חבירת עריקים לנתניהו עשויה להעניק להם נקודות בראי ההיסטוריה

יהיה זה אנדרסטייטמנט לומר שהממשלה הנוכחית לא מתפקדת. לפני הקמת הממשלה, היה נדמה שמדינת ישראל משותקת. תקופה ארוכה של ממשלת מעבר ובחירות אינסופיות הביאו לתחושה הזאת. אולם רק אחרי כינונה של הממשלה, התברר שיש עוד הרבה לאן להידרדר. כמו מכונית עם שני נהגים, אחד עם הפנים קדימה ואחד אחורה, שינסו לנהוג יחד.

זכות הווטו שניתן לכל אחד מהצדדים כנראה ביטלה את ישיבת הממשלה שתוכננה להיום (ראשון), ועדת השרים לחקיקה כמעט שלא מתפקדת כבר שלושה שבועות - וזו רק ההתחלה.

בימים רגילים היו יכולים החיכוכים בממשלה לעניין בעיקר שרים, חברי כנסת, פרשנים פוליטיים וכמה מכורים לערוץ הכנסת. אבל אין אלה ימים רגילים. אלה ימים שעיני הכל נשואות למקבלי ההחלטות בצמרת. התלות בהם כמעט מוחלטת. הם אלה שקובעים איך תיראה עוד מעט פתיחת שנת הלימודים, אילו עסקים רשאים לפעול ואיך. כיצד ייראו החתונות שלנו, התפילות בבתי הכנסת, וגובה המענק שייכנס לנו לחשבון. השיתוק הנוכחי הוא על חשבוננו. נפתלי בנט כבר צעק ביום רביעי בכנסת, איך לא זזים בזמן שאנשים מתים. אבל שם למעלה נמשכים הוויכוחים האינסופיים.

מנגד, גם בחירות כעת זה לא ממש להיט. אמנם ממשלת מעבר תתפקד כנראה טוב יותר, אבל כשתשומת הלב של ראשי המפלגות תהיה בעיקר במטות הבחירות, בשלטים וברשתות החברתיות, שוב יידחק הטיפול במה שצריך לטובת הכפשות, השמצות ותעמולה מכוערת שכבר יצאה לנו מכל חור.

עוד בנושא:

• חילופי האשמות בין הליכוד לכחול לבן על ביטול ישיבת הממשלה; נתניהו מקדם ממשלה צרה

• גנץ: "רק נתניהו ולפיד אולי רוצים בחירות"

• נתניהו בדיון הסוער בכנסת: "הפגנות השמאל מנוהלות ממגדלי יוקרה וממלונות פאר"

בין לבין, מתוך הכאוס והבלגן, צצה לה אופציית ה-61: החלפת הממשלה ללא בחירות. לנתניהו אין 61 ח"כים ביד, ולכן הוא נאלץ ללכת לממשלת האימים הנוכחית. אבל הניסיונות לגייס שניים-שלושה שיעברו מהצד השני אליו, בעיצומם.

השמות החמים נכון לעכשיו הם צביקה האוזר ויועז הנדל מסיעת דרך ארץ, ופנינה תמנו-שטה ועומר ינקלביץ' מכחול לבן. ייתכן שיש אחרים. אלה הם לשונות המאזניים לא רק של נתניהו, אלא של מדינת ישראל כולה.

אם ראש הממשלה יצליח במשימתו, יוקעו העריקים אל עמוד הקלון התקשורתי וייתכן ששמם יוזכר בהפגנות בלפור, אולם לא בטוח שמבחינה פוליטית מדובר יהיה בכישלון אישי. לא בכל יום נקרית הזדמנות בידי מועטים כל כך לחלץ ממשבר קריטי ומתמשך רבים כל כך.

בראייה היסטורית, וכנראה גם עוד הרבה קודם לכן, ייזכרו מבצעי הצעד האמיץ דווקא לטובה. דרך ארץ לא עוברת את אחוז החסימה וכחול לבן בראשות בני גנץ גמורה. אלה שידעו לנטוש בזמן מפלגות כמו קדימה ולעלות על הרכבת בזמן, עדיין מסתובבים בינינו בשורות ההנהגה. כל היתר נעלמו בתהום הנשייה.