"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הממשלה מתנהלת כמו שכונה

להכריח נער צעיר בשיטות מטורללות לשנות את זהותו המינית זה דבר נורא, אבל האם על זה אנו מדברים? • בחסות הפוליטיקאים, המורכבות הוחלפה בשטחיות • דעה

,עודכן
צילום: עדינה ולמן/דוברות הכנסת - ארכיון // שיטת ה"סמוך" הישראלית

סוגיית טיפולי ההמרה היא סוגיה כבדת משקל. סוגיה מהותית, רצינית. יש לה אינספור זוויות והשלכות - פסיכולוגיות, חברתיות, אישיות.

להכריח נער צעיר בשיטות מטורללות לשנות את זהותו המינית זה דבר נורא. אבל האם על זה אנחנו מדברים? מה זה בכלל טיפול המרה, האם זה באמת מה שאנחנו מציירים לעצמנו בראש, על הכנסת נער צעיר לחדר עינויים או לחלופין הפעלת לחץ פסיכולוגי בלתי אפשרי עד שיגיד "אני סטרייט"? האם כל שיחה של פסיכולוג עם נער צעיר שלא סגור על זהותו המינית היא טיפול המרה?

בתמיכת כחול לבן: החוק שאוסר טיפולי המרה עבר בטרומית // צילום: ערוץ הכנסת

ובכלל, האם מדינת ישראל רשאית בכלל לחדור אל חייהם של האזרחים ולאסור עליהם התייעצות? או שאולי, כמו בחוק פתיחת המרכולים בשבת - טענת "אל תתערבו לנו ותנו לחיות איך שאנחנו רוצים" תופסת גם כאן? כאמור, סוגיה רצינית. אבל בישראל כמו בישראל, גם העניין הזה הופך לשכונה. בלי גיבוש ועדת מומחים, בלי אנשי מקצוע, בלי דיון ציבורי רציני, בלי להיכנס לפרטים ולמורכבויות.

את החוק מעלה חבר אופוזיציה שהנושא בהחלט חשוב לו, אבל יש בצידו שכר עקיצה נאה לקואליציה. אם לא די בכך, אנשי כחול לבן שברו משמעת קואליציונית כחצי־נקמה בליכוד, על כך שלפני שבועיים הצביעו חברי המפלגה על הקמת ועדה פרלמנטרית שתבדוק את השופטים, למורת רוחם של אנשי כחול לבן. לא משום שזה חשוב, לא משום שזה פוגע או מציל חיים. כנקמה. כך זה נראה, מדינה שכונה.

החוק הזה הוא רק דוגמה קטנה להתנהלות השכונתית המצויה במדינת ישראל. אנחנו רואים את זה יום־יום: פתיחת המסעדות וסגירתן בהתראות בלתי אפשריות, החלטות על מערכת החינוך ללא השתתפות שר החינוך, פרסום תוכנית כלכלית ושינויה, ביורוקרטיה ארורה, החלטות ללא נתונים מפורטים ומדויקים, וכמות גדולה מדי של פורומים ממשלתיים שדנים בקורונה ומסרבלים את ההתנהלות.

יש לא מעט סיבות ואשמים לגל השני. גם לנו, האזרחים, יש לא מעט אחריות. נפגשנו בפאבים, למדנו בכוללים, חגגנו במסיבות, ישבנו קרוב בארוחות ולא באמת שמרנו ריחוק בהפגנות. אבל גם הממשלה לא ממש עשתה את שלה. הפתיחה המהירה, הזמן להיערך שבוזבז, ההתעכבות במינוי הממונים שיעזרו להתמודד עם הבאות, והעיכוב בהכנות לתרחישים של מה שעלול לקרות.

קשה להשתחרר מהמחשבה שכך, בסופו של יום, מתקבלות ההחלטות. בשיטת ה"סמוך" הישראלית, ומי שצועק חזק יותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר