נתניהו מנסה לתזמן את הפיצוץ עם גנץ לעיתוי שנוח לו - אך עלול להיכוות בעצמו

בני גנץ, הידוע בהתנהלותו הרגועה והשלווה, כפי כינויו "בני־חותא", מתחיל לאבד את הסבלנות. בכל יום הוא רואה את נתניהועושה לו בית ספר, ובעיקר את יריביו מיש עתיד ובתקשורת לועגים לו, מציגים אותו כפתי וכפראייר ושמים אותו ללעג ולקלס בעיני מצביעיו לשעבר, והדבר טורד את מנוחתו. הוא יודעשנקודת התורפה הרגישה ביותר של נתניהו כעת היא הריבונות, ולכן הוא דוקר בדיוק שם.

מבחינה פוליטית ראש הממשלה לא זקוק לו, אולם מכל בחינה אחרת - וככל הנראה מבחינת מחוללי המהלך, האמריקנים, כנראה כן. בעוד האור הירוק המיוחל מהבית הלבן מבושש לבוא, מזהה גנץ הזדמנות להיכנס לחלל ולשפוך גלונים של מים על חלומו הבוער של נתניהו.

העימות הזה מגיע מוקדם מדי ובטורים גבוהים מדי. לגנץ אין אמנם לאן ללכת אבל הוא מבין שגם לנתניהו, למרות המצב בסקרים, גם אין ממש אפשרויות. ללכת לבחירות כשהקורונה עדיין לפנינו והמשבר הכלכלי עשוי להתפוצץ בפניה של הממשלה בכל רגע, זה רעיון גרוע. המנדטים הרבים לליכוד ולגוש הימין בסקרים עשויים להתגלות כמספרים על הקרח. אם בעבר התנהג גנץ כמי שכפאו שד, כשאיום הבחירות היה כלי בלעדי עבור ראש הממשלה לנפנף בו, נראה כי גנץ היום אמיץ יותר וחושש פחות. לא שמצבו הוטב, וגם לא שמצבו של נתניהו הורע. אלא שבמערכת השיקולים הכללית נראה שגנץ הגיע למסקנה כי העיתוי מאפשר לו ליטול סיכונים מחושבים מעת לעת.

הכוח אצל נתניהו

הניסיון של נתניהו לשמר את היחסים בקואליציה על אש נמוכה ולהגביר אותה לכדי פיצוץ בזמן המתאים לפני הרוטציה, עשוי להיות בעוכריו. בסיטואציה אחרת, של שיתוף פעולה ותיאום, ייתכן שהיה מביא למצב שבו שרי הצד השני הולכים אט־אט ומתרחקים מספינת האם, מגבירים את שיתוף הפעולה עם ראש הממשלה ועם שרי הליכוד, ואז ברגע האמת - עבור הישרדות פוליטית ותחושת נעימות מכיסאות עור הצבי - היו מעדיפים להישאר בממשלה תחת נתניהו גם אחרי גירושיו מגנץ, מה שהיה מונע מערכת בחירות ומבטיח ממשלה בראשות נתניהו לעוד שנים רבות.

אבל העימותים הבלתי פוסקים משאירים את שרי כחול לבן לחסות תחת כנפיו של גנץ ולהתגודד סביבו אל מול האיומים החיצוניים של נתניהו ועושי דברו.

למרות הכל, זהו קרב שגנץ לא יוכל לנצח בו. הוא יוכל להפגין שרירים ולתקוע מקלות בגלגלים, אבל הנבוט שיכול להכריע את הכף נמצא, מה לעשות, בידיו של הצד השני. לנתניהו תחנות יציאה ואפשרויות רבות יותר, ואיום הבחירות מפחיד אותו הרבה פחות. יש הרבה מניעות וסיבות למה לא, אבל במקרה הצורך ישתמש בו.

אולי הכל הצגה?

מנגד, יש גם אופציה אחרת - שגנץ ונתניהו בכלל מתואמים הרבה יותר ממה שנדמה, שהריבונות בכלל לא על הפרק, ושלנתניהו נוח שגנץ הוא שמצטייר כמחריב התוכנית, בעוד גנץ עצמו קוצר דיבידנד בשמאל ממעשיו נגדה. קשה להתעלם מכך ששני הצדדים עשויים להרוויח מהעימות, מה שמעלה את הסברה שאולי הכל הצגה. עולם התרבות מלקק את הפצעים מהחשכת האולמות, אבל ההפקה של נתניהו וגנץ מעניקה את ההצגה הטובה ביותר בעיר.

קשה לפסול תרחישים מופרכים ככל שיהיו בפוליטיקה אצלנו, אבל, בכל זאת, נראה שתיאוריות הקוספירציה הרחיקו לכת במקרה הזה. עד שהתרגלנו לאפשרות שבכלל אין קורונה והכל באשמת ה־5G ושתלי המעקב הממשלתיים שעומדים להחדיר לעורנו, ייקח עוד זמן עד שנאמין שנתניהו וגנץ מתואמים.