קרוב, רחוק

כשאתה מעסיק יותר מ־170 שחקנים בדרמה שלך, יש סיכוי סביר שיהיו הבדלים ברמת המשחק: סדרת הפסיכו־דרמה החדשה של חיים בוזגלו מפגישה מאות אנשים, שהתראו פה ושם באודישנים, לסשן המשלב טיפול, משחק, תיאטרון וריאליטי. "בית המשאלות" היא ניסוי טלוויזיוני המבוסס על רעיון מקורי: שכירת שחקנים לגילום דמויות מחיי המטופלים בשלל סיטואציות. בוזגלו לא התקשה למצוא שחקנים - אמיתיים - לגילום השחקנים הפיקטיביים. העמדת הפנים הכפולה הופכת לנטל של ממש, כשמתגלה כי גם המשחק - האמיתי - מבוסס על שיטת האימפרוביזציה. מי צריך תסריט כשאפשר לאלתר, ומי זקוק לעבודה על דמות כשאפשר לבלף סימולציות. כשיגיע יום הדין בבית המשפט העליון לטלוויזיה, "בית המשאלות" עשויה לגלם שם חשודה מרכזית.

הבלבול גדל כאשר מתגלה כי הדמות הראשית, המפקחת על הנעשה במתחם המפגשים הטיפולי, היא ד"ר הוכשטטר - טיפוס איטי, שמן ודוחה, העוסק באכילה אינטנסיבית. קשה לראות מי יפקיד בידיו את שיקומו הנפשי, גם כאשר מדובר בסידרה המתרחקת מריאליזם לטובת הפנטזיה. כל פרק בדרמה מורכב משלושה סיפורים. הפערים במשחק בין השחקנים תהומיים. קשה לבסס אמינות על משחק תיאטרלי ופומפוזי, וקשה לא פחות לעכל טקסטים קלישאתיים ושחוקים, הנזרקים ללא הקשר (אה, אימפרוביזציה אמרתם? לא מרגישים). בניסיון לשגר אמירה חריפה על תרבות השקר שבה כולנו חיים, בוזגלו יורה לכל הכיוונים. הוא מפציץ את צרכני הריאליטי המציצנים (דוגמת ד"ר הוכשטטר, הצופה במטופליו ובשחקנים), מטפל באנשי עולם הבידור האגו־מניאקים, ולא נרתע גם מביקורת על בני האדם ה"רגילים", הצמאים לחברה אנושית. ברגעיה הטובים, "בית המשאלות" נראית כמו טיפול שהשתבש. ברגעים הגרועים - כמו אחיזת עיניים של שרלטן. 

*   *   *

הבלש חוזר

אלמנטרי, yes Action, 22:45

 אחרי העיבוד האחרון המצוין של BBC לעלילות שרלוק הולמס ("שרלוק"), עוד סידרה על הבלש המפורסם נשמעה כמו עסק מיותר. כמה פעמים אפשר לצפות בגבר היהיר בעל ההיגיון החד, מסיק מסקנות מהירות על סמך רמזים? מתברר שעוד פעם אחת לפחות, כיוון ש"אלמנטרי" היא דרמת מתח מעולה, המבוססת על החלטה גאונית אחת: הצבת לוסי לו בתפקיד ד"ר ג'ואן ווטסון, לצד ג'וני לי מילר. ווטסון הנשית איפשרה שימוש באחד המרכיבים שיוצרים מיתולוגיות: מתח מיני בין שני בלשים המנסים לפתור תעלומות תוך כדי שהם לא קורעים את הבגדים זה מזה. "בלשים בלילה", התגעגענו.

העלילה של "אלמנטרי" נשענת על קווי היסוד שהגה ארתור קונן דויל, אך היא מתרחשת בהווה ברחובות ניו יורק. הולמס הוא נרקומן בגמילה, המקבל מאביו העשיר מתנה: ליווי צמוד של ד"ר ווטסון, פעם מנתחת בכירה וכיום משגיחה אישית. בגלגולו הנוכחי, הולמס, שהיה יועץ של הסקוטלנד יארד, עבר טראומה קשה בלונדון, נזרק מהשירות והידרדר לסמים. כל אלו לא מונעים ממנו להיות צ'ארמר ציני, חצוף ומבריק. הליהוק המופתי של הסידרה מעורר ציפיות לגבי ההמשך. לא צריך להיות חובב תשבצי היגיון כדי להסיק שהצמד הזה יפתור פשעים רבים בעונות הבאות.