מסיים משחק עם שלושער, נפוח מגאווה, הוא היה דואג לבקר אותי ולהראות לי איפה טעיתי, כדי שלא אנוח על זרי הדפנה. אבא רגיל היה טופח על השכם ומחבק".
ואיפה אמא שלך, חני, בכל הסיפור?
"אמא ויתרה על הכל למען אבא. קודם כל אבא, ואז אנחנו. היא הולכת אחריו באמונה עיוורת ודואגת לגשר, להשכין שלום, שכולם יהיו בסדר עם כולם במשפחה. לא באמת היה לה say. מגיעה לה מדליה על החיים ליד אבא שלי. היא ויתרה על עצמה ועל השאיפות שלה למענו ולמעננו.
"בתקופה האחרונה היא פורחת. אבא שלי נסע לעשרה ימי צילום לטלוויזיה, ובזמן הזה היא ציירה 30 ציורים. באמוק. פרצה ממנה מפלצת יצירתית, שהיתה כלואה בה שנים. עכשיו היא מציגה תערוכה בחולון, אני גאה בה על זה. מגיע לה להגשים את עצמה ולהיות בפרונט".
ילדותו של מאור עברה עליו בירושלים, בחולון ובראשון לציון, עד שלפני גיל 14 עזב למועדון אולימפיק ליון בצרפת, למשך שנתיים. "תקופה מאוד קשה, מלאת משברים. ילד לבד בצרפת, מותר לשלוח פקסים להורים רק בסופי שבוע, ואין שיחות טלפון. אסור היה שיראו שאני בוכה, כי הזהירו אותי שיעיפו אותי הביתה, ולכן בכיתי רק מתחת לשמיכה או למיטה.
"המצב הכלכלי של המשפחה לא היה טוב, אז ההורים שלי לא יכלו לבקר אותי הרבה. היום, בתור אבא בעצמי, אני מבין כמה החוויה הזאת קשוחה בשביל נער צעיר".
את קריירת הבוגרים החל ב־2005 במכבי חיפה, אבל לא השתלב בה, והושאל להפועל פ״ת. ב־2007 הושאל לבני סכנין, ואחרי עונה מוצלחת חתם במכבי ת״א ושיחק בה שלוש עונות. ב־2012 עזב את ישראל לסטנדרד ליאז׳ הבלגית, אבל בגלל פציעות קשות כמעט לא שיחק וכבש רק שער אחד לאורך שנתיים במועדון.
ב־2013 הצטרף להפועל באר שבע והוביל אותה לאליפות הראשונה אחרי 40 שנה. כעבור שנה זכה עם הקבוצה באליפות שנייה ברצף. אחרי ארבע עונות מוצלחות בבאר שבע נקרעה אחת הרצועות הצולבות בברכיו, והוא עזב את הקבוצה.
ב־2017 חתם במכבי חיפה, בעודו בתהליך שיקום מהפציעה, אבל אחרי חמישה משחקים בלבד קרע שוב את אותה רצועה בברך והושבת. ב־2018 חתם בבית״ר ירושלים, שבה כבש ארבעה שערים, ובעונה החולפת שיחק בהפועל ת״א.
בשלוש השנים האחרונות הוא מככב בסדרה "הבוזגלוס", שבימים אלה מצולמת עונתה החמישית, המתעדת את חייהם של ההורים, ארבעת האחים ובני משפחותיהם. הוא נשוי למירן (32) ואב לארבעה - הבן ריי ואחותו התאומה מיילי (8), הבן לאייו ואחותו התאומה שיין (3).
בחצי השנה האחרונה הופנה הזרקור המשפחתי גם לאסי, השייח' מ"הישרדות VIP". בפרק ששודר בשבוע שעבר סיפר אסי לחבריו סביב המדורה כי "לפני ששודרה הסדרה הצטיירנו כמשפחה של קניבלים. משפחה כוחנית, בלי עומק ובלי כלום. עכשיו אנחנו מרגישים פרגון ואהבה".
מאור מסכים. "התוכנית הפכה את הקערה. קיבלנו הרבה אהבה, וסוף־סוף גם האחים שלי זכו לפוקוס שהגיע להם. אבל לאבא שלי היה מוזר לקבל אהבה. היה לו קשה עם הפרגון. הוא נכנס לפלונטר עם עצמו, שאם מפרגנים לנו, זה אומר שאנחנו עושים משהו לא טוב. הוא אשכרה לקח אותנו לשיחה ואמר: 'תקשיבו, זה לא הגיוני. אני לא רגיל שמפרגנים לנו'.
"לי באופן אישי כן פרגנו לאורך השנים, אבל קשרו אותי לאבא, שהוא דומיננטי, מלא ידע וניסיון, ולא דופק חשבון. לכל זה יש מחיר".
מה המחיר?
"אבא שלי עשה המון רעש במהלך הקריירה שלי. חבית נפץ, לטוב ולרע. היו תקופות שגם אני וגם הקבוצה רצינו שקט, אבל אבא שלי לא הפסיק לייצר רעמים וברקים. הוא עשה לי המון־המון טוב בקריירה, ומהרבה בחינות, אני מלא הערכה ויכול רק להצדיע לו. אבל היה גם רע. היו המון מצבים שרציתי את השקט, רציתי להתרכז במשחק כמו שחקן נורמטיבי, והוא לא איפשר לי.
"הוא הפך אותי משחקן מוכשר וטוב לשחקן שהוא עילוי וכוכב מבחינה תקשורתית. בוזגלו ובוזגלו ובוזגלו, גם אם אני שנה בשיקום ולא משחק. אני חוזר משנה בלי כדורגל, וכולם זוכרים אותי. ממשיכים לדבר עלי גם כשאני מחוץ למגרש. ואלה פירות העבודה המטורפת, המסורה והבלתי פוסקת שלו. הוא השאיר אותי בתודעה, בתחום שהזיכרון בו הוא כל כך קצר, שהערך שלך נקבע לפי הפס האחרון שמסרת. זאת רכבת הרים מטורפת לנפש של בן אדם. אתה מעריך את עצמך לפי התוצאה של המשחק האחרון.
"קבוצות גדולות החתימו אותי כשאני פצוע, וגם זה ייאמר לזכותו. כך שלאורך כל השנים הוא שמר עלי, ואני הייתי בטוח ושלם עם עצמי. למזלי, המשפחה שלי, ומעל הכל אשתי, נתנו לי את הביטחון, את הסביבה התומכת ואת הכוח לזכור שאני שווה ולהתחזק. שכולם ידברו ויעשו שמיניות באוויר, אני יודע מי אני".
למרות הכוחות ששאב מהמשפחה, הספינה היטלטלה. "עוד ועוד פציעות. שיקום אחרי שיקום. אני עדיין בטופ, וברור שלא אני בחרתי ולא רציתי להיפצע, אבל ההתמודדות הופכת להיות אחרת. מתוך 15 שנים של קריירה מקצועית, אני בשיקום, במצטבר, חמש שנים וחצי. שליש מהקריירה. במצב כזה להצליח להישאר בטופ זה כמעט בלתי אפשרי. שחקנים אחרים היו פורשים מזמן וחיים על ביטוח לאומי.
"הפסדתי פרקי זמן ענקיים על שיקום מפציעות, שבזכות עבודה קשה, מכולן הצלחתי לחזור. מעטים יודעים מה באמת עברתי, איזה ויתורים וכאבים וקשיים. פציעות שלא חוזרים מהן. התמודדויות באמת קשות".
מה היתה ההתמודדות הכי קשה?
"בחודש הראשון שלי בסטנדרד ליאז', בום. שני שברים בקרסול, אחד בשוקית, ואני מחוץ למשחק במשך שנה שלמה. אחרי שנה של שיקום הוחלט שאני יכול לחזור לשחק, והייתי אמור לפתוח בהרכב. אני קם בבוקר של המשחק, מסתכל על הברך שלי ורואה שהיא נפוחה כמו כדור.
"החלטתי להסתיר את זה. אחרי שספרתי את השניות לחזור לשחק, לא התכוונתי לאפשר לכלום לעצור אותי. אבל אני עולה לחימום ומבין שאני לא יכול לזוז. אני בקושי הולך. בודקים אותי בחדר ההלבשה, ומשם אני נשלח לשמונה ימים בבידוד. לא ידעו בדיוק מה יש לי, אולי זיהום, חיידק אלים במיוחד. גיהינום.
"חמש פעמים פתחו לי את הברך. הכניסו לי צינורות מהפה ומהאף כדי לבדוק את הלב, ואני לא יודע מה עוד. התייעצתי בטלפון עם כל הרבנים בישראל, והייתי אומלל.
"המזל הגדול שלי היה מירן, שלמרות הבידוד, התעקשה להיות צמוד אלי. היא ישנה לידי על הרצפה וחיזקה אותי. בסוף יצאתי מזה. חזרתי לארץ, והיו לי כמה וכמה שנים מצוינות".
ואז שוב נפילה.
"כן, ב־2016. הייתי לקראת סיום חוזה בהפועל באר שבע, וכולם ידעו שבמועדון לא יוכלו לעמוד בדרישות שלי לחידוש החוזה. זאת היתה עונת שיא שלי. אליפות, שחקן העונה. עונה מטורפת, מדהימה. קמפיין באירופה, גול בסן סירו במילאנו, שהעלה את הקבוצה ל־32 הקבוצות הגדולות באירופה.
"הפכתי לשחקן חופשי, ובמצב שבו הייתי, יכולתי ללכת לאן שאני רוצה ולדרוש מה שאני רוצה. הייתי על סף סיכום עם בשיקטאש הטורקית, קבוצה מהדרג הגבוה. חוזה של 2.5 מיליון יורו לעונה. אבל בגלל הלויאליות שלי לבאר שבע, כל מה שעמד לנגד עיניי באותה נקודת זמן היה לקחת אליפות. כבר היינו ערוכים כמשפחה לעבור לטורקיה, ואני רציתי להתרכז קודם באליפות, ורק אחר כך במעבר. ואז, לקראת סיום הליגה, נפצעתי, וכל החלום נגנז. קרעתי את הרצועה הצולבת בברך של רגל ימין. הרגל החזקה שלי.
"בבת אחת הכל התרסק. לא יודעים איפה נגור, אין מסגרות לילדים, כי אין לי חוזה ולא צפוי להיות, מי יחתים שחקן פצוע. מכבש לחצים בבית, לכולם ברור שהתמונה שחורה, חוץ ממני. אני אמרתי, 'הכל טוב, נתאושש מהפציעה. אז מה אם הרבה שחקנים לא חוזרים מפציעה כזאת, אני אצליח'.
"חיזקתי את אשתי, חיזקתי את אבא שלי, שהיה מרוסק. והצלחתי. בעונה שאחרי חתמתי במכבי חיפה. כשחקן פצוע. חתמתי לשלוש עונות, בחוזה חסר תקדים. 650 אלף דולר נטו, כבסיס. זה ממש לא מובן מאליו שקבוצה מחתימה שחקן פצוע.
"עברתי ניתוח ושיקום של תשעה חודשים. לא נתנו לי סיכוי לחזור, אבל חזרתי, במדי מכבי חיפה. שיחקתי בחמישה משחקים, ואז הגיע משחק מול הפועל באר שבע באצטדיון טרנר. הקבוצה הקודמת שלי, אני משחק אצלה בבית. זה היה המשחק הראשון או השני במכבי חיפה שפתחתי בהרכב.
"48 שניות מפתיחת המשחק עשיתי ספרינט לא ייאמן. כנראה משהו בער בי ברמה שקשה לדמיין. אני רץ, ופתאום אני מרגיש וגם שומע קליק חזק בברך. אותה ברך שבדיוק סיימה להחלים.
"שכבתי על הדשא, והראש שלי הריץ את כל השיקום שעברתי. כל הסבל שעברתי. אני על הדשא, אנשים מקיפים אותי, כל הצלמים עלי, ואני מצליח להשתיק את הכל ולהתרומם על הרגליים, בתוך פחות מדקה. האש שהיתה בי ורמות האדרנלין היו חזקות מספיק כדי לקום, למרות שהרגשתי שקרה משהו משמעותי.
"זה החזיק מעמד מעט זמן. 20 דקות אחר כך הרגשתי שאני לא יציב, נשכבתי על הדשא. רגע עוצמתי שבו אצטדיון שלם, בעיקר אוהדי הפועל באר שבע, צועק 'בוזגלו מת בוזגלו מת'".
עוצמתי?
"מאוד. אנשים שקיבלתי מהם אהבה ונתתי להם אהבה במשך שנים צועקים 'בוזגלו מת'. הבאנו להם הישגים אחרי עשרות שנים של יובש, והם צועקים 'בוזגלו מת'. אתה מגלה כמה דק הגבול בין אהבה לשנאה.
"השנאה נוצרה לא רק כי עברתי קבוצה, אלא בגלל דברים שלא קשורים בי. פרסומים לא נכונים, התנהלות של אבא שלי. אני כמאור לא יכולתי להשפיע עליהם. הרי על כל צעד ועל כל מילה, שחקן צריך לקבל אישור מהמועדון. אסור לפתוח את הפה לפני שיש שורה של אישורים. במהלך כל הקריירה שלי, על כל בקשה להשתתף בתוכניות טלוויזיה, לקבל הצעות עסקיות וקמפיינים, תמיד נתקלתי בסירוב. כי אני תחת קבוצה, מחויב, בשליטה. יש דובר, והוא יאשר לפי מצב הרוח. לפי איך שנוח לו ולקבוצה. אם מנצחים, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, וגם זה לא תמיד. אם מפסידים, אל תוציא מילה. והכל מושפע מפוליטיקות פנימיות וחשבונות קטנים וסכסוכים ושיקולים שאין להם שום קשר אלי.
"כששיחקתי בהפועל באר שבע פרסמו שקרים, שהסתכסכתי עם מאור מליקסון, ושעומדים לתת לי חוזה חדש ומשודרג. זה הספיק כדי שבמשך חמישה חודשים כל נגיעה שלי בכדור תלוּוה בקללות ובבוז מהקהל שלי. זה נורא, אין לך יכולת להגיב, לתקן, להשמיע את האמת שלך. חוויה איומה שמשפיעה על יכולת התפקוד.
"אבל אני מבין את הקהל, אין בי כעס עליהם. באמת שלא. זה קהל של המועדון, אני לא מצפה שיהיה קהל של מאור בוזגלו. אני את הלקח למדתי עוד קודם, והתחלתי בהדרגה לייצר לי אפיקי תקשורת ישירים עם הקהל".
מתי למדת את הלקח?
"במשחק של הפועל באר שבע מול מכבי חיפה בסמי עופר לפני חמש שנים וחצי. החמצתי פנדל קריטי. אני זוכר עד היום איך הכדור עף מעל האצטדיון, עד היציע. ממש לא ראו אותו. שחקן של מכבי חיפה עשה לי חור בדשא, ואני החלקתי. יצאתי מהמשחק הזה בתחושות מאוד קשות, והאוהדים לא עשו לי חיים קלים, כרגיל.
"כל הלילה לא נרדמתי, אכלתי את עצמי. המחשבות שיגעו אותי. בבוקר אמרתי שאני חייב לנסח את התחושות שלי. שיבינו מה הרגשתי ב־24 שעות אחרי משחק שבו החמצתי פנדל.
"פרסמתי פוסט בפייסבוק. כתבתי בו שרגע אחד אתה יכול להיות המנצח הגדול, ורגע אחר - הגיבור הטרגי. כתבתי שאני יודע שאלפי אוהדים שבאו מרחוק חזרו עם הראש באדמה, ושמרוב רגשות אשמה לא עצמתי עין בלילה.
"הוצאתי את מה שישב לי על הלב. הבאתי צד אחר, אנושי, כתבתי שאני לוקח אחריות ושזה אוכל אותי מבפנים. זאת היתה הפעם הראשונה ששיתפתי באמת את הרגשות שלי. את מאור. וגיליתי שאנשים מתחברים לעומק ולאנושיות. זיהיתי כמה אנשים צמאים לראות איך אני מתמודד עם כישלונות, לא רק עם כיבושים והצלחות מסחררות.
"לא הכל פנטסטי וחיוכים. כמו החיים, גם כדורגל זה לא שחור ולבן. יש המון אפור באמצע. המון. עליתי פה על משהו שמבחינתי, מבחינת ההתמודדות שלי, שחרר מעלי עול כבד. זה חיזק אותי, פתח לי אפיק חדש של צחוק, פרגון, אושר, וגם ביקורת. היום אני עושה את כל השיח שלי עם הקהל ברשתות החברתיות".
השנים האחרונות בקריירה שלו הבהירו לבוזגלו "עד כמה זה מקצוע אכזר וכפוי טובה. שחקנים צעירים מקבלים חוזה של חייל. בקושי 5,000 שקלים. הם נאבקים, הקבוצות נהנות. ואז הם מתעוררים לקראת גיל 30, בדקה ה־90, ומבינים שהם לא דאגו לעצמם ולא שמרו על הזכויות שלהם.
"אני מודע לזה שאני מתקדם לקראת סוף הקריירה ומרגיש שליח עבור השחקנים הצעירים, שמרוויחים בקושי 10,000 ברוטו. עכשיו דורשים מהם לקצץ 70-60 אחוז מהשכר, או שילכו לדרכם. יום בהיר אחד לוקחים את החוק לידיים ואומרים: לא משלמים לך. אבל יש הסכם, שלפיו הם מתכננים את החיים שלהם, של הילדים שלהם. יש התחייבויות. אלה אנשים שצריכים להאכיל את המשפחות שלהם.
"חושבים שכדורגלנים מרוויחים מיליונים, אבל זה לא נכון. אולי ארבעה אחוזים מרוויחים סכומים יפים, כל השאר לא. ברוך השם, אני דאגתי לעצמי לתשתית, ואני לא מפחד מהיום שאחרי הכדורגל. אבל מה יעשו שחקנים שה־5,000 שקלים שאמורים להיכנס להם כל חודש לחשבון הבנק יהפכו לפחות מ־2,000? למה מנצלים את העובדים? הם פשוט יתרסקו אם לא יהיה מאחוריהם גב".
יש את ארגון השחקנים.
"ארגון השחקנים זה רק טייטל. זה לא ארגון שמתייעץ עם השחקנים, שבאמת עובד למענם. ארגון שמלא בפוליטיקה ובאינטרסים ומתעסק בעניינים שוליים, כמו כן או לא לשחק בשבת, במקום בהגנה על העובדים. לא ברור אפילו מי הסמיך אותו לדבר בשם שחקנים.
"צריך להקים ארגון שחקנים חזק, שיעמוד על המשמר ויבטיח זכויות לשחקנים. אף שחקן לא מעז להסתכסך עם הקבוצה, כי הוא בעמדת נחיתות, וגם אין לו קול. אבל יחד, מאוחדים, אנחנו כוח משמעותי".
שחקנים ישתפו פעולה עם ארגון כזה?
"שחקנים מהקבוצות הגדולות כנראה לא, כי הם פחדנים ומשתכרים טוב. הם בבועה של עצמם ולא רוצים להיקלע למריבות. אבל יש עוד מאות שחקנים, שאין מי שישמור עליהם.
"בעלים של קבוצות לא מעוניינים ששחקן יישב מולם עם עורך דין. הכי קל לנהל משא ומתן עם שחקן, שלא מכיר את כל הזכויות, לא מכיר מספרים ורק רוצה לשחק. לקבוצות יש סוללה של עורכי דין, רואי חשבון, הכל. אלה לא יחסי כוחות הוגנים.
"בבאר שבע כעסו על שחקנים שהביאו עורכי דין, וגם בהפועל תל אביב. קיצוצי השכר הנוכחיים מתנהלים כמו בשוק עבדים. מנצלים את התקופה כדי לפגוע בשחקנים, ואין מי שייצא להגנתם. אין גוף חזק, אחראי ומקצועי, שיתנהל מול בעלי הקבוצות ויוודא קיצוץ אחיד, שוויוני והגון לכל השחקנים בענף".
אתה מדבר מניסיון אישי.
"כן, בסוף מארס, כשרצו לקצץ בשכר לכל השחקנים, ההנהלה פנתה אלי. ידעו כמה אני חזק בחדר ההלבשה, יחד עם עומרי אלטמן ואוראל דגני. שלושתנו מרוויחים את השכר הכי גבוה בקבוצה ויכולים לאחד את כולם. ביקשו להגיע באמצעותנו להסדר עם השחקנים, כדי להימנע מלהוציא את כולם לחל"ת.
"אנחנו לקחנו אחריות והסכמנו לקצץ חצי מהשכר נטו. כלומר, כל אחד הסכים לקיצוץ של יותר מ־100 אלף שקלים. היה חשוב לנו להבטיח שהשחקנים שמרוויחים שכר נמוך, מתחת ל־10,000 ברוטו, לא ייפגעו. הם הרוב, ואנחנו, בתור הוותיקים, עשינו את הוויתור העיקרי והמשמעותי, למענם ולמען הקבוצה.
"בדקנו שכל השחקנים מסכימים למתווה שהושג, ואז ביקשנו שהדברים יועלו על הכתב. דיברנו עם ההנהלה בלי עורכי דין, כמובן. מי שיער בכלל שלא יכבדו הסכם בעל פה. ואז אני מקבל מכתב ומגלה שדברים השתנו, ושהקיצוץ יהיה בגובה של יותר מ־70 אחוז, בניגוד למה שנאמר וסוכם. כך גם מול אלטמן ודגני".
איך הנהלת המועדון מסבירה את זה?
"לא מסבירה כלום. עובדים בשיטת מצליח. הם לא מדברים איתנו, אלא עם התקשורת, שמזינה את הקהל, ואנחנו כלום. שעירים לעזאזל.
"אני קורא את המכתב ונדהם. אני לא יכול לחתום על זה. אנחנו לא יכולים לחתום על זה, וצריכים עורך דין שייצג אותנו מול המועדון ויגן עלינו. אני יודע לבעוט בכדור, לא לנהל משא ומתן על תנאים ושכר.
"פנינו לעו"ד רועי רוזן, והוא ייצג אותנו. הגענו לאותו מתווה כמו זה שנוסח בעל פה - קיצוץ של 50 אחוז למשך ארבעה חודשים".
מבחינתך זו לא היתה עונה מוצלחת.
"פתחתי את שני המשחקים הראשונים בצורה פנטסטית, ואז הרגשתי שעוצרים אותי. אני לא יודע את הסיבה, יש הרבה פוליטיקה, הרבה שיקולים. היה לי סעיף בחוזה שאם אני מגיע למספר בישולים ושערים, אני צריך לקבל מענק נוסף, ואולי גם זה נכנס לשקלול אם להכניס אותי לשחק או לא.
"מייבשים אותי על הספסל, לא נותנים לי לשחק, מנסים למרמר אותי. מכניסים אותי לשחק בדקות האחרונות של המשחק. בדרבי רצו להכניס אותי בדקה ה־89, וגם במשחק מול בית"ר ירושלים באצטדיון טדי".
ואתה מקבל את זה בהכנעה?
"בדרבי הרגשתי מושפל. דיברתי עם ניר (קלינגר, מאמן הפועל תל אביב) ואמרתי לו: אני לא שחקן נוער. להגיד לי שהתלבטת אם להכניס אותי בדקה ה־89 כשאנחנו בפיגור של 0:3? למה?
"התחממתי מהדקה ה־30, ובדקה ה־89, אחרי חילוף חמישי שלא נכנסתי, הלכתי לכיוון הספסל עם שחקן נוער, אושר דוידה. קלינגר אמר לדוידה להיכנס, ואז עוזר המאמן, דן רומן, אמר לי להתכונן, כי המאמן לא החליט מי ייכנס. אמרתי, דקה 89, 3:0 למכבי, אם המאמן לא החליט, אני אחליט. קראתי לאושר ואמרתי לו: 'בוא תרוויח הופעה. תיכנס אתה'. והלכתי לכיוון חדר ההלבשה ממש עם השריקה לסוף המשחק.
"הכניסו אותי למשחקים במצב של 0:4 מול מכבי חיפה, מול הפועל חיפה. דקות סיום, מצבים בלתי אפשריים. בכל זאת נכנסתי. אחר כך אמרו לי שלא השפעתי על המשחקים. יש בזה צביעות גדולה. איך אפשר להשפיע בפיגור של 0:4?"
מה לא עבד בינך לבין קלינגר?
"אני מאוד מעריך את ניר, הוא ווינר בנשמה, אבל אנחנו לא משדרים על אותו גל. הרבה שחקנים יצירתיים לא מוצאים את עצמם אצל קלינגר. הוא שמרן, הגנתי. אוהב חיילים. יסמנים. אני שחקן יצירתי. במשך שנה שיחקתי בעיקר הגנה, וזה מנוגד לאופי שלי. אלה דרישות שלא מאפיינות רק את הפועל תל אביב".
זאת הסיבה, או שקלינגר גם קיבל הוראות מלמעלה לנהוג בך ככה?
"אולי גם וגם. בדיעבד גיליתי שקלינגר רצה להתנקם באבא שלי דרכי. אחרי אחד המשחקים, שנכנסתי ב־0:4, אבא שלי התראיין ואמר: 'שחקן ברמה של מאור לא מכניסים ב־0:4'. אני לא עוקב אחרי ההתבטאויות שלו ואין לי שליטה על הפה שלו.
"באחת השיחות עם קלינגר, הוא אמר לי: 'נשבר לי מאבא שלך. נמאס לי שהוא מדבר עלי בתקשורת'. הוא אמר לי: 'תקשיב, אבא שלך חסום אצלי בווטסאפ. לא יכול יותר'. עניתי לו: 'זה בסדר גמור, גם אצלי הוא לפעמים חסום. אבל זה לא הוגן לפגוע בי בגללו. תעשה את ההפרדה בינינו. יש לו תוכנית רדיו, הוא מרואיין הרבה, הוא לא רק אבא שלי'.
"קלינגר רצה שקט, ואני מייצר סוג של רעש. אם אני לא משחק, זה חומר נפץ, ואם אני כן משחק, ועוד כובש, זה עוד יותר חומר נפץ. בלשון המעטה, לא כל כך הסתדר לו שאני עד כדי כך דומיננטי".
דומיננטי מאיזו בחינה?
"בחדר ההלבשה, במגרש, וגם באופן כללי, בעיקר בגלל 'הבוזגלוס'. גם מול השחקנים הרגשתי שהם נרתעים ממני, בגלל הסדרה. אני הכי עמך, עושה צחוקים ומחבק, אבל מרגיש שחוששים להתקרב אלי".
מה חשבת על פרשת הכדורגלנים והנערות? עומר אצילי ודור מיכה חברים שלך.
"מבחינה מוסרית, הם עשו מעשה קשה ובעייתי, והם עוד ישלמו עליו מחיר אישי ומקצועי כבד, הרבה מאוד זמן. עם זאת, אני חושב שחרצו את דינם מהר מדי. יש פרקליטות, יש בית משפט, יש חזקת חפות, ויכול להיות שהצעירות הוליכו אותם שולל. יש שפע של דוגמאות בעולם על שחקנים שהואשמו במעשים קשים יותר, כמו אונס, נמצאו לא אשמים ועדיין משחקים.
"שחקני כדורגל צריכים להבין שהם דוגמה והשראה להמון ילדים ונערים. מצד שני, הם בני אדם, ולא הוגן לחסל את הקריירה שלהם בהינף יד".
.jpg)
את העונה החולפת התחיל בוזגלו כשמחלת הנשיקה מקננת בגופו, ללא ידיעתו. "הייתי חלש ומותש, ולא ידעתי למה. בבת אחת הכל כבה אצלי, ולא נדלק מחדש. כל מה שרציתי זה לישון. לא היו לי רצון ועניין בכלום. מנצחים משחק, מפסידים משחק, אני אותו דבר. יושב בחדר ההלבשה בטשטוש רגשי. אפאתי. האישיות שלי נמחקה.
"לפחות חודש וחצי עברו עלי בסיוט, עד שעלו על זה. את הבדיקות עושים בקבוצה, זאת אחריות שלהם, והבדיקות שהחליטו לעשות לי לא גילו כלום. אם אין כלום, אני צריך לספק את הסחורה. אין לי סיבה לא להיות בשיאי. אבל אני בקושי מצליח להרים את עצמי.
"במשך כמעט ארבעה חודשים הייתי על שלושה־ארבעה כדורי אקמול ביום, כי כאב לי הראש, הגוף, היו לי סחרחורות. יותר מחודשיים לא שיחקתי, עד סוף חודש ינואר. ואז הגיעה הקורונה".
ומהר מאוד אחרי שחזרתם לשחק, קרעת את הרצועה.
"כן, עוד פציעה לאוסף. אני בסוף תהליך השיקום. מחזק את פלג הגוף העליון, כוח רגליים. בתוך חודש אני יכול לחזור לדשא, אבל כרגע אין לאן. החוזה בוטל".
כעסת?
"יכולתי לקבל הכל בהבנה. שבו איתי, תסבירו לי, דברו איתי, נגיע להסדר. אבל אתם זורקים אותי כשאני פצוע? ולא נפצעתי במטבח, נפצעתי כשחקן הפועל תל אביב. אני משלם על השיקום באופן פרטי. אני יכול לעמוד בזה, אבל מה היה עושה שחקן שלא יכול? יש פה הפרת חוזה מיידית. יש לי חיים, משפחה. זה האוכל של הילדים שלי, ההתחייבויות שלי לבנק. זה אפילו לא משנה. איך מפרים ככה חוזה?"
אתה הולך לתבוע אותם?
"נתתי להם חודש כדי להבין את הטעות ולחזור בהם. שלחנו שני מכתבי התראה, והם לא הגיבו. לכן נפעל משפטית".
לאן פניך מועדות? אתה לא תשחק בקבוצה קטנה.
"יהיה לי קשה לשחק בקבוצה קטנה ובלי קהל. כל הדלתות פתוחות. אבל באופן אישי, מהלב, אני מאוד רוצה לסגור מעגל במכבי חיפה. יש לי עניין לא פתור עם מכבי חיפה, ואני גם מאמין ששם ההתאמה וההצלחה יהיו גדולות ומשמעותיות. זה חייב להצליח. גדלתי והתחנכתי במכבי חיפה, ותמיד חלמתי להיות שחקן מכבי חיפה. אבל רציתי להיכנס בדלת הראשית ואיכשהו, משהו התפקשש בדרך. אולי משחקי אגו, אולי אבא שלי הפריע".
אתה מצפה מברק בכר, שטיפח אותך בהפועל באר שבע, שייקח אותך לחיפה?
"אני לא מצפה לכלום. ברק מכיר אותי הכי טוב. לקחתי תחתיו תארים, ומקצועית הוא תרם לי ושדרג אותי. מכבי חיפה זה מועדון שחשוב לי לחזור אליו. חשוב לי להיות חלק ממנו, אפילו ככינור שני או שלישי, זה בסדר. בכל מקרה, אני אתן את כל כולי".
מה תעשה ביום שאחרי הכדורגל?
"בניתי לעצמי תשתית לפני המון זמן, ואני לא מפחד מהיום שאחרי. אני מודה לאלוהים שיש לי את 'הבוזגלוס', את הקמפיינים, את כל הפעילות במדיה החברתית. זה מציל אותי לא רק כלכלית, אלא עוזר לי להחלים ומרפא לי את המוח.
"אני עדיין רוצה להקדיש את עצמי קודם כל, ומעל הכל, לכדורגל. אבל בעתיד יהיו הרבה דברים שאוכל לעשות. כרגע, להיות מאמן או להמשיך בתפקיד אחר בתחום הכדורגל המקצועני, פחות מדבר אלי. מעמד המאמן בשפל, ואין כאן כבוד למקצוע. אני אעדיף להתמקד בעבודה עם ילדים וצעירים, על חיזוק מנטלי של הדור הבא. זה יקרה באקדמיה שאקים ושתפעל בכל רחבי הארץ".
הפועל ת"א וארגון השחקנים סירבו להגיב לכתבה. ניר קלינגר מסר: "מאחל למאור החלמה מהירה".
lanskinam@gmail.com
