כבר חודשים ארוכים שהמנהלים של מרגי שומרים את הסוד הגדול. מאות מיילים ואינספור שיחות זום התנקזו לרגע אחד לפני כמה שבועות, שבו נחתם החוזה עם איש העסקים הישראלי־אמריקני חיים סבן, בשיתוף תאגיד המוזיקה הגדול בארה"ב, יוניברסל. החלום הגדול של הכוכב הישראלי יצא לדרך.
"גם אחרי שהכל נסגר, אני רציתי לשמור את זה בשקט", אומר מרגי בן ה־20, "כשאנשים רואים כותרת ענקית שמתפרסמת בעיתון על זמר שסגר חוזה בארה"ב, יש להם ציפייה שמחר בבוקר כל אמריקה תכיר אותו ושהוא מייד ייתן את המכה, אחרת הוא כישלון גדול. בעולם האמיתי זה לא עובד ככה, אין סיפורי סינדרלה. אני לא רוצה ליצור רעש על משהו שלא קרה. כשתהיה הצלחה, אשמח לספר עליה".
אצל בת זוגך, נועה קירל, תקשרו מאוד את ההחתמה שלה בארה"ב.
"אני לא חושב שיש נוסחה אחת ודרך אחת. משהו שיכול להיות טוב לי יכול להיות גרוע לך, ולהפך. אני מאמין בדרך שבה בחרתי, אבל אני לא מאמין שזו הדרך היחידה".
תכניס אותי אל מאחורי הקלעים של המשא ומתן.
"יואב ואורון (יואב גרוס ואורון כלפון, מנהליו האישיים; ע"ס) באו אלי ואמרו לי שחיים סבן שמע את החומרים שלי וחושב שיש לי פוטנציאל ענק. מאוד התרגשתי, זה נחמד שאנשים אוהבים את מה שאתה עושה, ודאי כשמדובר בחיים סבן. מייד התחיל משא ומתן. בחנתי את העניין הרבה זמן, גם מבחינה חוזית, גם מבחינת טיימינג. היה הרבה הלוך ושוב, עד שהגעתי להחלטה שאני מאוד מאמין בלייבל שהוא בנה ובשיתופי הפעולה שלהם, והלכתי על זה".
היו חששות?
"לא היתה השאלה אם אני רוצה את זה או לא. עוד לפני שהצלחתי בארץ, ידעתי כל הזמן שהשאיפה שלי במוזיקה היא להגיע לכמה שיותר אנשים בעולם, וארה"ב היא הדרך הטובה ביותר להגשים את זה. היתה רק השאלה של העיתוי.
"כשהגענו לרגע שבו זה הפך למשהו פרקטי, זה היה מלחיץ. יש כל כך הרבה אמנים בשוק האמריקני, ואתה שואל את עצמך מה מיוחד בך, ואם הלייבל הזה יידע לקחת את מה שטוב בי ויגרום לי לבטא את עצמי בצורה הטובה ביותר שיש ולקדם את הדבר הזה בתוך כל התחרות הקשה. ידעתי שאני צריך אנשים שאני סומך עליהם, כי זה לא קורה ברגע.
"אני מתחיל עכשיו דרך. אני יודע שלא אהפוך בתוך יום לברונו מארס, אין לי ציפייה כזאת. כרגע יש בעולם אותי ועוד אלפים כמוני, שלא מעניינים אף אחד. זה האתגר הגדול".
אז איך בכל זאת תצליח לבלוט לעומת האחרים?
"גם בי עולה השאלה, מה, בכל אמריקה אין עוד מרגי? אבל אני עונה לעצמי, בטח שיש. וכדי לנצוץ אני אצטרך למצוא את הדבר המיוחד הזה שאין באחרים. אני אצטרך להוציא שיר ועוד שיר ועוד שיר, רק כדי שאנשים יתחילו לשים לב אלי, לראות שיש כאן מישהו עם פוטנציאל. אבל אני מאמין שבסוף־בסוף, אני אצליח.
"לפני החתימה היו לי הרבה מאוד שיחות עם הנציגים של חיים סבן ושל חברת התקליטים על המוזיקה שלי. מעבר לזה שאני זמר טוב, שלחתי להם הרבה שירים שהקלטתי, שירים שכתבתי וקאברים, כי הם רצו לראות שאני מוזיקאי שיש לו יכולות, ושגם אם אני מקליט קאבר, אביא לתוכו את הסגנון ואת האופי שלי.
"הסיבה שאני רוצה להצליח באמריקה היא לא העובדה ששון מנדס וג'סטין ביבר מצליחים שם. המטרה שלי היא להגיע לכמה שיותר קהל. מעניין אותי שהמוזיקה שלי תגיע לכמה שיותר אנשים, ודרך אמריקה זה יופץ לעוד מדינות בעולם".
שלחת לאנשים בארה"ב את השירים שהוצאת פה?
"היו לי הרבה דברים מוכנים שהקלטתי, מגיל צעיר אני יושב בבית ומקליט שירים וקאברים. כך שבכל פעם שהם ביקשו ממני לשלוח להם דברים, היה לי מה לשלוח להם".
שירים שיצאו פה ייצאו גם בארה"ב, באנגלית?
"לא, אני פחות מאמין בזה. אם כתבתי פעם שיר בעברית, ולא משנה כמה הוא הצליח, אני לא אקליט אותו עכשיו באנגלית. אני רוצה לכתוב אלבום חדש באנגלית, מההתחלה".
אז איך אתה עובד בינתיים?
"אני מקליט כל הזמן חומרים חדשים באנגלית באולפן בבית של אבא שלי בתל אביב, ושולח להם. אם צריך לעשות סשנים עם מפיקים אמריקנים, אנחנו עושים את זה בזום, כדי להכיר אחד את השני כמה שיותר. מנסים לייצר את השפה המוזיקלית שמתאימה לי, עד שנחליט להוציא את הדברים.
"היינו אמורים לטוס לארה"ב לפני חודשיים, אבל נאלצנו לדחות עד שהטיסות יתחדשו. אנחנו כבר עובדים כל הזמן. ברגע שאני מסיים את הראיון איתך, יש לי שיחת זום עם האנשים שם.
"יש בינינו דיאלוג מאוד פתוח. כמו שבארץ אני מעורב בכל דבר שאני עושה, גם שם אני מושך לזה. אני אשמח להמשיך לעבוד בארה"ב עם אנשים מהארץ שאני כבר עובד איתם פה, ואני בטוח שיהיו כמה שאמשיך לעבוד איתם".
כבר יש תאריך מתוכנן לשיר ראשון?
"חוזית יש תאריכים ויש תוכנית עבודה, אבל אנחנו לא נוציא משהו עד שלא נרגיש בטוחים בו לגמרי".
אתה רואה בארה"ב הצלחה כמו שחווית בארץ?
"אני לא רואה את עצמי לא מצליח, כי אם לא אצליח, אמשיך לנסות ולנסות עד שזה יקרה. אין ברירה. אני יודע שאם לא הייתי עושה מוזיקה, זו היתה תחושת פספוס עצומה. אין לי ברירה אחרת. ואם זה החלום שלי, אני לא אפסיק לנסות, גם אם זה יהיה מביך בכמות הפעמים שאנסה".
איך כל זה ישפיע על הקריירה שלך כאן?
"הקריירה שלי בארץ תמשיך, ואני אמשיך להקליט ולהופיע. הכל תלוי כמובן באינטנסיביות וברמת ההצלחה של הדברים. אבל השאיפה היא להמשיך כרגיל, כי יש לי פה קהל מעריצים גדול שאני אוהב ומעריך. אני מביא בחשבון שאם דברים מאוד יצליחו שם, או שיידרש ממני להגיע לשם לתקופה, אארוז מזוודה ואעבור".
כשהתפרסמת מיהרו להשוות אותך לכל ג'סטין אפשרי. אז מי ההשראה שלך?
"קשה לי להצביע על אחד. מג'סטין טימברלייק לקחתי את הלא מתאמץ. ממישהו אחר את הסלסולים. גדלתי על כל כך הרבה אמנים. סטיבי וונדר, אריתה פרנקלין, מייקל ג'קסון, ג'סטין ביבר. מכל אחד שאבתי את מה שמתאים לי, וכולם יחד הפכו אותי למה שאני היום".
כשאתה עוצם את העיניים, מה אתה רואה?
"אני רואה את עצמי מופיע על הבמות הכי גדולות, עם הרבה מאוד קהל, ועם ידיעה שהמוזיקה שלי נותנת השראה להרבה אנשים בעולם. כשאני רואה אמנים עם אימפקט ענק, אני אוהב לראות איך הם מחדירים שפה וסגנון שלא היו קודם. נניח, בילי אייליש, שהחדירה משהו שלא היה, והיום זה הדבר הכי רלוונטי בעולם, נטו בגללה. אני מאחל לעצמי שמינית מההצלחה ומההשפעה שלה".
איך האנגלית שלך?
"טובה מאוד, והשתפרה מאוד לאחרונה. השירה באנגלית באה לי בקלות, ובצורה הרבה יותר טבעית. בכל מקרה, אני מאמין שאנשים מאוד מתחברים לקסם של הבן אדם ולמה שהוא מביא איתו".
אז אפשר לעבור לראיין באנגלית?
"אם נוח לך, אני זורם".
***
מרגי הוא הבן הבכור של פדי (52), מומחה למיתוג ולתקשורת חזותית, מרצה ומציג בתערוכות בעולם, וגם מעורב בניהול הקריירה של בנו. אמו היא הזמרת מיטל טרבלסי (48). אחיו הקטן, אלעד (17), תיכוניסט, ויש לו גם אחות בת עשרה חודשים, אלי, מנישואיו השניים של אביו ("פער הגילאים בינינו אמנם קצת מוזר, אבל גם אחי וגם אני מאוד רצינו אחות"). הוא גר לסירוגין עם אמא שלו ביהוד ועם אביו בתל אביב.
הזינוק המטאורי שלו לא הגיע במקרה. יש בו הכל: כישרון, מראה, אמביציה, אינטליגנציה ואיכות של כוכב. הוא מה שמכונה בתעשייה "מולטי־טאלנט": גם שר, גם יוצר, גם רוקד, גם משחק.
לתודעה הציבורית פרץ בעונה החמישית של "הכוכב הבא", שאותה סיים במקום השני, אבל לכולם היה ברור שהכישרון הזה לא עומד להיעלם. מאז, כל שיר ששחרר לרדיו ("הזוג הזה", "תני לי רגע", "דיבור נגוע") הפך ללהיט, ובמצטבר יש לו עשרות מיליוני צפיות. עד היום הספיק לככב בשני פסטיגלים, בשנתיים האחרונות, ולהיות פרזנטור של קסטרו.
בחיים הפרטיים הוא בן זוגה של נועה קירל, טאלנטית־על כשלעצמה, שקיבלה גם היא חוזה בינלאומי. אה, והוא גם חייל בצה"ל. במסלול טאלנט, כמובן.
"אני נוסע להרבה בסיסים בארץ ומופיע. אתמול הייתי בצפת, וכמה ימים קודם לכן בכלא 6. יש לי לוח הופעות שנקבע ומתעדכן כל הזמן, בבסיסים בכל הארץ. אני ממש נהנה מזה. שר את השירים שלי, ולמעשה זה כמו שמזמינים הופעה שלי לוועד עובדים, רק שכאן זה בבסיס, מול חיילים. יש בסיסים יותר גדולים ויש בסיסים יותר קטנים, שבהם האווירה אינטימית ואני סתם עומד מול החיילים, כי אין אופציה לבנות במה גדולה, ונטו משמח אותם".
התנאים בהופעות מהסוג הזה לא זהים לאלה שאתה רגיל אליהם. אתה מרגיש נוח?
"בהתחלה זה היה לי מאוד מוזר. לא הייתי בטוח בהופעה, וקיוויתי שזה יעבור טוב. זה לא קהל אזרחי, שבא להופעה שלי מתוך רצון חופשי וקנה כרטיסים. זה קהל שנאלץ לקבל אותי, ולפעמים בהפתעה. אבל אני תמיד מופתע מחדש כמה אני מצליח להרים אותם ולגרום להם לרקוד. אני מאוד נהנה לראות הופעות שמתחילות רגוע ומסתיימות בשינוי של 180 מעלות".
תורנויות אתה עושה?
"בטירונות עשיתי, אבל עכשיו אני בעיקר מופיע. לוח ההופעות שלי מלא".
איך היתה הטירונות?
"חוויה מורכבת, מכמה סיבות. לבקשתי, לא הייתי בחדר נפרד, אלא עם 15 אנשים. קיוויתי להוציא מהטירונות את המיטב ולצאת עם זיכרונות טובים. ההתחלה היתה קצת קשה, כי מעבר לקושי הרגיל שבטירונות, הייתי צריך להתמודד עם דברים נוספים ועם בקשות פחות ענייניות, כמו סרטונים ותמונות.
"אני לא שופט אף אחד שביקש ממני, אבל בסיטואציה של הטירונות זה היה מוזר. היו שם הרבה פלוגות ומחלקות, וזרקו לי כל מיני הערות. היו מזהים אותי מסוף הבסיס, ושם אין לך לאן לברוח. זה לא שהייתי בקניון ויכולתי לחזור הביתה. זה מקום שאני נמצא בו חודש, ואני צריך להתנהג בהתאם. לא רציתי לבלוט, וזה היה קשה.
"באותה תקופה הגעתי להופיע כאורח בגמר של 'הכוכב הבא', ואחרי החזרות נפלתי ושברתי את היד. שאלו אותי אם אני רוצה לוותר על ההופעה, אבל לא הסכמתי, ולדעתי אף אחד לא יודע עד היום שהופעתי עם יד שבורה.
"אחר כך נבדקתי, ופספסו את השבר כי הוא היה במפרק. באמצע הטירונות הכאב כבר היה בלתי נסבל, וגם אז לא מיהרתי ללכת לרופא כדי להימנע מדיבורים ומכותרות. שלא יגידו שדקה אחרי שהתגייסתי, יצאתי לגימ"לים. לכן העדפתי לעשות הכל כמו שצריך ולישון עם כולם ולהמשיך את הטירונות.
"כשהכאב כבר היה בלתי נסבל, הרופא שלח אותי מייד לבית חולים. חזרתי לטירונות עם גבס. זה לא מנע ממני לעשות 7/7 במטווחים".
לפחות התקלחת לבד?
"כן, המפקדים הציעו לי, והייתי מתקלח קצת יותר מאוחר מהאחרים".
***
אני זוכר שקיבלתי תמונות שלך מהטירונות. הרגשת שמצלמים אותך?
"ברור, ושם זה דווקא צרם לי. אני חושב שמאז שהתפרסמתי מעולם לא סירבתי לסלפי, אלא אם כן הייתי ממש באמצע אוכל. בטירונות היו שמים לי מצלמה בפרצוף בלי לדבר איתי אפילו, וכמה דקות אחר כך אני רואה את התמונות בתקשורת. זה הרגיש לי חוסר כבוד בסיסי".
את אלה שמנסים לצלם בסתר אתה קולט?
"אני אדע להגיד לך גם אם מישהו יצלם אותי כשאני עם הגב אליו. אני אדע לזהות אם סתם מחזיקים את הטלפון או מצלמים, תמונה או וידאו".
למדת לחיות עם זה, או שזה עדיין יכול להציק?
"התחושה היא שאתה חי עם פפראצי 24 שעות. היום כל אחד הוא פפראצי. אבל אתה חייב לשחרר את המחשבה הזאת. אני לא רוצה שהתחושה הזאת או הרעשים האלה יכתיבו לי את החיים, אלא שאני אכתיב את החיים שלי".
היה הרבה רעש בתקשורת סביב הגיוס שלך ושל חבריך המפורסמים. מה חשבת על זה?
"אני לא רואה בזה משהו שלילי. אם ממש היינו רוצים, היינו יכולים לעשות בלאגנים ולמצוא את הדרך לא להתגייס. אבל זה לא משהו שעבר לי בראש. אני ואחרים משמשים דוגמה שאפשר לשלב בין הדברים, בין השירות לבין המשך הקריירה. אם אני הכי טוב בלעשות מוזיקה, למה שלא אעשה את זה גם בצבא?"
היו לך משפטים בצבא?
"אחד, אחרי שבאתי בטעות עם עגיל באוזן. עליתי למשפט ואמרתי להם שאני מאוד כועס על עצמי, כי יש אנשים שעבורם אני מודל לחיקוי ומסתכלים עלי וזה לא בסדר שלא הורדתי אותו, אבל באמת שכחתי. אמרתי שדווקא אני, יותר מחיילים אחרים, צריך לשים לב לדיגום שלי".
השתכנעו?
"זה נגמר בנזיפה. מאז הכל תקין ומדוגם".
***
בספטמבר 2018 הרשת התפוצצה כשמרגי וקירל יצאו מהארון כזוג שיוצא כבר שנתיים בחשאי. שני כוכבי על יפים ונכונים מאוד, שהתאהבו מאחורי הקלעים של פסטיגל 2016. עכשיו מתברר שהמפגש הראשון היה בכלל הרבה קודם.
"אספר לך משהו שגילינו לא מזמן ולא סיפרנו אף פעם. יום אחד נועה ואני יושבים בבית, מסתכלים על סרטונים ישנים, והיא אומרת לי: 'אתה לא מאמין מה ראיתי עכשיו'. ואז היא מראה לי סרטון מכנס באילת משנת 2014, שנינו היינו אנונימיים, ובכלל לא הכרנו, וכשהיא עושה סלפי עם חברות שלה, אני נדחף לה לתמונה", הוא מחייך.
קארמה.
"אני לא מאמין גדול במיסטיקות, אבל מרגיש שהיינו צריכים להיפגש מתישהו. נפגשנו שם ולא קרה עם זה כלום, ועכשיו היקום הפגיש אותנו שוב. זה הכי מדהים. בסוף נפגשנו בהפקה שליהקה אותנו משני מקומות שונים למקום אחד. בלי להתכוון, אנחנו עושים דברים מאוד דומים".
העובדה ששניכם באותו מקצוע, עם קריירה מאוד דומה, עוזרת לזוגיות או מקשה עליכם?
"אנחנו נוסעים בכבישים מקבילים, וזה מקל עלינו. אני חושב שהיה יכול להיות הרבה יותר קשה אם שנינו היינו עושים אותו הדבר בלי להסכים על הדברים. נועה ואני מאוד מאוזנים ומאוד משתפים אחד את השני בדברים. זה נוח יותר ומאוד מקרב אותנו. כשאתה חווה משהו ביחד, זה הרבה יותר עוצמתי מאשר אם רק אחד חווה. לנועה ולי יש הרבה דברים דומים, אבל יש גם דברים שונים, ואנחנו מזינים אחד את השני בדברים האלה".
תן לי דוגמה.
"למשל, אני פרפקציוניסט בצורה קיצונית, ואם משהו הוא לא בדיוק כמו שאני רוצה, זה מציק לי ברמת כאב בטן. גם נועה היא כזאת, ופה אנחנו דומים. אבל היא, בניגוד אלי, יודעת גם מתי לשחרר. אז זה משהו שאני יכול לקחת ממנה".
ומה היא לוקחת ממך?
"אני נותן לה מקום של בית והופך את הדברים לחסרי דרמה. יש לנו הרבה שיחות רציניות שמכניסות לפרופורציות".
על פניו אתם זוג מושלם, וכלפי חוץ גם מאוד יציב. איפה בכל זאת המשברים שלכם?
"אם הייתי שואל אותך איפה המשברים שלך בזוגיות, לא היית יודע להגיד לי, כי זה תמיד קורה במקום שאתה לא מצפה. אם היינו יודעים, היינו מונעים את זה מראש. אני כן יכול להגיד שאני מאוד גאה בדרך שבה אנחנו מתמודדים עם המשברים שיש לנו. אם קורה משהו, אנחנו יודעים להגיד, אוקיי, אנחנו במשבר, בוא נדבר עליו. מדברים ופותרים אותו. יש לנו כל כך הרבה דאגות ודרמות בחיים, שבזוגיות שלנו אנחנו מעדיפים לברוח מהמקום הזה. אבל כמו כל זוגיות, יש גם משברים".
נפרדתם פעם?
"מעולם לא. וגם אם יש משבר, אנחנו לא מתנתקים".
לא קרה שלא דיברתם יומיים?
"אין מצב, לא היה דבר כזה. יכול להיות שיש דיבור כועס ומתוח, אבל לא קרה לנו שלא דיברנו. זה לא הסגנון שלנו".
אין סיכוי שתריבו, ובגלל כעס תוריד ממנה עוקב?
"פעם פרצו לי לאינסטגרם, מחקו את כל התמונות שלנו יחד והורידו עוקב. זה לא משהו שאני עשיתי".
***
מרגי וקירל הם ה־פאוור קאפל של התעשייה, וכל אחד מהם עושה מאוד טוב למניה של האחר. ביחד יש להם כמעט מיליון וחצי עוקבים באינסטגרם ומאות עמודי מעריצים. הם אורחים קבועים ורצויים בכל מדור רכילות, כמעט כל רגע שלהם מתועד, כל מהלך הופך לכותרת, כל יום ללא תמונה משותפת מעורר שמועות ברשת. ותהיו בטוחים שהם לא מקבלים שיחות מברכה מהבנק.
"אני מנסה לקחת מהרעש שיש סביב שנינו וסביב כל אחד בנפרד רק את האהבה וההערכה", הוא אומר, "כל המסביב זה משחק, שאני יודע לשחק אותו ולתמרן בתוכו. אבל רק אנשים שמכירים אותי באמת ושאוהבים אותי באמת הם אלה שאכפת לי מדעתם, שאני רוצה לרצות אותם ולהקשיב להם".
מי נמצא ברשימה הזאת?
"ההורים שלי, בת הזוג שלי, האחים שלי וחברים שלי".
אחרי שנתיים ביחד, לא הגיע הזמן לעבור לגור ביחד?
"עד שלא שאלת אותי את השאלה הזאת, לא חשבתי על זה. נוח לי מאוד לחיות אצל אמא שלי ביהוד ואצל אבא שלי בתל אביב, כי זה הזמן היחיד שלי לראות אותם. נועה היא המפלצת הכי גדולה בארץ, אבל היא הכי ילדה של בית. היא גרה עם ההורים שלה ברעננה, ואני מאוד אוהב את המשפחה שלה.
"אנחנו מאוד מחוברים והרבה יחד ממילא. אני לא רואה סיבה למה שנעבור לגור ביחד, אבל אין סיבה גם למה לא".
איך אתם מצליחים לחיות כשכל רגע שלכם בחיים מתועד?
"אנחנו עוברים דרך עם הדבר הזה. עם הזמן מגדלים עור של פיל. אני בן 20 והיא בת 19, ואני מרגיש שהגיל המנטלי שלנו הוא יותר גבוה, כי שנינו חווינו הרבה יותר מרוב האנשים בגיל שלנו, ואולי גם בגיל כפול משלנו. אני לא אידיוט, אני מודע למה שאנחנו מייצרים, אבל אני לא הולך בתחושה שאני מיוחד ואני לא מצפה ליחס מיוחד. אני יודע שאני יכול לתת השראה במוזיקה שלי ולהשפיע, וכל השאר זה תופעות לוואי".
אתם משמיעים אחד לשני שירים חדשים שלכם?
"ברור, תמיד. בסוף היום, כשאנחנו חוזרים הביתה אחרי הקלטות של שירים, אני משמיע לה והיא משמיעה לי. אנחנו מאוד אמיתיים אחד עם השני".
אתה יכול להגיד לה, "תקשיבי, זה שיר גרוע", ולהפך?
"בטח. אני יכול להגיד, 'אני לא אוהב את השיר הזה', והיא יכולה להגיד לי שהיא לא התחברה. ברור שזה משפיע, כי הדעה של השני חשובה לנו".
הזוגיות הזאת תייצר בקרוב גם שיתוף פעולה ראשון מסוגו. לאחרונה הקליטו השניים שיר חדש, שכנראה ייצא בקרוב, ותהיו בטוחים שעוד תשמעו עליו. "שנינו אוהבים לכתוב ולשיר, ודי מתבקש שנעשה משהו יחד. אנחנו גם שרים יחד בבית.
"עבדנו על השיר הזה והקלטנו אותו, אבל יש עוד הרבה החלטות שצריך לקבל. גם במקרה הזה יצאה כבר הכותרת שאנחנו מוציאים שיר, בזמן שאנחנו מנסים דברים. נהניתי לעשות איתה משהו באולפן, ומפה והלאה אלה החלטות של שני הצוותים ומיליון ואחד גורמים. אני מקווה שנוציא אותו, כי אני מאוד אוהב אותו".
***
מרגי מצטלם עכשיו, לראשונה בקריירה, לתפקיד ראשי בסדרה מוזיקלית בשם "Pps" (פרסונל פופ סטאר), שיצרו עבורו אורי גרוס ויואב צפיר. כשמתחילים לדבר על הסדרה, הוא מייד שולף מהתיק קלסר ענק, עם הרבה מאוד טקסטים שהוא משנן.
"אני סופר מתרגש מזה", הוא אומר, "אני לא משחק את יהונתן מרגי, אלא רובוט, ובת הזוג שלי היא ריף נאמן. בסדרה משתתפים גם חנה לסלאו, גיא זו־ארץ ואניה בוקשטיין. אני לומד משחק עם ערן פסח, מורה למשחק, שהוא המנטור שלי".
זו הסיבה שהשרירים גדלו?
"בגלל שאני משחק רובוט, הייתי צריך להיות בנוי. אבל אני גם אוהב את זה בשביל עצמי. אני לא מתאמן בכל יום, אבל כיף להתעורר לפני כולם ולהספיק לפני שהיום מתחיל. זה נותן אנרגיה טובה".
התלבטת אם ללכת על התפקיד?
"ברור שהתלבטתי, כי לא ידעתי אם אני רוצה עכשיו להיכנס לפרויקט כל כך גדול ורציני, וכבר דיברנו על זה שאני פרפקציוניסט פלוס. נפגשתי עם יואב ואורי ועשינו כמה סקיצות, עד שהגענו לסיפור שכולנו התחברנו אליו.
"אני חוקר את הדמות ובא לכל סצנה מוכן מאוד, אני יודע איך אני אמור לשחק אותה. מצד שני, אני לא מסתכל על זה כעל משהו מלחיץ, אלא כעל אתגר קשה. כשאתה רואה שחקן שמשחק טוב, אתה בכלל לא חושב על זה שהוא בתפקיד כי הוא מכניס אותך לדמות. כדי להגיע למצב הזה דרושה עבודה מאוד קשה, וזה מה שעובר עלי כרגע. אני עושה הרבה דברים במוזיקה ובבידור, אבל תפקיד ראשי בסדרה, זה חדש ומרגש".
אתה מקבל לא מעט הצעות. איך אתה בוחר עבודות?
"אני חייב חיבור כלשהו להצעה, כי אין סיכוי שאעשה משהו בצורה מזויפת. היו עבודות שלא הרגשתי איתן מאה אחוז, ואני עדיין שמח שעשיתי. אבל היו גם הצעות לקמפיינים עם הרבה מאוד כסף, שהרגשתי שאם אקח אותם, זה ברמה שיכולה לפגוע בי נפשית. כשאני מקבל הצעה אני בודק אם אני מחובר, איפה זה תופס אותי בקריירה, ויש גם שיקול כלכלי".
תעשה דברים שלא מעניינים אותך, אם יש בצידם הרבה מאוד כסף?
"השאלה הזאת מחזירה אותי לבית הספר. סיימתי את הבגרות בציונים מאוד גבוהים, למרות שבבית הספר הייתי תלמיד ככה־ככה, כי רוב השיעורים לא עניינו אותי והייתי גרוע בהם. אם משהו מעניין אותי, אני אהיה מטורף בו. נכון שהבסיס שלי הוא מוזיקה, אבל יש עוד הרבה דברים שמעניינים אותי, כמו ריקוד ואופנה".
אתה רואה את עצמך מעצב קולקציית בגדים?
"לגמרי, אופנה זה חלק בלתי נפרד ממני, וזה עובר לי בראש בכל יום שאני עומד מול הארון".
בתקופת הקורונה קסטרו הודיעו שהם נפרדים מהפרזנטורים, והמנהלים שלך איימו בתביעה. איפה זה עומד כרגע?
"הבנו את המצב ואת הסיטואציה, החלטנו לבוא לקראתם, ואנחנו ממשיכים הלאה ביחד".
אם יהיה השנה פסטיגל, אתה לא תהיה שם.
"אני מאוד אוהב את האנשים שם ואת ההפקה, אבל עשיתי אחד, ועוד אחד, ומרגיש לי שפסטיגל שלישי יחטא למטרה. אני מעדיף להתמקד במוזיקה או בדברים אחרים שמעניינים אותי".
איך עברה עליך תקופת הקורונה?
"זה היה סוף השבוע הארוך ביותר בחיי. היתרונות הם שהיה לי הרבה זמן להיות בבית, ליצור, לעשות שיחות בזום, לנקות את הראש, לחשוב על דברים. החסרונות הם שאתה לא יכול להמשיך לעבוד, להיפגש עם חברים או להופיע".
הרבה הופעות בוטלו?
"הופעות פורים, פסח, יום העצמאות והקיץ. הרבה חוויות והמון כסף. הכסף שלי הוא שולי בסיפור הזה לעומת החברים שלי שמופיעים איתי, כמו הרקדנים. אני מרגיש כלפיהם סופר אחריות, וזה מבאס אותי כי אני יודע שאין להם אפשרות להתפרנס בכלל. יש בתעשייה הרבה מאוד אנשים שהפרנסה שלהם נעצרה ושהפסידו המון. זה החיסרון הגדול ביותר מבחינתי".
אתה מעורב בניהול הכספים שלך?
"כן, אם כי זה פחות מעניין אותי. אני כן רוצה לדעת שהכל עובד כמו שצריך, אבל כסף אף פעם לא היה ולא יהיה מה שמניע אותי. אם היתה לי אפשרות לעשות הרבה כסף מהמקצוע ולא הייתי נהנה ממנו, לא היינו יושבים פה עכשיו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
