קשה להפריז בחשיבותה של הבירה בתרבות הבריטית. חוסר בתנאים מינימליים (חום ואור השמש בעיקר) לייצור יין הביאו את ייצור הבירה באי הבריטי לכדי אמנות של ממש, עד כדי שילובה בתזונה היומיומית. בעדויות היסטוריות מלפני כ־1,000 שנים מופיע כי התפריט היומי של בני משפחת אצולה בריטית טיפוסית כלל 4-3 ליטרים של שיכר - כבר מגיל צעיר (החל מגיל 7 או 8). אמנם הנזירים והאליטות הבריטיות נהגו לייבא יין צרפתי משובח בממון רב, אבל המוני העם נאלצו להסתפק בייצור המקומי של בירה ושיכר, שסיפקו את הסחורה.
מאז זרמו הרבה מים בתמזה, ובירת האייל הקלאסית התפתחה לכיוונים שונים. כיום ניתן למצוא מן העבר האחד מבשלות המקפידות על שימור המורשת וייצור בירות מסורתיות בסגנון אייל, פורטר וסטאוט, אבל מנגד קמו חבר'ה צעירים, לפעמים אפילו די מופרעים, שלקחו את משקה השעורה הזה לכיוונים מודרניים מגניבים.
מבשלת ברודוג הסקוטית שכבר מוכרת בקרב חובבי הבירה (ביר־גיק'ס) היא דוגמה טובה לכך. ג'יימס ווט ומרטין דיקי היו בני 24 כשהגיעו למסקנה שהבירות המצויות בשוק משעממות אותם, והם חייבים לבשל בירה בעצמם. הם היו שניים וכלב (מכאן מקור השם), ומאז הם בישלו עשרות בירות, פתחו קרוב ל־100 ברים ברחבי העולם ומייצאים ליותר מ־60 מדינות.
זו המבשלה הפרטית הגדולה ביותר בסקוטלנד עם יותר מ־500 עובדים (וכלב!).
הבירה החזקה בעולם
שלוש פעמים הם בישלו את הבירה החזקה בעולם, כשהאחרונה הגיעה ל־55% כהל, וגם היתה היקרה ביותר בעולם (700 פאונד לבקבוק), והם דואגים לרענן את מגוון הבירות שלהם כשבכל עונה הם מוסיפים מתכונים חדשים על חשבון אלו שפחות תפסו.
עוד מבשלה צעירה שעושה יופי של בירות מגניבות היא מבשלת ת'ורנברידג', שהוקמה בשנת 2004 בטירה בשם Thornbridge Hall, באזור אשפורד במרכז בריטניה. היא נחשבת לראשונת מבשלות הקראפט המודרניות באנגליה ולאחת המצליחות והמוערכות שבהן, עם כ־350 פרסים בינלאומיים והמון גרסאות למשקה.
גם מבשלת וויצ'ווד (יער המכשפות) לא טומנת את ידה בדוד השיכר, ומפיקה מבחר נהדר של בירות IPA צעירות ומרירות לצד דברים סטנדרטיים יותר. המבשלה הממוקמת בוויטני שבמחוז אוקספורדשייר (קרוב ללונדון) קיבלה את שמה, "וויצ'ווד", על שם היער הסמוך אליה. היא התפרסמה בדמויות וביצורים מעולם האגדות והפולקלור האנגלי (הגובלינים) שניתנו לבירות והופיעו על התוויות, והיא מקפידה להשתמש ברכיבים אורגניים לייצור הבירה.
350 שנות ניסיון
מהצד השני נמצאות המבשלות הקלאסיות דוגמת פולר'ס הלונדונית, אחרונת המבשלות הלונדוניות המשפחתיות, שנוסדה כבר לפני יותר מ־350 שנה (ותחת השם פולר'ס מאז 1845), ומתמחה בייצור בירות בסגנון אייל מסורתי קלאסי (פורטר, סטאוט ואייל), הזוכות להערכה גבוהה בקרב חובבי המשקה ולא אחת זוכות גם בתחרויות ברחבי העולם.
עוד בקטגוריית הקלאסיות נמצאת מרפי'ס, האירית הגדולה ששומרת על אותם המתכונים והסגנון המסורתי של בירת הסטאוט השחורה שהיא מייצרת מאז 1856 (השנה שבה היא בושלה לראשונה). אמנם בשנת 1983 היא נרכשה על ידי תאגיד הבירה העולמי הייניקן, ומאז היא זוכה להפצה בכל הגלובוס, אבל המסורת וסגנון העשייה המזוהה איתה נשמרים בקפדנות. מכנה משותף שמאפיין חלק ניכר מהבירות הבריטיות (וכמובן שיש יוצאות דופן) הוא רמת האלכוהול הנמוכה יחסית שהן מכילות (עד 5%), מה שמאפשר לשתות מהן בכמויות גדולות יותר בלי שהראש יסתחרר בקלות.
חלק בלתי נפרד מהתרבות הבריטית הוא הנוהג שבסוף יום עבודה ובדרך הביתה, יוצאים כל החבר'ה מהמשרד לפאב (קיצור של Public house) לשתות בירה ולהשתחרר קצת מאווירת המועקה של יום העבודה. בקרוב אצלנו?
בין מסורת לחידוש: מצעד הבירות האנגליות - גרסת 2020
פולרס לונדון פורטר – בירה אותנטית בסגנון מסורתי (המאה ה־19) שהפכה פופולארית בעיקר בקרב הסבלים (באנגלית פורטרס) בשווקי אנגליה, ומכאן שמה. בבישול הבירה נעשה שילוב בין לתת בהיר ללתת קלוי שמעניק לה את צבעה הכהה. היא סמיכה ובעלת טעם מודגש של קלייה, קרמל, שוקולד מריר וקפה ובעלת מרקם חלק. (11 ש"ח)
הובגובלין IPA, מבשלת וויצ'ווד - מבושלת מכשות מקומית ואמריקאית, שיוצרים שילוב מענין וזהוב בין העולם הישן והחדש. יש לה אף נהדר עם הרבה פרחוניות, טרופיות והדריות, ובלגימה היא בעלת מרירות רעננה, טעמי אשכולית עדינה. איזה כיף! נסו גם את הגולד ואת הרובי. (13 ש"ח, 500 מ"ל)
ברודוג O-G – בירת IPA חצופה שהולכת עד הקצה בכל מה שקשור למרירות וחמצמצות. בהירה מאוד ומעוננת, חמצמצה, טעמי גויאבה ופומלית עם מתיקות סוכרייתית עדינה בלגימה. נפלאה! נסו גם את הפאנק IPA המרעננת. (19 ש"ח, 440 מ"ל)
סטיקי טופי פודינג ביר, מבשלת איגל – טוב זו כבר הפרעה רצינית. בירת קינוח מתוקה על בסיס אייל בטעמי טופי, קפה, וניל וקרמל?! רק בריטים יכולים לחשוב על בירה בכזה שילוב טעמים. האמת, אחרי שמתרגלים היא דווקא לא רעה. כקינוח. (18 ש"ח)
ת'ורנברידג' IPA AM:PM – Session IPA. מה זה אומר? IPA קלילה עם מרירות ורמת אלכוהול יחסית נמוכות (4.5%) והמון טעמים וארומות של כשות פירותית נהדרת. היא בהירה ומאוזנת עם ניחוחות של תפוז, מנדרינה וקצת אננס ולצידם טעמים מאלטיים עדינים ונעימים. בירה שכיף לשתות תמיד. (14 ש"ח)
ת'ורנברידג' גרין מאונטיין Hazy Session IPA - במילים אחרות - פצצת כשות! IPA מיוחדת, המבוססת על ארבעה זני כשות ארומטיים במיוחד (גלקסי, מוזאיק, סיטרה ואמרילו) ורמת אלכוהול נמוכה (4.3%) שמאפשרת ללגום ממנה שוב ושוב. זאת בירה מרה, בהירה ומעוננת, המדגישה ארומות פירותיות מרעננות וטעמי אשכולית לבנה ולימון. (14 ש"ח).
מרפי'ס סטאוט – בירת סטאוט אירית קלאסית בעלת צבע שחור ענברי, ממבשלת הענק המפורסמת. היא מתקתקה, חלקה וקלילה, עשויה מלתת קלוי, שמעניק לה מרירות, יובש וטעם שוקולדי. המיגוז של המרפי'ס כמעט ולא מורגש והיא בעלת קצף קרמי, סמיך וקטיפתי. אז מה אם המבשלה תעשייתית? (12 ש"ח ל-500 מ"ל)