אלה ימים בהם אלפי בני אדם מגיעים להפגין בקביעות מול מעון ראש הממשלה בנימין נתניהו בימים ומול ביתו הפרטי בקיסריה, דבר המאלץ את המשטרה לפנות תוך שימוש משתנה בכוח מהמקום. כל זה קורה בימי הקורונה.
המגפה משתוללת בחוץ ומביאה לאיסור על התקהלויות של מעל ל-20 איש במקום פתוח, על איסור קיום אירועים כמו חתונות או בר מצווה, אך מטעמי שמירה על הדמוקרטיה – לא הוגבלו בכלל מספר המשתתפים בהפגנות נגד ראש הממשלה, למרות המחיר הבריאות העשוי להיות כרוך בכך.
לקריאה נוספת:
• האם אהוד ברק הוא המנוע מאחורי מחאת הדגלים השחורים?
• אולמרט: "שרון רצה לכלול בהתנתקות 17 יישובים בגדה"
• פרשנות: החשבון בין צה"ל לחיזבאללה נותר פתוח
עם זאת, עיון בפסקי הדין של בג"ץ מגלה תמונה הפוכה לחלוטין כשמדובר במפגיני הימין שהפגינו נגד הסכמי אוסלו מול מעון ראש הממשלה דאז, יצחק רבין. המשנה לנשיא בית המשפט העליון באותה התקופה, השופט אהרון ברק, והשופטים גבריאל בך ותיאודור אור, פסקו סדרת הגבלות משמעותית להפגנה מול המעון, כולל הגבלת ל-500 משתתפים בלבד למשך שעה וחצי, וזאת הרבה לפני שפרצה המגפה העולמית הפוקדת אותנו כיום.
המארגנים חויבו לממן את הסדרנים שיוודאו את מספר המפגינים ואת פיזורם השקט בסיום הזמן שהוקצע להם: "זכות זו (להפגין, י.א.) אינה מוחלטת. יש לאזן אותה עם זכות הפרטיות של ראש הממשלה, בני ביתו ושכניו... הבקשה תידון ותאושר בתנאים שייקבעו. חמש מאות איש, מבין משתתפי האסיפה, יתכנסו מול מעונו של ראש הממשלה... משך האסיפה יהא בין השעות 21.00-19.30... מארגני האסיפה ימנו סדרנים אשר יפקחו על כך שמספר המשתתפים באסיפה ליד מעונו של ראש הממשלה לא יעלה על חמש מאות. כן יהיו המארגנים אחראים לפיזור המפגינים מן המתחם, ולפינוי הכביש מהבמה ומהאנשים, באופן שיאפשר חידוש התנועה".
השופטים אף העירו כי דין המעון הוא כסמל שלטון, ורמזו כי לא היו מאשרים הפגנה זו מול ביתו הפרטי של ראש הממשלה. פסק הדין ניתן בדצמבר 1993.