"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תנו למילים לדבר: כוחו של מאיר אריאל

האזינו לשיר "חיית הברזל" בביצוע ניר שלמה במסגרת הפרויקט לזכר מאיר אריאל • הסרט אודותיו, "שיר כאב", עוסק בימיו האחרונים של הזמר

,עודכן
צילום: רפי גולדמן, באדיבות yes דוקו // מאיר אריאל, מתוך הסרט "שיר כאב"

בתחילת השבוע עלה לאתר "ישראלהיום"הפרויקט "והנה נשארת" לזכרו של מאיר אריאל, שבשבת הקרובה ימלאו 21 שנים למותו. בשיתוף מכללת BPM וחברת "עננה" עולים מדי יום ביצועים מחודשים לשירים של אריאל. היום עולה השיר "חיית הברזל", בביצוע של ניר שלמה עם אופיר בנימינוב (בינג'ה) וגדי פטר.

ניר שלמה הוא אחד מאמני האינדירוק המוערכים של התקופה, ובאמתחתו שני אלבומי סולו שזכו לשבחים. את המתופף גדי פטר הוא הכיר בבית הספר למוזיקה רימון, ושניהם היו חברים בלהקה "כלבי רוח" עם הסולנית הילה רוח. אופיר בנימינוב (בינג'ה) עשה לעצמו שם בינלאומי כחלק מטריו הפיוז'ן-ג'אז המצליח "טטרן".

יחד הם לקחו את אחד משיריו הטעונים והנבואיים ביותר של מאיר אריאל, ובאמצעות תופים, בס ושירה בלבד, העניקו לו ביצוע עמוק ואמוציונלי.

"חיית הברזל" יצא ב-1995 במסגרת האלבום "רישומי פחם", והוא מעמת בין חזון דניאל מהתנ"ך לבין העתיד הטכנולוגי. השיר הזה משקף את השפה הייחודית של מאיר אריאל המשלבת גבוה ונמוך, מילים מקראיות, שירה וסלנג עכשווי.

"מעיין נובע": יהודה עדר נזכר במאיר אריאל

לא כמו כולם

אריאל נפטר במפתיע בגיל 57 ב-18 ביולי 1999 לאחר שלקה בקדחת הבהרות, אשר נגרמת מעקיצת קרצייה. הסרט הדוקומנטרי "מאיר אריאל: שיר כאב", שישודר הערב ב-21:00 בערוץ yes דוקו, מתחיל ומסתיים במחלקה הפנימית בבית החולים, בימיו האחרונים של אריאל. הבמאי אליאב לילטי יצר סרט תיעודי שעוסק בחייו, ביצירתו ובאישיותו של אריאל.

הבחירה בשם "שיר כאב" ככותרת לסרט כמעט נובעת מעצמה. קשה מאוד לתאר את סיפור חייו ויצירתו של מאיר אריאל מבלי לשלב בתוכו כאבים מכאבים שונים. הגדול והכואב מכולם הוא כמובן כאב מותו בטרם עת של מי שיהפוך לחלק מהקאנון רק אחרי מותו.

דרך קטעי ארכיון וראיונות חדשים מסופר בתמציתיות רבה מדי סיפורו של אחד המוזיקאים והיוצרים המסקרנים בתולדות המוזיקה הישראלית. הקולות של משפחתו, של דורי בן זאב, שלום חנוך ויואב קוטנר, מלווים את הדימויים שרצים על המסך, אבל לא הופכים לסדרה של ראשים מדברים. למעשה, הם כמעט ולא נראים.

מאיר אריאל מתוך הסרט "שיר כאב" // רפי גולדמן באדיבות yes דוקו
מאיר אריאל מתוך הסרט "שיר כאב" // רפי גולדמן באדיבות yes דוקו

את המקום הבולט ביותר בסרט מקבלות המילים שכתב אריאל. הן מוקראות ומצוטטות שוב ושוב, מקבלות גם ייצוג ויזואלי בולט, ונשארות שם כדי להדהד.

בהן היה טמון כוחו האדיר של אריאל, והן שהפכו אותו לאמן שהיה. הוא להטט בהן, ניתק וחיבר אותן מחדש לפי צרכיו, לש אותן כך שהחליפו בניינים ומשקלים, טווה דרכן זמנים, אמונות, סיפורים, עמדות ותובנות של חיים שלמים. הבחירה לתת למילים את מרכז הבמה היא בחירה אמיצה ולא לחלוטין מובנת מאליה. ראשית, כי התרגלנו לראות כוכבים מדברים בשבחו של המת. ככה עובד העניין הזה של דוקומנטרי מוזיקלי. אבל כמו בדרך היצירתית של אריאל - זה שכולם עושים משהו הוא רק סיבה מעולה לעשות אחרת. כולם שחררו לרדיו שירים קצרים וקליטים וניסו לבדר את הקהל - אבל אריאל סירב לעמוד במשבצת הזו.

הזדמנות למחילה

עבור מעריצי מאיר אריאל הוותיקים, הסרט יחדש מעט מאוד, אבל עבור אלה שייתקלו בו בפעם הראשונה הוא יכול להוות דלת אל עולם היצירה המופלא שלו. בדיעבד, ואחרי מותו, קל יותר להתמודד עם הדווקאיות והעיקשות של האיש, שבזמן אמת התישה אנשים והרחיקה אותם.

מאיר אריאל הקדים את זמנו. זו המסקנה הבלתי נמנעת מהסרט. הוא סירב לשים על עצמו תווית כלשהי והקהל לא היה יכול לקטלג אותו, הוא סלל לעצמו מסלול ייחודי, וסיזיפי להחריד, עם הופעות שבהן הקהל היה מורכב מבודדים בלבד. הוא כשל לחלוטין בהבנה של משחק היח"צ מול התקשורת, הוא כשל בלשונו וזכה להתקפות, אבל מעולם לא השתנה. או אולי נכון יותר לומר, לא הצליח להשתנות.

חידושים למאיר אריאל: פרויקט מרגש לזכרו

והנה נשארת: ערן צור מחדש את "ארול"

עבור הקהל, שחיבק אותו באמת רק אחרי מותו, זו הזדמנות להיכרות קצת יותר אישית איתו, וגם הזדמנות למחילה.

הסרט הזה, והעניין שאינו נגמר ביצירה של אריאל, הם עדויות מצוינות להשפעה המתמשכת שלו על התרבות הישראלית וליצירה שלו שמתעלה מעל הזמן ונשארת רלוונטית גם אחרי עשורים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר