יום אחד אתה מתעורר ומגלה שמתכנני ההגנה נגד טילים לא מסוגלים לתת תשובות אמינות, גם ליירוט טילים וגם לנושא השימוש בנשק לייזר. אז כולנו נהפכים למומחים ללייזר ומתחלקים למפלגות. עכשיו אתה מגלה שמנגנוני מדינת העומק לא יודעים איך לחבר את תקציב הסיוע שהממשלה החליטה עליו בסדר גודל של 100 מיליארד שקלים לנזקקים. וכשאומרים נזקקים, זה בערך כמו שזה נשמע. לא חוכמה לתת מענקים לבעלי עסקים המרושתים עם רשות המסים כמו חברת "פוקס".
המנגנונים נבחנים ביכולת שלהם לאתר את אלפי ואפילו עשרות אלפי העצמאים והפרילנסרים שבקושי משתכרים שכר מינימום. ובדרך זו או אחרת הם לא מרושתים עם הביטוח הלאומי ועם רשות המסים.
מי האמין בכלל שגופים כמו רשות המסים והביטוח הלאומי מסוגלים לבצע את מלאכת החיבור הזאת בין הכסף הממשלתי לבין "הנזקק" האמיתי. צריך לומר שמהרגע הראשון שהממשלה החליטה על הסיוע, עוד כשזה עמד "רק" על 80 מיליארד שקלים ואמרו שזה מעט בהשוואה לארה"ב ולאירופה, היה סימן שאלה גדול: איך המיליארדים מתחברים אל היעד? לפני כחודשיים, ערב השבעת מפלצת האחדות, דיבר אחד השרים הכלכליים על 7 מיליארד שהועברו בדרך זו ו־15 מיליארד בדרך אחרת. נטען שקרוב ל־600 אלף איש קיבלו סיוע בפעימה הראשונה והשנייה. שר הכלכלה כהן חזה שיבה גמורה לחיי כלכלה נורמליים באמצע יוני.
חודש קודם לכן, באמצע אפריל, כבר דחפו גורמים רבי־השפעה, בעיקר עם רקע ביטחוני, לחזרה מהירה לשגרה. שלושת הבולטים בין הדוחפים לחזלו"ש היו ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שעשה ניתוחים מערכתיים על נתוני המגיפה, יצחק בן ישראל ושר הביטחון דאז נפתלי בנט. האופוזיציונר שלהם היה פרופ' גבי ברבש. הוא אמר משהו בנוסח שלא צריך לחשוב עקומה אלא ישר; טיפול במגיפה זה לא נושא למתמטיקאים אלא לרופאים. ולכן היה הרבה יותר פסימי וזהיר. חייבים לומר למי שעוד רוצה לחיות בעתיד בעולם הזה - יש דברים שתמיד טוב להיות פסימי לגביהם. מלחמות ומגיפות הן המקרים המובהקים. את האופטימיות תשאירו למקרה שאתם מתאהבים או הולכים לסרט חדש.
לפני קרוב לשלושה חודשים, כשדיברו על חיסול המגיפה וצפי להחזרת המשק לתפקוד, נחשפו נתונים שנתנו סיבה לזהירות יתר. קודם כל לגבי אמינות נתוני התחלואה בארצות מתקדמות בעולם: התברר ששיעור התמותה בארה"ב, בבריטניה, בגרמניה ועוד גבוה בעשרות אחוזים מהמדווח - מאותה סיבה של הביטוח הלאומי; כי אלו היו מתים שלא עלו על רדאר מערכות הבריאות. מסתבר שאפשר למות גם בלי להיכנס לסטטיסטיקה.
בסוף מאי, ערב שבועות, כשנפגשתי עם רה"מ נתניהו, יכולתי להרגיש שהוא לא אופטימי במיוחד. זה כבר לפני חודש וחצי. זה היה יום רביעי ומספר הנדבקים הגיע ליותר מ־60 ביממה. הוא אמר שכאשר נגיע ל־100 נתחיל לחזור להגבלות. אז, נדמה לי, דיבר לראשונה על כך שנחיה לקצב האקורדיאון.
ממשלות ימין הן בדרך כלל פריכות מול לחצים ציבוריים מתוזמרים בכישרון אלים בנוסח "הנשמה או מלחמה". ברור שהיתה פה כניעה משולבת בקמפיין של תקשורת חסרת אחריות. אני רואה ערוצי חדשות בינלאומיים. בשום מקום בעולם התקשורת לא מטמטמת את הציבור בסיסמאות שמטשטשות את התבונה ואת המסרים שמבקשים להעביר אלה האמונים על המדע ומערכת הרפואה. בשום מקום לא הופכים ליצן קשיש המנהל לוחמה פסיכולוגית נגד מערכת הבריאות, כמו גם נגד הציבור עצמו, לכוכב תקשורת.
אחדות במקום יעילות
הקמת "קבינט הקורונה" בניסיון לרצות את כולם, הובילה לתפקוד לוקה בחסר לעומת ימי המגיפה הראשונים. העיכוב באישור התקציב מלמד על סדר עדיפויות בעייתי
הבעיה המרכזית מההתחלה היתה תקשורת עם הציבור; עבודה הנגזרת ממחלקת התנהגות אוכלוסייה שבפיקוד העורף אמונים עליה. בשלושת החודשים הראשונים התברר שעם ישראל ממושמע ויודע להגיב ברצינות למסרים שמעבירים ראש הממשלה ומנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב, שעכשיו מתגעגעים אליו.
פרופ' סיגל סדצקי, הממונה הפורשת על בריאות הציבור (מגיפות), לא הצליחה ליצור לעצמה נוכחות ציבורית תקשורתית. זאת היתה הבעיה היחידה שלה. משום שמבחינה מקצועית די ברור שהיא ידעה מה היא עושה. התקשורת פרגנה יותר לפרופ' יורם לס מאשר לפרופ' סדצקי. תופעה חולנית אולי יותר ממגיפת הקורונה. אבל מסתבר שוב שלהרכב האישי של ההיררכיה המנהיגותית יש משקל מכריע. ממשלת המעבר שבה מלך ביבי ללא מצרים תפקדה מעולה, כשביבי ובר סימן טוב מובילים ומקבלים סיוע טוב - לפחות לפי כלי התקשורת - משר הביטחון בנט.
ההיררכיה העכשווית שבה נתניהו הזיז את עצמו מעט הצידה כוללת את אדלשטיין, מנכ"ל משרדו חזי לוי וגם את גנץ. "קבינט הקורונה". והצוות הזה פחות טוב. עם הקמת ממשלת האחדות הוקרבה היעילות לטובת "האחדות". הנושא הכלכלי, גם בשיא ההתפרצות המחודשת, הוא הדבר החשוב. את דרך חשיבתו של גנץ אפשר להבין מההתעקשות שלו על תקציב דו־שנתי. זה מה שהבטיח וזה מה שנחתם בהסכם הקואליציוני. אבל ברור שבמצב המשתנה מול חוסר הוודאות - דרוש קודם כל תקציב. שייתן מעט ודאות. שנתיים זה אופק רחוק מדי. אנחנו כבר חודשיים אחרי הקמת הממשלה, ונושא התקציב עוד מתעכב.
בהקשר הזה ובהקשר של תשלומי הסיוע, יש מי שמקפיד כל הזמן להתנפל על שאול מרידור. הבעיה היא כנראה רק שם המשפחה. כי שאול מרידור, לפי מה שאומרים אישים המכירים היטב את משרד האוצר, הוא בעל תפקיד סופר מוכשר. בעיית תשלומי הסיוע לא קשורה אליו.
דרך אחת חלקית מאוד להתנעת המשק היא זירוז ביצוע תוכניות של הקמת תשתיות; משרד התקשורת מוכן עם תוכניות פריסה של מערכת סיבים אופטיים ורשת ה־G5. נוסף על הרבה מאוד מקומות עבודה שיתווספו בתהליך ההקמה, חברות הטכנולוגיה המקומיות יקבלו דחיפה עצומה לשוק הבינלאומי.
נושבים עם הרוח
עם דו"ח בזק שלא ברור מאיפה נשלף, נדמה שהשרה גמליאל ומנכ"לה החדש הניפו גבוה מדי ומהר מדי את דגל משבר האקלים, רגע אחרי שנכנסו למשרד לאיכות הסביבה
מישהו זוכר את גרטה תאנברג? את ההיסטריה ההמונית של סוף העולם בעקבות משבר האקלים? את ההתרעה של אלכסנדריה אוקסיו קורטז שהעולם ייכחד בתוך 12 שנים? חוקר הסביבה שהוא גם אחד הפעילים הידועים בנושא במשך שנים רבות, מייקל שלנברגר, מבקש סליחה על ההטעיה וההפחדה. זהו כנראה המאמר החשוב ביותר שפורסם השנה.
השרה גילה גמליאל // צילום: אורן בן חקון
"שינוי האקלים אכן מתרחש, רק שהוא לא מבשר על סוף העולם. זו אפילו אינה הבעיה הסביבתית החמורה ביותר", הוא כותב במאמר שהופיע וירד מייד מאתר פורבס. מומחה לאנרגיה שהעיד בקונגרס וזכה לפרסים על פועלו. "אני חש מחויבות להתנצל על האופן הנורא שבו פעילי סביבה הטעו את הציבור", כתב, ואת הפרטים הוא מוסר בספר חדש, "לעולם לא אפוקליפסה". הוא מפוצץ שורה של מיתוסים וקובע כי "בני האדם אינם גורמים להכחדה המונית שישית במספר", או כי "שינוי האקלים אינו הופך את אסונות הטבע לקשים יותר" ועוד ועוד ברשימת השקרים, לטענתו, שהפיצו פעילי הסביבה.
אבל לעניינה של ישראל חשובה קביעתו, כי "הצעד החשוב ביותר להפחתת זיהום אוויר ופליטות פחמן הוא מעבר מדלק עצים... לגז טבעי ולאורניום"... "התבססות מוחלטת על אנרגיה ירוקה תדרוש הגדלת השימוש בקרקע לאנרגיה מ־0.5 אחוז כיום ל־50 אחוז".
כשבועיים לאחר כניסתו של דוד יהלומי לתפקיד מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה הוא כבר הכריז: "מתחייבת עצירת הקמת התחנות (הגזיות) המזהמות. בנוסף, יש לבחון מחדש את אסטרטגיית ייצור החשמל של ישראל לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות בעולם..."
הוא שלף מאי שם דו"ח של משרדו, שלא ברור כיצד הוכן בתוך שבועיים; כנראה היה מונח באיזו מגירה וחיכה לשר או שרה חדשים ולמנכ"ל חדש. משום מה הכרזתו מתכתבת, שלא לומר מצטטת, מכתבים של ארגוני הסביבה הרדיקליים, שדרשו "שינוי מדיניות תוך הפסקת בניית תחנות כוח גזיות" (16 ביוני); ובמכתב אחר, אחרי שהמשרד כבר פרסם את עמדתו: "אנו סבורים כי עמדת המשרד להגנת הסביבה העדכנית... היא בעלת משקל כביר בדיון על הקמתן של תחנות כוח אלה".
השרה הממונה גילה גמליאל הכריזה עם קבלת המינוי מראש הממשלה כי "משבר האקלים הוא אחד הנושאים החשובים ביותר לאנושות, ועלינו לשים אותו בראש סדר העדיפויות". אחר כך קבעה ברוח הטירוף האפוקליפטי של אלכסנדריה אוקסיו קורטז כי צריך להיפטר לחלוטין מהדלקים הפוסיליים (נפט, פחם, גז).
מי צריך את מיקי חיימוביץ' כשיש את גילה גמליאל. לאחר הצהרת המדיניות והכוונות של מנכ"ל המשרד החדש, אתה תוהה מה באמת מידת הידע שלו בנושאי אנרגיה, איכות הסביבה וכו'. מתברר שיהלומי היה ראש המטה של גמליאל במשרד לשוויון חברתי. הוא עסק בניהול. דירקטוריונים וכל זה. הוא גם היה גזבר עיריית גדרה.
הוא והמומחים שלו כבר החליטו שעד 2030 ישראל תעבור ל־40 אחוזים (יש השואפים ל־60 אחוזים) תפוקת חשמל מאנרגיה "מתחדשת" או ירוקה. זה אומר סולארית. במשרד האנרגיה עבדו במשך שנה שלמה עם מומחי רשות החשמל, שהיא הגוף האמון על משק החשמל, על דו"ח בנושא. השר שטייניץ הציב לפני שנה יעד לעלות מ־17 אחוזים אספקת חשמל מאנרגיית השמש ל־30 אחוזים עד 2030. זה פחות או יותר המקסימום של ניצולת האנרגיה הסולארית מכל מיני סיבות.
מחברי הדו"ח עבדו מול מומחים שונים, כולל של המשרד להגנת הסביבה, כדי לקבל פידבק. זה דו"ח שבהיותו רציני הוא גם כפוף לשימוע.
הרושם הוא שהמשרד להגנת הסביבה רוצה לפעול נגד משרד האנרגיה ולנהל את משק האנרגיה בישראל; עד שהשר יובל שטייניץ וראש הממשלה הצליחו להעלות את ישראל על מסלול של עצמאות אנרגטית כולל הפיכתה של ישראל למעצמת אנרגיה, הסביבתנים שלא ויתרו אף פעם על מאבקם במתווה הגז רוצים לפגוע בייצור הגז והחשמל. הדו"ח שהנפיק המשרד להגנת הסביבה כבר תדלק את ארגוני הסביבה "צלול", "שומרי הבית", "גרינפיס" ועוד.
מדברים באוויר
הפעלת תחנות חשמל בגז מפחיתה את השימוש בפחם ואת זיהום האוויר. כדאי שמישהו יספר את זה לאלו שנלחמים נגד מתווה הגז וגורמים לנזקים מתמשכים
על מידת הרצינות של הצוות החדש מעידה ההכרזה כי בתוך שנה ישראל תמחזר 100 אחוז מהאשפה. המדינות המתקדמות ביותר בנושא, שווייץ ודנמרק, הגיעו אחרי השקעה של עשרות שנים בפיתוח מיחזור אשפה ועשרות מיליארדי יורו, ליכולת מיחזור של 40 אחוזים. ישראל הוכיחה את עצמה בנושא הסולארי בתקופת שטייניץ, כאשר בתוך חמש שנים הגענו מפחות משני אחוזי תפוקת חשמל למצב שעד סוף השנה 10 אחוזים מהחשמל יופקו מאנרגיה סולארית.
"כל העדויות והראיות מצביעות על כך שתרבות עתירת אנרגיה כמו שלנו עדיפה בהרבה לאדם ולטבע מאשר התרבות המפגרת שאליה מבקשים להחזיר אותנו מפחידני הסביבה", כותב שלנברגר. מאחורי המדיניות של המשרד לאיכות הסביבה מסתתרת אידיאולוגיית ה"קיימות", שרוצה לדכא צמיחה כלכלית ופיתוח תעשייתי. "חרדה ועוינות לתרבות המודרנית עומדות מאחורי התבהלה", כותב שלנברגר ומגדיר את המדיניות הכלכלית הנגזרת ממנה כאנטי־הומניסטית.
כאשר מנכ"ל הגנת הסביבה אומר על תחנות החשמל המופעלות בגז שהן מזהמות, אין לזה שום סימוכין. הגז מפחית את השימוש בפחם, וכתוצאה - מוריד את זיהום האוויר. העיכובים בפיתוח הגז עלו לישראל בתחלואת סרטן ותמותה של אלפים בגלל השימוש בפחם.
לפני עשור הגדירו המומחים את בעיית הקרקע כמכשול המרכזי במעבר לאנרגיה סולארית. זו גם הבעיה הסביבתית העיקרית במפעלי אנרגיית השמש. זה לא רק שטחי הקולטים, אלא השטחים העצומים שייתפסו על ידי קווי המתח הגבוה המוליכים מהנגב לגוש דן. המשרד להגנת הסביבה עלול להפוך לארגון סביבתי אקטיביסטי הנעזר בארגונים חוץ־ממשלתיים קיצוניים שממשיכים להילחם נגד מתווה הגז. אחר כך יבואו עתירות לבג"ץ כדי לפעול בניגוד למדיניות ממשלתית שהוכיחה את עצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו