נשארים בארץ: ירד מספר העוזבים לחו"ל
החל מסוף 1949 החלה מסתמנת תופעה של עזיבת הארץ, ובמחצית הראשונה של 1950 עזבו את ישראל לא פחות מ־15 אלף איש, רובם ככולם לאירופה.
הגל הזה החל להצטמצם ביולי 1950, עקב המלחמה שפרצה בסוף יוני בין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית. היה זה העימות המזוין הראשון בין המעצמות במסגרת המלחמה הקרה, וכותרות ענק בעיתונים, שהתפרסמו מדי יום באירופה וגם בישראל, עוררו חשש מפריצת מלחמת עולם שלישית, חמש שנים בלבד אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. פרשנים הזהירו ש"המלחמה הבין־גושית עלולה לגלוש גם לאירופה", מה שגרם לוותר על תוכניות העזיבה - ולהישאר בארץ.
באותה תקופה החלו הקונסוליות הישראליות בחלק מארצות אירופה לדווח על עלייה גדולה במספר הבקשות מצד משפחות יהודיות לקבל אשרת עלייה לארץ, כמו גם מיהודים שציפו לקבל אשרת כניסה לארה"ב והבינו שכעת, כשארה"ב מעורבת שוב במלחמה, אפסו סיכוייהם לכך.
מנגד, נציגות הונגריה בישראל, ששכנה ברחוב לבונטין בתל אביב, פרסמה מודעה גדולה בעיתון ההונגרי "אויקלט", ובאמצעותה הזמינה ממשלת הונגריה את ילידי המדינה "לשוב למולדת ולקבל בחזרה את כל התנאים". מדי יום נצפו בפתח הנציגות תורים ארוכים של מתעניינים, ובסך הכל נרשמו כ־3,000 עולים יוצאי הונגריה כ"חוזרים למולדת".
באותו זמן הודיעה ממשלת ישראל על קיצוץ עמוק במספר אשרות היציאה מישראל, אך פקידי הנציגות ההונגרית הרגיעו את הנרשמים ואמרו שקיצוץ זה לא יחול עליהם, עקב הסכמה בין המדינות. בעניין החשש מהתפשטות המלחמה החדשה לאירופה, אמרו הנציגים ש"הונגריה בטוחה, כאחת ממדינות הגוש המזרחי שבשליטת בריה"מ".
משלחת בריטית מבקרת בכפר הנוער החקלאי בעין כרם
בסוף יולי 1950 הגיעה לישראל משלחת של חברי הפרלמנט הבריטי, לראשונה מאז הסתלקות שלטון המנדט מארץ ישראל, ב־1948. חלק מחברי המשלחת, שהיו אנשי חינוך, ביקשו לבקר במהלך סיורם גם בכפר הנוער בעין כרם, שיצא שמעו למרחוק - והגיע גם לבריטניה.
ב־1948, עם כיבוש עין כרם בידי צה"ל, כאשר התברר שרוב בתי הכפר הנטוש נותרו שלמים, מיהרה רחל ינאית בן־צבי (אגרונומית בהשכלתה ואשתו של הנשיא השני, יצחק בן־צבי) להקים במקום כפר נוער, שמטרתו היתה לקלוט ילדים בתנאי פנימייה וללמדם עבודת אדמה.
ב־1950 למדו בכפר יותר מ־200 נערים, רובם ניצולי שואה מאירופה, חלקם יתומים, והשאר באו ממרוקו, מסין ומהודו.
"המקום מנוהל על ידי הנערים עצמם", סיפרה רחל ינאית לחברי המשלחת הבריטית. "אמנם יש קווים מנחים לאופן צורת החיים במקום, וההקפדה על הכללים נאכפת, אך הנערים הם המחליטים בתחומים רבים בחיי הכפר ומקבלים על עצמם אחריות מלאה בנוגע להחלטותיהם".
לשם המחשה הציגה בן־צבי את חדר האוכל שהקימו הנערים במקום, וכן את המסגרייה, הנגרייה, גן הירק הגדול ועוד. אגב, אהרן אפלפלד, נער ניצול שואה שהפך ברבות השנים לאחד מבכירי סופרי ישראל, כתב בזיכרונותיו: "בכפר הנוער עוצבה אישיותי! הגעתי לכפר כגפרור כבוי, ופה נהייתי לאדם".
ב־1952 הוקם במקום בית ספר חקלאי, שפועל עד היום. מוסד זה זכה ב־2015 בפרס החינוך הארצי מידי נשיא המדינה.
חידוש בדואר: איגרת אוויר
ב־13 ביולי 1950 קיבלו עיתונאים רבים בארץ מעטפה באמצעות שליח, שבה הזמנה מטעם המנהל הכללי של דואר ישראל, צבי פריהר, "להגיע ולהשתתף במפגש לציון חדשנות וחדשות בענייני הדואר העברי".
האירוע, שהתקיים כעבור שלושה ימים, נפתח בהרצאה ארוכה של פריהר, שבה פירט שורה ארוכה של נתונים יבשים על מצב הדואר: מספר עובדי הדואר (2,700), מספר הפקידים והדוורים (900), מספר הסניפים בארץ (79), מספר כלי הרכב העומדים לרשות הדואר (156), ועוד ועוד.
בשלב מסוים, כשהעיתונאים החלו לאבד את סבלנותם, שלח פריהר את ידו אל מעטפה גדולה שהונחה מולו, שלף מתוכה בדרמטיות מעטפה קטנה יותר והודיע: "החל ממחר ניתן יהיה להשיג בכל סניפי הדואר בישראל את ה'אירוגרם'".
ה"אירוגרם", ובשמו העברי "דואר אוויר", היה למעשה דף נייר דק שבצידו האחד אפשר היה לכתוב מכתב קצר, ולאחר מכן לקפלו לצורת מעטפה בהתאם לסימונים שנרשמו עליו מראש. בחלקה הקדמי של המעטפה שנוצרה בעקבות הקיפול נרשמו פרטי הנמען והשולח.
כדי להבין את גודל החידוש יצוין שבאותם ימים משלוח דואר לחו"ל התבצע לרוב בהובלה ימית ויבשתית, והגעת מכתב מהארץ לנמען בחו"ל ארכה עקב כך שבועות רבים. משלוח דואר במטוסים היה עסק יקר מאוד (עד 220 פרוטות), ואילו ה"אירוגרם" הציע קשר אווירי מהיר בין השולח לנמען, במחיר שווה לכל יעד (50 פרוטות) - עובדה שפיצתה במעט על השטח המוגבל לכתיבה.
גם הדיפלומטים מגויסים
בקונסוליה הישראלית בלונדון התקבל במהלך יולי 1950 צו שיועד למזכיר הקונסוליה, יוצא הצבא יוסף אבולעפיה, ובו הוא נדרש להתייצב לעתודות (שירות מילואים) לתקופה של חודש ימים.
מהקונסוליה נמסר ש"אבולעפיה נמצא בדרכו לארץ למילוי חובתו, ואת מקומו כמזכיר ימלא בחודש הקרוב איש הקונסוליה חיים מאירי".
"קנייה בזויה מגרמניה"
מישיבת ממשלה שהתקיימה ב־23 ביולי 1950 הקריא שר האוצר, אליעזר קפלן, תרגום של מאמר מעיתון גרמני, שבו נכתב: "בתערוכת המסחר שהסתיימה לאחרונה בפרנקפורט עמדה ישראל במקום השני, אחרי ארה"ב, בחברות שהזמינו מצרכים ומוצרים שונים".
הסביר שר האוצר: "סוחרים ישראלים שנוסעים לאירופה מוחקים בעזרת איש מקצוע את האיסור לבקר בגרמניה, המופיע על תעודת המסע, ואז רוכשים סחורות בגרמניה, מעבירים אותן למדינה שלישית - ומשם לישראל". ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, הורה למשרד המסחר והתעשייה להקים ועדה שתבדוק את הנושא "ותמליץ על דרכים לעצירת התופעה הבזויה".
הזוכה סירבה להתייצב
בבנק זרובבל התל־אביבי התעוררה בעיה: אחת מלקוחותיו זכתה בהגרלת "המלווה העממי" בסכום לא מבוטל באותם ימים, 5,000 לירות, אך למרות השבועות שחלפו מפרסום תוצאות ההגרלה - לא הגיעה הלקוחה לבנק לפדות את כספה.
פקיד הבנק מיהר לביתה, דירת חדר שבה התגוררו ארבע נפשות, ושם שמע ממנה את הסברה: "לא באתי לבנק, מכיוון שלא רציתי שסוד זכייתי יתגלה בטקס שנערך ברבים". לאחר שכנועים הסכימה האישה להגיע לבנק, שם העביר לידיה המנהל את כספי זכייתה. "סוף־סוף אוכל להגשים חלום ולקנות דירה בלי חובות", אמרה לסיכום.
הצרכנייה / פריטים מאז
חסקה
כלי שיט שטוח שהומצא בשנות ה־30 של המאה ה־20 על ידי המציל התל־אביבי שלמה אלחסוף. החסקה, שיוצרה מעץ חלול ומדיקט (ולאחר שנים מפיברגלס), הפכה במהירות ללהיט בקרב חובבי ים ושירתה את המצילים בחופים משנות ה־30 ואילך. פריטים ספורים ממנה עדיין בשימוש בסוכות מצילים בכמה חופים. להקת חיל הים שרה בשנות ה־70 את שירם של וילנסקי וטהרלב: "חסקה, חסקה, בלי סיפון ומעקה".
הנעלמים / עיתונים שהיו
"הבֹקר"
עיתון יומי שנוסד ב־1934 ביוזמת מאיר דיזנגוף, שגייס קבוצת אנשי הון ל"הוצאה לאור של עיתון לבני המעמד הבינוני". "הבֹקר" ייצג את דעות מפלגת הציונים הכלליים, שפעלה למען האינטרסים של החוגים הבורגניים בארץ, ובשיאו, ב־1950, הופץ העיתון ב־13,500 עותקים. בגיליונו האחרון, שיצא ב־31 בדצמבר 1965, כתב עורכו, גבריאל צפרוני: "'הבֹקר' היה חייל בשדות הקטל הרעיוניים של אחת התקופות הנהדרות בארצנו. כוחו לא עמד לו - ונפל".
"זקוקים לעוד מורים"
ב־21 ביולי 1950 נערך באולם "אהל שם" בתל אביב כנס מורים בסיסמה "המורה העברי וקיבוץ הגלויות". מאות מורים האזינו לנאומו של ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, שאמר: "אין הביטחון חשוב מהחינוך, ואנו זקוקים לעוד ועוד מורים, שכן חלק מהעולים הגיעו עשוקי חינוך ותרבות. ללא הקניית ידע וערכי חינוך לעולים, עשוי כור ההיתוך להיכשל במלאכתו, ואנו ניהפך לשתי מדינות - אחת של ילידי הארץ, והשנייה של עולים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
