אמסטרדם, ברלין וטוקיו: המשפחות שיפתחו את שנת הלימודים מעבר לים

תמר פלד, אמסטרדם:

"הממשלה כאן לא זזה מהמתווה"

תמר פלד מתגוררת באמסטרדם עם משפחתה כבר שנתיים. השעה אצלם עשר בבוקר והיא מדברת איתי תוך כדי קישוט עוגת יום הולדת מאולתרת ליותם, הבן האמצעי, שחוגג 12: "אל תלכי שבי, זה רק נראה שכל הזמן כיף אצלנו". כדי לאשש את האמירה היא שולחת תמונה של נשיקת מרנג ענקית שבה תקועים 12 נרות. אבל האלתור המתוק נראה מעולה ומהחלון נשקף נוף אחר ולבנים אדומות במרפסת הבית והכל משדר, איך לומר את זה, שכיף שם. 

"מאמצע מארס לא היו כאן לימודים, כמו בארץ. זה היה מאתגר מאוד עבורנו מפני שבארץ את עטופה בקהילה, מתראים ברחוב או במסגרת משפחתית, וכאן היינו מנותקים בגלל החלטה שקיבלנו לא להכניס אנשים הביתה ולא להיכנס לבתים של אחרים כי לא מספיק הכרנו אותם, וזה עשה איזושהי רגרסיה. נשארנו די לבד. לבנים הגדולים בני ה־12 וה־15 היה בית ספר אונליין, ששמר על השפיות כל יום מרבע לתשע עד שלוש. היתה שגרת לימודים, כולל תרגילים שצריך להגיש וציונים ומבחנים, זה גם שימר את הקשר של הילדים למקום. שנה וחצי אחרי שהגענו לפה, נכנסנו לשגרת קורונה, לא היה בית ספר שיחזיק את ההתאקלמות וכל מה שהילדים רצו זה לדבר עם החברים שלהם בארץ. הרגשתי שהכל שביר. זה טלטל אותנו ובשבועות הראשונים רציתי לארוז את עצמנו ולחזור. אבל אחרי הבהלה הראשונית שאני לא בארץ הבנתי שאני דווקא בידיים טובות".

מה גרם להבנה הזאת?

"אחת לשבועיים קיימו כאן מסיבת עיתונאים שבה הסבירו מה הולך לקרות, ולא היו תזוזות מהמתווה שעליו הודיעו. ידעתי שאסיה (6.5) תחזור אחרי חודש מאי ללימודים חלקיים. הבנים לומדים בבית ספר בינלאומי אז ממילא יש 15 ילדים בכיתה, ואת זה חילקו לשתי קבוצות שהגיעו ליומיים לימודים מלאים בשבוע עד תחילת יולי. בסופו של דבר הם לא נפגעו לימודית מהקורונה כי מאוד קשוחים פה. אחרי חודשי אונליין וקצת אופליין ניתנו תעודות בלי הנחה בציונים. היה הספק לימודי. אמנם בבית ובחדר, אבל זה הציל גם את הילדים וגם את ההורים, שבבת אחת עולמם החברתי והלימודי התנתק. בסוף שנת הלימודים קיבלנו מכתב מדויק לגבי הצפי לפתיחת השנה, גודל כיתות וזמנים".

ועכשיו מה עושים? 

"החופש הגדול בהולנד קצר, ב־17 באוגוסט כבר חוזרים ללמוד כרגיל. בראשית יולי הגבולות באירופה נפתחו, יצאנו להתאוורר לשבועיים בדרום צרפת, 11 שעות נהיגה. בסופ"ש, אם לא יהיה שינוי, ניסע ללונדון לשבוע. בין לבין אסיה בקייטנה הרגילה שאליה היא הולכת בחופשים - שני עד שישי מ־8:30 עד 15:00, והבנים בקייטנת סקייטבורד, שזה משהו שבארץ אין סיכוי שהם היו מסכימים ללכת אליו - 'קייטנה'... פה הם הולכים וזה נחמד. שניהם בקייטנות רק לשבועיים, באותו מחיר: 250 יורו לשבוע. 

"הילדים לא נפגעו מקורונה מבחינה לימודית"

"יש פעילויות שהעירייה מציעה חינם לילדי הגן אבל לא רשמתי כי אסיה רגילה לקייטנה של הגן שלה. גם אין ממש צורך כי הכל פתוח ויש תחושת חופש. בין השאר כי לא צריך ללכת עם מסיכות, בעיניי במסיכה יש אלמנט מקטין של פחד. ימים יגידו מה נכון, נעדכן בעוד כמה שבועות אם נישאר בריאים..."

אייל אדלמן, ברלין: 

גן חצי פרטי ב־300 שקלים

שש שעות נסיעה מאמסטרדם אפשר לפגוש את אייל אדלמן לוקח את בתו עדה (5.5) לגן מונטסורי ברובע שטיגליץ שבברלין. אייל, מדריך תיירים מפורסם, נשוי לטטיאנה, במקור מאוקראינה. אחרי חודשיים בהם אייל בילה עם עדה בבית, לימד אותה לרכוב על רולרבליידס במגרשי אופנועים ריקים והשיק ליין טיולים למקומיים, החלה פתיחה מדורגת של הגנים, אבל הסיבה בגינה עדה פוסעת כעת בשביל הרגיל לא קשורה לקורונה: "אצלנו החל מהשנה, החופשה בגנים אורכת פחות משלושה שבועות. זאת החלטה שקיבל הועד בזכות ההורים הפעילים. אשתי היא ראש הועד" הוא מתגאה ומסביר: "מחלקים את הגן לקבוצות, כל קבוצה יוצאת לחופש בשלושה שבועות אחרים. ממילא מדובר בגן אליו רשומים עשרים ילדים, בדרך כלל מגיעים 12 אז קפסולות אינן רלוונטיות כאן, וממילא מדובר בחלל מרווח: יש חדר ספורט גדול עם מזרנים וסולמות על הקיר, יש חדר ספר, מטבח גדול, חדר אוכל, חדר צעצועים ענק. גם לוח הזמנים לא קשוח, אין שעה שאחריה אסור להביא את הילדים. הילד מנהל לעצמו את הלו"ז. ההשקפה היא שהצוות נמצא עבור הילדים כדי לפתור בעיות של גדולים ועל מנת להעשיר את עולמו של הילד. לכוון, להקריא סיפור. אין הכנה לכתה א' אבל זה קורה בצורה אורגנית. מעודדים את זה".

כשהחופשה קצרה, מתברר, גם הצורך בקייטנה מתייתר. "השפעת הקורונה היא שמפני שאשתי מוגדרת עובדת חיונית – פסיכולוגית, ומכיוון שאני בקושי עבדתי בחודשים האחרונים, אם נזדקק לשירותי הגן עדה תוכל להגיע לגן גם בזמן בו היא אמורה לשהות בחופשה".

אייל ועדה אדלמן

לוח החופשות בגרמניה מצומצם למדי ופרוש בצורה שווה על פני השנה: חופשת סתיו של שבועיים באוקטובר, חופשה של שבועיים בחג המולד, חופשת פסחא באפריל, ועוד שלושה-ארבעה ימים מפוזרים במהלך השנה. ומה עם החופש הגדול? "כל מחוז נופש בשלב אחר בשנה, חופשה בת שבועיים. יש שש עשרה מדינות וכל אחת מתחילה בזמן אחר, זה מבולגן מאוד", מפרט אייל: "וכדי שלא יהיה עומס ביער השחור למשל, שכבר בלתי אפשרי להשיג שם מקומות, אז עכשיו ברלין בחופש אבל בוואריה כבר סיימו. שלא תושבת פתאום הכלכלה".

כמה עולה הגן של עדה?

"בעיקרון גן לא עולה כסף בברלין, יש מבחן הכנסה ואם צריך לשלם זה 10-20 יורו גם למי שזקוק לפתרון בקיץ. אבל של עדה חצי פרטי, אז אנחנו משלמים 80 יורו בחודש".

לילך אלמוג, טוקיו:

"לימודים משבע בבוקר עד שש וחצי בערב"

אם הקורונה לא היתה פורצת, בגני הילדים בטוקיו היו לומדים השבוע על חג הספורט, שהוקדם השנה כדי להוסיף ניחוח מסורתי לאולימפיאדה שהיתה אמורה להיפתח ב־25 ביולי. בטוקיו לא מכירים במוסד הזה שנקרא חופש גדול. "בגנים הציבוריים היפניים אין חופשים בכלל, לא סוף שנה ולא קיץ", מפתיעה לילך אלמוג, אם לשלושה ילדים בני 6, 10 ו־15, שמתגוררת עם משפחתה בטוקיו כבר חמש שנים. היא עוסקת בתיירות ובעלה מנכ"ל של חברת היי־טק גדולה. החינוך הציבורי ביפן נחשב איכותי מאוד. יום לימודים מתחיל בשבע בבוקר ומסתיים בשמונה בערב - גם בשבתות. הרוב זכאים לסבסוד, ומקבלים גם ביקור רופא אחת לחודש ובדיקת התפתחות. בגלל הקורונה הגנים פתוחים עד שש וחצי במקום עד שמונה". 

בשל החוק היפני המורכב לא הוטל סגר בטוקיו, ובכל זאת שיעור ההדבקה נמוך: 100 נדבקים ביום באוכלוסייה של 130 מיליון נפש, הודות למשמעת קפדנית של עטיית מסיכות ושמירה על היגיינה, לדברי לילך. היא שולחת את ילדיה לבתי ספר בינלאומיים פרטיים, שבהם הלימודים לא התחדשו מאז פברואר. בבית הספר של הילדים גם אין סאמר סקול.

"כתושבים קיבלנו את מענקי הקורונה"

"באיזשהו שלב נגמרו הרעיונות היצירתיים. אני בדיוק אורזת לטיול משפחתי באוקינאווה, זאת קבוצת איים ביפן, חופשת ים. מקווה שמזג האויר יתנהג אלינו יפה. 

"כתושבים קיבלנו כאן גם את מענקי הקורונה, בערך אלף דולר על כל אחד מאיתנו כפיצוי על התקופה, ועצמאים מקבלים 10,000 דולר".

ענת באלינט, סן פרנסיסקו:

"הקורונה חשפה באכזריות את הפער"

"כרגע, כמו שזה נראה, אני לא אסע לאוניברסיטה בסמסטר הקרוב, וכנראה גם לא בסמסטר הבא", אומרת בצער ענת באלינט, מרצה בבית הספר לעיתונות בסן חוזה. שנתיים שהיא מתגוררת עם גיא בסן פרנסיסקו, ובה הם מגדלים את בנותיהם מיקה (7.5) ורוני (4.5). "אני מרגישה שזה כמו שאומרים לאימהות טריות 'תשלבו קריירה ומשפחה'. קודם היו לנו חיים מלאים של עבודה, ומפילים עלייך עכשיו עוד מאה אחוז משרה ואומרים לך 'תשלבי, את צריכה להרחיב את עצמך', וזה סוג של שקר כי יש גבול ליכולת ההרחבה העצמית. מאז פברואר הבנות ללא מסגרת. היה שלב שבו שכרנו מישהי פעמיים בשבוע שישבה עם הבנות ויצאה איתן קצת וזה עזר, ואז התחילו התארגנויות של הורים בקבוצות קטנות שיוצאים עם הילדים לטייל, וכשהתחיל יולי אפשרו לעשות קייטנות וזה דבר נפלא כי באזור שלנו קריר ונעים, ומזג האוויר יציב. כך הגענו לזה שרשמתי את הילדות לקייטנה של עמותה שדוגלת בטבע, טיולים ומפגש עם חיות ופעילות מדעית. הבנות שיחקו עם נחשים, ציפורים וצבים והיו מאושרות. זה דבר שרק פה יש אותו, לא בכל מקום אפשר לתת להן את זה". 

כמה זה עלה? 

"מחיר ממוצע של קייטנה עומד על 500 דולר לשבוע לילד אחד. זה מזעזע. לשלושה שבועות לשתי ילדות זה מאוד יקר, אבל בסן פרנסיסקו הכל יקר ובלתי אפשרי". 

אין סבסוד לפעילויות ילדים?

"בגן היהודי נפתחה קייטנה. בית הספר של מיקה הוא ציבורי ומיוחד, אין לנו חופשת קיץ כמעט שזה מעולה, אבל הלימודים מועברים בזום. חצי שעה בכל בוקר ואז עושים מטלות ואז זום של סוף היום. ברגע שיש החלטה שבתי הספר לא נפתחים, אז מה האלטרנטיבה? 

"מה שמדהים הוא שבסביבה שלי יש קבלה של המצב. אנשים יצאו לרחובות על 'black lives matter' אבל לא כדי שיפתחו להם בתי ספר. לישראלים זה מאוד מוזר שלא דופקים על השולחן. 

"מה שיכול לקרות זה שאנשים שיוכלו להרשות את זה לעצמם יעברו לסוג של חינוך פרטי ביתי, ומי שלא יוכל - ילדיו יישארו מאחור. הפערים הכלכליים והחברתיים יבואו לידי ביטוי ביתר שאת. החינוך כאן הוא טוב, בגדול. החינוך הפרטי יקר אבל הציבורי משביע רצון ויש הרבה ילדי מהגרים שמקבלים מה שכולם מקבלים. הקורונה חשפה באור אכזרי את הפערים כי מי שיש לו בית קטן ולא יכול לקבל שיעורים פרטיים חטף חזק ומי שגר באזורים צפופים נדבק יותר וכו'. גם הפערים הגזעיים הפכו ברורים. העירייה פה מדברת על גזענות ממוסדת. בישראל השיח הפך לגזעני ומאשימים את האוכלוסיות בכך, כאן מבינים שזו לא אשמת האוכלוסיות, אלא רואים בהן קורבנות של מעמד סוציו־אקונומי נמוך".

אנסטסיה שובלובה, לטביה 

"להחזיר ימי עבודה? אז מתי נטייל?"

כשאני שואלת את אנסטסיה שובלובה מריגה בירת לטביה, אם היא לא כועסת שאחרי תקופת הקורונה היא נדרשת לצאת לחופש גדול של שלושה חודשים(!) עם ששת ילדיה, היא לא מבינה מה אני רוצה. "תמיד ביוני-אוגוסט יש חופש. לא רק אצלנו. גם באסטוניה וברוסיה ובכל האזור. זה היה ככה גם כשהייתי ילדה. אין חידוש".

אבל זה הרבה זמן.

"בישראל אתם רגילים לחודשיים, כאן רגילים לשלושה. ב־1 ביוני כולם יוצאים לחופש וב־1 בספטמבר לובשים שחור־לבן וחוזרים ללימודים. גם הסטודנטים. בלטביה לא יוצאים לקייטנות ארוכות כמו בבריה"מ, של חודש מחוץ לבית. כאן יש קייטנה עירונית לנוער ויש קבוצת קיץ בגן. קבוצת קיץ מסובסדת על פי רמת הכנסה, בסיס התשלום הוא בסביבות 70 יורו ליום".

הפסדתם עבודה ולימודים בגלל הקורונה. לא ציפית שיחזירו ימי לימודים כדי לחזור לעבודה?

"ואז מתי נטייל ביחד כל המשפחה? עכשיו זאת ה־עונה באגמים וביערות. ניסע לאסטוניה, לליטא. ניקח סירה. צריך לתפוס את הקיץ ברגע הנכון.

"הקורונה גבתה מחיר באיכות ההשכלה"

"זאת לא הפתעה שהגיע החופש הגדול, והקורונה זאת בעיה של כל העולם. כשהיה סגר היו לימודים אונליין, המשמעות מבחינתי היא התרופפות במשמעת ולמידה פחות איכותית. אז אני מעודדת את הילדים לקרוא יותר ספרים ומבהירה להם שב־1 בספטמבר הם יצטרכו לעשות סוויץ' ולשקוד יותר. הקורונה גבתה מחיר באיכות ההשכלה - מהגן ועד האוניברסיטה - ונצטרך להתמודד עם זה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו