האדם הוא יצור מוזר. מאות אלפי שנות אבולוציה והתערבות אלוהית הפכו חיה בסיסית מסוג יונק ליצירת פאר הולכת על שתיים ובעלת בוהן לעומתית שבזכותה יכול האדם לתפעל מכשירים. עוד צויד האדם במוח שמאפשר לו להמציא את המכשירים הנ"ל, ואף להתגבר על מגבלות האבולוציה עצמה. זו מנעה ממנו כנפיים רק כדי שהאדם יצחק בפניה ויעלה על מטוס. כמה חבל שבהזדמנות הראשונה קם נזר הבריאה, ומטעמי סקרנות גרידא הלך לבדוק מה יקרה אם יכניס מקל דינמיט לבקבוק קולה ויצית את הפתיל.
מוחו המשוכלל של האדם צייד אותו בדמיון מפותח, ביכולת ליצירת רגשות מורכבים, מושגים מופשטים ומערכת מוסר, וצייד אותו בכלים לבניית חברות אנושיות עצומות בגודלן בעזרת הסכמות חברתיות וחוקים. זאת עשה האדם בכל מקום שבו נולד או נדד או כבש, והקים חברות שלמרות השוני ביניהן - יש בהן הרבה מן המשותף.
האנתרופולוג דונלד בראון מצא רכיבים משותפים לכל החברות האנושיות, ופרסם אותם בספרו "אוניברסלים אנושיים" מ־1991. ביניהם טקסים, כללי ירושה, אריגה, מוזיקה, העדפה של בני משפחה, צעצועים, דקדוק, שייכות לקבוצה. כל
החברות האנושיות מציבות גבולות להתנהגות מינית. כולן נרתעות מגילוי עריות, כולן מטילות מגבלות צניעות שונות על לבוש ועל התנהגות מינית, ומגינות על המין בגדרות של פרטיות.
כל החברות האנושיות מתעניינות במין ומייחסות חשיבות למשיכה מינית. ובכולן מתקיימת צורה זו או אחרת של זנות. חוקית או אסורה, ברחוב, בבית בושת או בדירות פרטיות - מין בתשלום מתקיים בכל העולם, גם במדינות שהוציאו אותו מחוץ לחוק. ייתכן שיש תרבויות שבהן הזנות היא מקצוע מבוקש, ילדות חולמות להיות זונות בבגרותן, והחברה מעריכה ומכבדת זונות על השירות החיוני שהן מספקות, אבל עלי להודות בכנות שטרם יצא לי להכיר את החברות האלה, ובכל מקרה זו לא החברה שבה אני חיה.
גם בישראל יש זנות, וגם כאן היא לא מקצוע מכובד ולא משאת נפש, גם כאשר הזונה עצמה מעידה שזוהי בחירתה החופשית, וגם אחרי שכל העבירות שמתלוות בדרך כלל לזנות מצאו לעצמן מקום נפרד בחוק הפלילי: סחר אנושי, כליאה, אונס, אלימות.
לפי סקר שערכו בשנת 2014 משרד הרווחה והמשרד לביטחון הפנים, יש בישראל כ־12 אלף זונות. שיעורן באוכלוסייה גבוה מזה של צרפת, ונמוך משל גרמניה וארה"ב. שבדיה, שהיתה חלוצת העולם המערבי בחקיקה נגד לקוחות, לא מספקת נתונים מאז 2009, אז נכנס החוק לתוקפו, אך ממדדים אחרים עולה שאמנם פחת מספרן של זונות הרחוב, אך לא מספר הלקוחות. הזונות עברו מהרחוב אל הבתים, ולמרות הקנסות, עדיין יש ביקוש לשירותיהן.
תוצאת לוואי מעניינת אחרת היא שבעוד הציבור השבדי הפנים שצריכת זנות היא אכן עניין שלילי והפללת הלקוחות מוצדקת, במקביל היכתה שורשים גם התפיסה שלא רק הלקוחות אשמים בהמשך קיומו של המקצוע - אלא גם מי שעובדות בו.
כישלונו של המודל השבדי למגר את הזנות לא ריפה את ידי המחוקק הישראלי, ובעיקר המחוקקות, שתופסות את הזנות - בצדק, לטעמי - כעיסוק שפוגע בכבודן של העוסקות בו, ומאפשר צמיחה של מערכת פלילית ואלימה סביבו. השבוע ייכנס לתוקפו חוק שיסמיך את המדינה לקנוס לקוחות של זונות, ואם יתמידו בצריכת שירותי מין - גם יופללו.
כיוון שמקובל שהזונה היא קורבן של נסיבות חייה: פגיעה מינית בילדות, התעללות ואלימות, התמכרות לסמים וגם שחיקה ופגיעה מתמשכת באינטימיות של הגוף ושל המעשה המיני, נראה הגיוני ומוסרי להעניש לא אותה, אלא את מי שמתייחס אליה כאל חפץ לסיפוק יצריו השפלים. בכך ביטל המחוקק את אפשרות הבחירה של אישה לעסוק בזנות והפך אותה לחפץ מסוג אחר. היא שותפה לעסקת המין בדיוק כשם שהרואין הוא שותף לעסקת סמים.
אני תומכת נלהבת במיגור הזנות, כיוון שבעיניי היא חילול צלם אנוש. רק שהמחוקק לא מתאים למלאכה הזו. גם כאשר כוונות המחוקק טובות, גם כאשר הוא מנסה לגונן על האדם, להציל אותו מעצמו ומבחירותיו האומללות ולהעלות את המין האנושי לדרגה גבוהה יותר של שימוש בחופש האישי - הוא ייכשל. הזנות היא לצנינים בעיני רוב העולם כבר שנים רבות, אך לא מוגרה, ואין סיכוי שתמוגר בחברה שמקדשת את החופש בכלל ואת החופש המיני בפרט. שבדיה היא אחת המדינות הליברליות ביותר, אך החופש המיני ששרר בה לא מנע התפתחות של תעשיית זנות. גם החוק לא חיסל אותה.
מתוך יכולתו לגבש ערכים ולפעול על פיהם המציא נזר הבריאה את חופש הפרט, ואף ייחס לו ערך גבוה מאוד, בעיקר בחברה המערבית הנאורה. ייתכן שפילוסוף־המערות הקדמון התכוון שהחופש ישמש לפיתוח תרופות ואלטרואיזם, אבל גילה שהוא משמש גם צידוק לומר לשכנך למערה: "אני הולך לאורגיה ואחר כך אוכל סטייק ממותה מקולקל ואתה אל תתערב כי זה לא עניינך". גם זה ביטוי של ערך החופש: החופש לעשות שטויות, להזיק לעצמך, לעשות דברים לא מוסריים ובכל זאת לא להיכנס לכלא. מי שרוצה להכניס את בית המשפט לתחום המוסר האישי, שיביט באיראן או בסעודיה. שם יאסרו וילקו נשים שייצאו לרחוב בראש גלוי ויוציאו להורג נואפות.
אני סבורה שזנות היא כתם מוסרי על האנושות. אך אני מאמינה לנשים שטוענות שזוהי בחירתן, כשם שאני מאמינה למי שבחר להשתתף במסיבת מין מרובת משתתפים במועדון בתל אביב, ולמי שבחרה להשתתף בסדנת מיניות במדבר - שזה אותו סיפור, רק עם מלתחה שונה. בכל המקרים הללו אני מוצאת השחתה של הגוף והנפש, וולגריות וביזוי של האינטימיות. רוב האירועים הללו גובים תשלום בכניסה, קרבתם המשפחתית לזנות ולסרסרות גלויה מאוד. אולי גם אותם צריך למגר בחקיקה, אם כבר התחלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו