המטרה המרכזית של תוכנית התחדשות עירונית היא בראש ובראשונה למנוע אסון כבד במקרה של רעידת אדמה. כשרואים בניינים ישנים מאוד, בני 60-70 שנה, שזקוקים לחידוש, מבינים שהגיע הזמן לקחת את העניינים לידיים ולחולל שינוי, לפני שנקבל הפתעה שלא ציפינו לה.
אז מה הבעיה? איפה העיכוב? מה מונע בעדנו? הנה לכם כמה אתגרים שצריך להתמודד איתם.
אין מספיק תזרים תקציבי לקופת הרשויות המקומיות מהממשלה. התקציבים מיועדים להקלות שנועדו לאפשר לרשות לבוא לקראת היזמים, בימים שבהם ההליכים הופכים יותר ויותר קשים ומורכבים.
האינטרס של החברות היזמיות עד היום היה לבנות בערים פופולריות, למשל עיר עם ים או עיר שמחירי הנדל"ן בה גבוהים במיוחד. ברגע שהמדינה תתרום את חלקה בקידום תקציבים למטרות אלו, החברות יבנו גם בערים שבהן הכדאיות הכלכלית נמוכה, וכך ירימו את הערך הכלכלי של הדירות גם בפריפריה.
החלפות קדנציה ברשויות מקומיות, שינוי מדיניות ובזבוז זמן בניסיון להחליט מה הכי טוב לעיר: בניין גבוה או נמוך? 20% שטחי ציבור או 40%? הוויכוח חוזר על עצמו כל פעם מחדש.
מסמך מדיניות יכול לקצר כל כך הרבה תהליכים ולחסוך המון פגישות סרק מול הרשויות (בתנאי שהמסמך מתואם עם המציאות ועם תקן 21). הרבה יותר פשוט כשהכל ברור וידוע מראש.
סיבה נוספת שתורמת להתמשכות ההליכים היא קושי בשכנוע דיירים. קבוצה זו כוללת את החוששים, המתלבטים, המתייעצים, הסחטנים, הסרבנים ואת אלה שחילקו את הנכס בניגוד לחוק ל-3 או 4 יחידות, שמניבות להם שכירות בסך 8,000 שקל בחודש, וטוב להם עם זה. למה שיצטרפו לפרויקט?
לא נשכח להזכיר גם דיירים שחרגו, פלשו ובנו ללא היתר עוד 20 מטר, והיום הם מנהלים מו"מ עם היזם על המטרים הללו.
הנציגות הנבחרת של הדיירים לפעמים מתעכבת על סעיפים בהסכם שהם לא כוללנים לכולם, אלא ספציפיים ביותר. למשל, דייר שיש לו כמה נכסים באותו בניין.
יש לזכור כי לפניכם דרך ארוכה, אז גלו הבנה לכל המתרחש ודעו שיש להיכנס לתהליך עם ראש פתוח. כל התחלה היא צמיחה של משהו חדש, וכל קושי טומן בחובו הזדמנות. זהו את ההזדמנות ונצלו אותה!
בשיתוף נרקיס רחמימוב, משפטנית ומנהלת ייזום פרויקטים בנדל"ן ובינוי narkislaw7@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו