היום מצוין יום האישה הבינלאומי. לכאורה, השבוע היו לנו סיבות לשמחה בהקשר הנשי. שתי גולשות ישראליות סיימו במקומות הראשונים באליפות העולם שנערכה בברזיל - הישג היסטורי במושגי הספורט הישראלי, בטח בספורט הנשי.
אבל אם מביטים חצי שנה אחורה, מגלים שהכישלון הגדול של הספורט האולימפי בישראל היה דווקא בגיזרה הנשית, כשישראל סגרה בלונדון 20 שנה ללא מדליה של ספורטאית במשחקים האולימפיים. מאז יעל ארד בברצלונה 1992, ישראל לא העמידה ספורטאית על הפודיום, ולקראת ריו 2016 נראה שיש סיכוי שיעבור דור שלם בלי שזה יקרה.
את הכישלון המערכתי הזה אמורות למנוע אחת משתי הגולשות שחגגו ביום רביעי בברזיל - אלופת העולם החדשה־ישנה לי קורזיץ, ומעיין דוידוביץ', שגרפה את מדליית הארד. אף שאנחנו רחוקים שלוש שנים מהאולימפיאדה, הציפיות מהשתיים בשמיים. יש הרבה מאפיינים משותפים לקורזיץ ולדוידוביץ', ובראשם העובדה שהן לא תוצר של המערכת. האם זה הסוד? האם דווקא התרחקות מהסיאוב של הוועד האולימפי הישראלי, ריחוק מאיגוד השיט ובעיקר אמונה בדרך שלהן - הם שיכולים לסלול את הדרך למדליה הנכספת בריו?
"אני כבר שלוש שנים בלי מאמן וזה מצב לא קל בכלל", סיפרה דוידוביץ' בשיחת טלפון ל"ישראל השבוע", רגע אחרי שירדה מהפודיום בברזיל. דוידוביץ' מספרת שמשום שאין לה מאמן קבוע, היא "לוקחת עזרה ממי שרק שאפשר - ממאמן הכושר שלי שרון לייב, מאחי שאימן אותי לפני שעזב לשייטת. בתחרויות שחר צוברי והמאמן שלו רפא בלילוס, אף הם עוזרים כפי יכולתם. אין אף אחת בסבב העולמי במצב שלי. ברגע שיספקו לי מאמן קבוע שיוכל לעבוד איתי, אני חושבת שהשמיים הם הגבול עבורי".
מאמן בהמתנה
"קשה להצליח בלי תמיכה של המערכת גם אם מחליטים לעשות דברים אחרת", מסביר משה גל, יושב ראש הפועל ת"א בשיט, האגודה שבה פעילה דוידוביץ'. גל מספר כי "לאליפות הנוכחית מעיין יצאה בתקציב של 10,000 שקלים שאיתו היא היתה צריכה לממן לינה ומאמן זר - כי למעיין אין מאמן קבוע כרגע". וכך יוצא שלגולשת השלישית בטיבה בעולם אין הדרכה שיטתית לקראת ובמהלך התחרויות החשובות ביותר בקריירה שלה.
הציפייה היא שעתה, בעקבות ההישג המדהים שלה, מי שידריך את דוידוביץ' באופן אישי הוא גל פרידמן, מדליסט הזהב של ישראל. הפועל ת"א הגישה בקשה לאיגוד השיט הישראלי בעניין, והוא מצידו צריך להחליט.
בצד של לי קורזיץ המעוטרת - הזמירות הן אחרות. בן פינקלשטיין, מאמנה של קורזיץ, אמר השבוע שהפספוס מלונדון 2012 ילווה אותו ואת החניכה שלו עד סוף הקריירה, אבל צריך לדעת להרים את הראש. קורזיץ עצמה אמרה כי האליפות השבוע בריו היא "הכי מתוקה, כי עכשיו אני מרגישה כמו אלופת העולם".
בחודשים שלפני האולימפיאדה בלונדון התמודדה קורזיץ עם מחלה שפגעה לה קשות בתפקוד בים, ואילצה אותה לקחת כדורים כימותרפיים. עכשיו מאמינים בצוות שלה שאחרי הזכייה בפעם הרביעית באליפות העולם, ושבועיים בדיוק לפני יום הולדתה ה־29, הכי חשוב שקורזיץ תשמור על הבריאות שלה. אם זה יקרה - בריו היא כבר תעשה את העבודה.
"הלביאה" קורזיץ שינתה לאחרונה פאזה, וחבריה מספרים שבעקבות המחלה היא רגועה ושלווה יותר, אבל עדיין מתעוררת מוקדם בבקרים כדי לצאת לדוג עם אביה. "אם לי מגיעה לריו, שיכינו שוב את הקובץ עם התקווה", אמרו לנו השבוע במועדון של קורזיץ מכמורת, שם ריעננו את הסטיקרים: "מועדון קטן, ספורטאים גדולים".
"הפרגון הדדי"
אבל אחרי כל החגיגה, חשוב לזכור: רק גולשת אחת יכולה לייצג את ישראל באולימפיאדה הבאה. הקרב בין השתיים יוכרע רק כמה חודשים לפני המשחקים האולימפיים ב־2016. דוידוביץ' וקורזיץ מנהלות מאבק צמוד בשנים האחרונות; בזמן שקורזיץ חגגה אליפות עולם לפני לונדון, דוידוביץ' השתלטה על אליפות אירופה וסיימה שישית באליפות עולם - הישגים מרשימים שמוכיחים את עומק ועוצמת התחרות בין השתיים.
למירוץ הצמוד ביניהן צריך להוסיף עוד נתון - הרוחות באתר האולימפי בריו דה ז'נרו (אתר שונה מזה שבו נערכה אליפות העולם). האתר האולימפי מאופיין ברוחות חלשות, שבהן לדוידוביץ', נכון לעכשיו, יתרון קל. "אני חושב שמעיין תגיע לריו כי היא עקשנית", מהמר משה גל. "לי היא כוכב עליון עכשיו, ובצדק, כי היא נותנת הופעות מושלמות, אבל מעיין היא ג'ינג'ית. אם לא ישימו לה מקלות בגלגלים, היא תגיע רחוק".
לינור קליגר, מי שאימנה בעבר גם את דוידוביץ' וגם את קורזיץ, מעידה אף היא כי "מעיין היא דוגמה לנחישות ולכוח רצון. כי היא הבינה מהר מאוד שהמערכת סביבה לא קיימת או לא תומכת".
השבוע, בברזיל, קורזיץ ודוידוביץ' התחבקו על הפודיום והפגינו אידיליה - שאכן קיימת. היריבות הגדולה שמורה לים, אבל מחוצה לו מאז ומתמיד הן נשארו חברות טובות. "הפרגון בינינו הוא הדדי", אומרת דוידוביץ'. תסריט כמו הקרב המלוכלך בין נמרוד משיח לשחר צוברי, שהתקיים ערב המשחקים בלונדון, אינו אפשרי בזירה הנשית - לפחות לא לעת עתה.
בחישוב גס, 100 ילדות בישראל מצטרפות לעולם הגלישה הישראלי מדי שנה. בהתחלה זה תחביב, אחר כך, עם קצת מזל ואמונה, חמש בנות מתוך ה־100 הופכות למקצועניות. אחת מתוך 1,000 תהפוך למעיין דוידוביץ' או ללי קורזיץ.
"אין אורח חיים קשה יותר ומתסכל משיט", הסביר השבוע השייט לשעבר אודי גל, שייצג את ישראל בשתי אולימפיאדות. "עבור נשים המשימה הזו עוד יותר קשה, כי הכל נדחק הצידה. בענף כמו שלנו, אפשר להגיע לגיל 35 ולגלות שחשבון הבנק שלך ריק. התהילה קצרה מאוד והמדליות שוכבות בארון כמזכרת לימים שחשבת שאליפות עולם יכולה להיות מתורגמת לשקט כלכלי ולעתיד רגוע. ועדיין, מי שמאוהב בים, הבין שלא כדאי להסתכל יותר מדי בחשבון הבנק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו