תמיד קינאתי בכל אותם מדריכי טיולים, שעבודתם "מאלצת" אותם להיפרד מהמשפחה, לעלות בדמעות למטוס ולנדוד חודשים ברחבי העולם. ובשביל מה? בשביל מי? למען התענוג האישי שלהם? חס וחלילה. זה הכל למעננו, העם היושב מבואס בציון וחולם על חו"ל. אותם מדריכים מקריבים את עצמם בבתי מלון ובמסעדות, רק כדי שבבואם ארצה יוכלו להמליץ לנו מה טוב ומה לא.
אבל עם יד על הלב ועם כל הכבוד, לא תמיד הביקורות קולעות. יש חשש גדול שמה שמתאים למדריך הטיולים לא מתאים לי, ומה שטוב לי לא טוב לו. אולי המדריך חורני ומסתפק במועט? אולי הוא נאד נפוח שפוסל מסעדות שהייתי שמח לאכול בהן? לכו תסמכו עליו. הרי אנחנו לא ממש מכירים אותו, נכון?
אז בדיוק בשביל זה אני כאן. אותי אתם כבר מכירים, ועלי אתם יכולים לסמוך. לכן החלטתי לנסוע לסין, על חשבוני, ולדווח לכם על שראו עיניי, בתקווה שתעריכו ובציפייה שאולי מישהו במערכת "ישראל היום" ישתכנע שאני ראוי לנסוע ולהתרשם מעוד מקומות בעולם, אבל הפעם בשליחות העיתון.
נשאלת השאלה למה דווקא סין. ובכן, סין הפכה ליעד מסחרי עבור רבבות ישראלים שחולמים לעשות בה עסקים. מדובר במדינת ענק שמאיימת להדיח את ארה"ב ולרשת אותה כמעצמה הכלכלית מספר אחת בתבל, לכן חשוב ללמוד עליה. סין היא גם יעד תיירותי פופולרי למשפחות שכבר חרשו את אירופה, טעמו מארה"ב ואפילו מיצו את אילת, ועכשיו מחפשות את הדבר הבא. והסיבה האחרונה והחשובה מכולן: פשוט היו לי דיל טוב וחברים שכבר היו בסין והסכימו לקחת אותי (תודה, מירית וחנוך).
אז קבלו את המדריך הלא שלם, הלא מחייב והלא חשוב למטייל הישראלי בסין. כאן תמצאו מידע שלא תמצאו בשום מדריך אחר, למרות שאני לא בטוח שזה משהו טוב.
יאללה, נתחיל.
1. מיהו סיני?
אם תבקש מישראלי לתאר סיני, הוא יספר לך שמדובר באדם מלוכסן עיניים, שרוכב על אופניים לאור יהודה בחושך ויש לו תרנגולת על הסבל. אחרים יטענו שמדובר באיש שלובש בגדים עם כתמי סיד, שמדבר בשפה מצחיקה וכורע ליד טלפון ציבורי בלי שהתחת ייגע ברצפה. התשובות נכונות למחצה. הסינים הנ"ל הם פועלים שהגיעו לישראל לעבוד, המקווים שדרכוניהם יוחזרו להם מתישהו. הסיני שגר בסין הוא אחר לגמרי.
בסין יש סינים עניים ורזים שרוכבים על אופניים, אבל יש גם סינים עשירים ושמנים עם מרצדס וסיגר. המשותף לכולם הוא שיש הרבה מהם, ושהם גרים במדינה עם המון שטח. הסיני הממוצע הוא אדם חרוץ, מתורבת, סימפטי ובעיקר, לא צריך מאיתנו כלום.
ישראלי שמגיע לסין בפעם הראשונה בטוח שכל הסינים נראים אותו דבר. באופן לא מפתיע, גם הם חושבים את זה עלינו. אחרי כמה ימי הסתגלות, תיווכחו שטעיתם, והסינים בהחלט שונים זה מזה. עם קצת סבלנות וראש פתוח ניתן לזהות בקלות את הסינית הפרחה, את הסיני הערס (הערסיני), את הנובוריש, את ההייטקיסט, את החנון וכן הלאה. מה שכן - נער הייתי וגם זקנתי, ולא ראיתי סיני עם שערות בחזה. בכפר נידח ראיתי סיני זקן עם שערה אחת מתחת לפטמה. הוא היה אטרקציה שמשכה אליה מעריצים ממחוז שלם.
בניגוד לכפרים, שם עדיין עובדים את האדמה עם שור ומחרשה, הערים מודרניות ונבנות במהירות מסחררת. הבנייה היא לגובה, וההספקים מטורפים. בכל יום צץ בניין יותר גבוה, יותר מרשים ויותר מעוצב מזה שלידו, והקבלנים מתחרים ביניהם "למי יש יותר גדול". בואו נאמר שתל אביב יכולה בקושי להיחשב כשכונה לזוגות צעירים בנוסח סביוני שנחאי.
אם בהשוואות עסקינן, הרכבת שלהם טסה במהירות של 400 קמ"ש, ורשת חדשנית של רכבות תחתיות משרתת את הערים הגדולות ביעילות ובניקיון שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם. הסינים בכפרים קצת פחות מעודכנים, אבל חייהם מלאי קסם. הם מגדלים מזון אורגני כבר 3,000 שנה וסוחרים זה עם זה בשיטת "קח שק אורז, תביא תרנגולת". זה דווקא נחמד בעיניי.
הסינים לא מדברים אנגלית. עובדה זו לא מפריעה לזמרי הפאבים הרבים לשיר את "הוטל קליפורניה" עם קשר רופף מאוד למילים המקוריות. בגדול, השירים הסיניים ברדיו הם רומנטיים ושמאלציים, ונשמעים כמו השיר של בלגיה לאירוויזיון או כמו הלהיטים של אורי פיינמן. אני חייב לציין גם שבכל המסע שלי לא ראיתי שניים סינים עם כינור גדול, אלא רק כנרים בודדים.
2. מנהגים
פחות נחמדים (לפחות לעין מערבית) הם חלק ממנהגי המקום. הראשון שבהם הוא מנהג הגברים לצנן את עצמם בחום הגדול של הקיץ על ידי הרמת החולצה מעל הבטן. טיול ברחוב ביום חם מזמן לתייר אנין הטעם מפגש עם מאות סינים שצועדים מולו עם חולצה למעלה ובטן בחוץ. יכול להיות שדעתי היתה נחה מהמנהג המוזר הזה אם גם נשים היו לוקחות בו חלק, אבל לצערי, לא כך הדבר.
המנהג השני הוא שחרור מוחטות וגרפסים בפרהסיה. אנחנו, הגברים המערבים, סורסנו ונשחקנו במשך שנים על ידי הסביבה הנשית. אבל כאן בסין, ניקוז הפרשות ורעשים שבוקעים מהגוף מתקבלים בהבנה, ואפילו באהדה.
מנהג נוסף ששנוי במחלוקת הוא האכילה הקולנית. את הנודלס שלהם הסינים סוחבים עם המקלות לפה ברעש עצום, ואת האורז הם לועסים בפה פתוח. בניגוד לחולצה המורמת, מנהג האכילה הקולנית פתוח גם לנשים. אני כבר שנים טוען שאכילה רועשת טעימה יותר, אך לא מוצא תומכים לרעיון. האם אפשר להשוות בין העצב והאיפוק שמלווים שתייה חרישית של תה אנגלי לבין השמחה בלגימה רעשנית של קפה שחור עם הזרת למעלה אצל הטורקי באור יהודה?
סין היא ארץ המסאז'ים. אפשר לקבל עיסוי רגליים, עיסוי כתפיים ואפילו עיסוי אוזניים. במהלך עיסוי אוזניים כזה החליט המעסה שלי להשקיע והוציא מתרמילו פנס של כורה פחם. זה היה מפחיד ומדגדג, אבל בהחלט הניב תוצאות.
3. סין ואנחנו
נכון. ישראל היא באמת מעצמה. אנחנו מרכז העולם, אנחנו הכי חכמים, ואנחנו עושים המון רעש. אבל סין קצת יותר. הכל מיוצר כאן - מטילים בליסטיים ועד קישוטים לסוכה, מטאבלט ועד מדי צה"ל, ממשקפי שמש ועד קיסמי שיניים.
כל ישראלי שמגיע לסין חושב איך הוא מצליח להביא פה את המכה. "אחי, אם אני מביא שקל מכל סיני, אני לא צריך יותר כלום בחיים", יאמר הישראלי לחברו. נותרה רק השאלה מה תמכרו לסיני בשקל שהוא לא יכול להשיג בעצמו בחצי שקל. תתפלאו לשמוע, אבל רוב הסינים שפגשתי מעולם לא שמעו על ישראל, לא יודעים איפה ירושלים, והכי מפתיע - לא מכירים את ישראל אהרוני. מצד שני, איש עסקים סיני הסביר לי, על בקבוק יין במרפסת בשנחאי, שהסינים שכן מכירים את ישראל, מעריצים אותה. הוא אמר שלמרות גודלנו הזעיר, אנחנו חתומים על הישגים בינלאומיים, ושהעם היהודי עמוס בפרסי נובל בלי פרופורציה לגודלו. מה שנכון נכון.
מצד שני, האיש הנכבד לא שמע כנראה על גשר המכביה, אולמי ורסאי ושיטת הפלקל. חשבתי להעמיד אותו על טעותו, אבל מאחר שלא היה לי הסבר טוב בנושא הנובל, החלטתי לא לקלקל לו את הפנטזיה.
4. FAQ (שאלות נפוצות)
• אומרים שבסין אין אוכל סיני. זה נכון?
נכון מאוד! האוכל שאנו מכנים "אוכל סיני" לא דומה בכלום למה שהם אוכלים. בסין אין אגרול, אין ברווז צלוי בדבש ואין פורצ'ן קוקי. כשאיש עסקים מקומי רוצה לעשות דאווינים של "אני אמריקני", הוא הולך לאכול במקדונלד'ס. הסינים מקיימים פגישות עסקים מכובדות בקנטאקי פרייד צ'יקן ובבורגר קינג, ומתעלמים מהעובדה שרוב העולם רואה במקומות האלה מקום מפגש לבני נוער מחוצ'קנים. להם זה לא אכפת. הם יושבים במקדונלד'ס בחליפות על כיסאות בצורת פטרייה ומנהלים את העולם תוך כדי ביג־מק וצ'יפס. אם נסגרת עיסקה, הם חוגגים עם גלידה ב־3.90.
• האם יש בסין אינטרנט?
יש, אבל מוגבל. סין היא כאילו מדינה דמוקרטית, אבל כמו בישראל ביתנו, לא עד הסוף. הסינים מפקחים על התכנים הנכנסים והיוצאים. אפשר להתחבר לאינטרנט, אם כי לא לפייסבוק ולא ליו־טיוב. פתאום אתה מגלה עד כמה אתה מכור לפיצ'רים האלה, ולא מבין איך אפשר בלעדיהם. בקיצור, למי שרוצה להיגמל מהרשת, סין היא המקום.
• האם מומלץ לשכור אוטו?
פורגט איט! לא זו בלבד שלא תדעו לקרוא את השלטים, הסינים נוהגים כמו פסיכים. בניגוד אלינו הם לא מנסים לחנך את העולם. הנהג הסיני יצפור כמו מטורף ויעשה הכל כדי להרוויח עוד מטר בפקק, אבל לעולם הוא לא יפתח את החלון כדי להגיד לך שאתה מטומטם או לשאול אותך מי נתן לאמ־אמא שלך רישיון. הוא פשוט מבין שיהיה לו קשה ללמד נהיגה נכונה מיליארד נהגים, אז הוא מוותר מראש. אגב, הולך הרגל בסין הוא מיעוט נרדף, וחציית כביש היא משאלת מוות. אבל לזה אנחנו רגילים מהארץ.
• קניות - לעשות או לא?
הסינים חזקים בזיופים. מתיקי פראדה ועד אייפונים, מנעליים של מנולו בלאניק ועד חולצות של פולו. יש כאן הכל. המחיר הנכון הוא בדרך כלל עשרה אחוזים ממה שהתבקשת לשלם בהתחלה. הדילמה ברורה: למה לשלם פי 10 על חולצה של ראלף לורן אם אפשר לקבל חולצה דומה בעשירית המחיר? אבל כמו כל זיוף, אם קנית אוזניות של ד"ר דרה ב־20 שקלים, אל תתפלא אם יהיה להם סאונד של ד"ר שקשוקה. גם אני לא עמדתי בפיתוי וקניתי חמישה זוגות תחתונים אקסטרה לארג' במחיר אקסטרה סמול. כשהגעתי למלון הם נעצרו לי באזור הברך. זה האקסטרה לארג' של הסינים. נעלי טימברלנד ב־20 שקלים התפרקו לי אחרי שבועיים באמצע טראק. סיימתי את הטראק בכפכפי טבע. המלצת המדריך: לדלג. מעייף, מדכא, ולא שווה את הזמן.
• מה הסיפור עם דובי הפנדה?
העיר צ'נגדו מפורסמת בזכות פארק דובי הפנדה שנמצא בה. הדובים האלה לא נחשבים לגאוני הדור, ובמהלך השנים הם קיבלו כמה החלטות שגויות בנוגע למזון שהם אוכלים: במקום לצוד כמו שאר הדובים, הם התרכזו באכילת במבוק, והעובדה הזאת סיבכה להם את החיים, כי לא תמיד יש במבוק בסביבה. כך הם מצאו את עצמם נכחדים במהירות. הסינים החליטו לעזור להם ולהציל אותם מהכחדה, ועל הדרך לנצל אותם למטרות תיירות.
החברים השמנמנים נהנים מתנאי פנסיון מלא, הכוללים שלוש ארוחות ביום, מזגנים ורופאים צמודים. גורי הפנדה זוכים לתקופת הסתגלות של כמה חודשים, שאותם הם מעבירים באינקובטור ממוזג, כשסביבם עמלות אחיות בחלוקים לבנים. מדובר בתנאים שתינוקות בכפרים יכולים רק לחלום עליהם. אם בקיץ רוצים לראות את דובי הפנדה בחיק הטבע מומלץ להזדרז ולהגיע מוקדם בבוקר, כי אחרי ארוחת הבוקר הם בורחים מהחום ורצים ישר למזגן. כמוני.
• האם להיכנס לשירותים או להתאפק עד שחוזרים לארץ?
בסין משתמשים בדרך כלל בשיטת הבול־פגיעה. אני יכול לומר בכנות שהעניין די מבאס, וכמי שכבר בצבא לא היה צלף גדול, הנושא בהחלט בעייתי. מצד שני, סין היא מדינה של קיצוניות, ולצד בתי השימוש הקדמוניים, מצאתי בבייג'ין ובשנחאי שירותים חשמליים כולל אסלה מחממת ישבנים, מזרקה אינטימית ועוד פינוקים שלא זה המקום לפרטם.
אם כבר הגענו עד כאן, אספר שלתינוקות בסין אין חיתולים. הם לובשים מעין מכנסיים עם "יציאת חירום" גדולה מאחור, וככה הם עושים את מה שצריך איפה שבא להם ומתי שבא להם.
• האם להביא את הילדים?
תלוי מי הילדים. לסין יש יתרונות שכדאי להכיר: למשל, התשלום לילדים בפארקים ובמוזיאונים הוא על פי גובה הילד, ולא על פי הגיל. מי שלא צמח לגובה מטר ועשרים משלם פחות. בהחלט סיבה טובה לשמור את הילדים קטנים ולקמץ בכמויות המזון שהם צורכים. מצד שני, סין היא לא ארה"ב, והאטרקציות פה הן בעיקר מהטבע. אה, ויש גם קניונים. מאחר שסיכמנו כבר שמוותרים על קניות, זה משאיר את ההורה הממוצע עם מעט מאוד תחמושת, ובקרב על תשומת ליבו של הילד זה עלול לא להספיק.
טיול משפחתי לסין עולה הרבה מאוד כסף, ואם הילדים לא בקטע של נופים ותרבות, אולי עדיף להשאיר אותם בבית. אם הם מתעקשים לראות סיני, אפשר להזמין רצָף בתל אביב ולשלם לו לפי שעה. ייצא יותר זול.
מה שכן, ילדים מערבים שמגיעים לסין זוכים להתעניינות שיא, כולל תמונות למזכרת ומבטי הערצה. זה נחמד, בעיקר אם אתה ילד שבישראל רגיל לקבל כאפות.
5. האישה שולטטטטטת
כמו המזון האורגני, גם בשוויון האישה הסינים הקדימו את זמנם. למי מכם שעדיין לא שמע על שבט הנאשי אספר שמדובר בשבט טיבטי, שבו הנשים הן השולטות במשפחה (נשמע לי מוכר). הזוגיות מתקיימת ללא נישואים, ולעיתים אין לגבר אפילו חדר בבית המשפחה (איפה אבא? גר בחצר). הנשים הן המפרנסות, הן עובדות בבניין, בשיפוצים ובחקלאות, והגברים מתעסקים בעיקר באמנות.
הרעיון נשמע לי מעולה ובביתנו מתקיימים עתה דיונים אם כדאי שנעבור לגור אצל הנאשים או שרק נאמץ את המנהגים שלהם. בינתיים בניתי לי אוהל קטן בחצר ליתר ביטחון, ולאשתי קניתי פטיש כדי שתוכל להתאמן בעבודות מסגרוּת, מלט וטיח.
* * *
לסיכום, חופשת הפסח היא הזדמנות מצוינת לטוס לחו"ל, וסין היא בהחלט יעד שכדאי לקחת בחשבון, ואולי גם לקחת הלוואה. מקווה שעזרתי לכם בהחלטה הנכונה, אבל גם אם לא, אל תנטרו לי על זה.
yairn@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו