"רוצה להוכיח שאני מתאים לליגת העל"

אין חובב ספורט ישראלי שלא מכיר את מאמן מכבי נתניה סלובודן דראפיץ', גם בזכות היכולת הנפלאה שהציג ככדורגלן, אך בעיקר בתור מאמן שמיצב את עצמו כאחד מאנשי המקצוע הטובים במדינתנו.

את בנו דולב אנשים פחות מכירים, למרות שהוא משחק כבר יותר מעשור בשתי ליגות הכדורסל הבכירות בישראל, ובשנים האחרונות הוא אחד הישראלים הטובים והיציבים בלאומית.

כשמכבי אשדוד הרכיבה את הסגל לקראת חידוש העונה, שמו של דולב דראפיץ' (1.95 מ') עלה, והשחקן הסכים במהירות. בגיל 27 זו הזדמנות יקרה מפז עבורו להוכיח את עצמו על הבמה המרכזית של הכדורסל הישראלי, ואם ירשים אולי גם ישתקע רשמית בליגה הראשונה.

"כמו כל ספורטאי השאיפה היא להגיע כמה שיותר רחוק", אומר דולב בראיון ל"ישראל היום", "חשוב לי להגיע לליגת העל ואני עובד קשה בשביל זה. אני מאוד רוצה את זה ואני מקווה שיקרה. רוצה לעזור לאשדוד לעמוד במטרות, וכן - להוכיח לכולם שאני מתאים לליגה הראשונה".

למה זה לא קרה עד עכשיו?

"אין לי תשובה ספציפית. יכול להיות שלא היו לי מספיק הזדמנויות והצעות טובות. אני אדם מאמין ויודע שהכל לטובה ומה שצריך לקרות יקרה".

מתפללים עם גולסה

כשדראפיץ' אומר שהוא אדם מאמין, הוא מתכוון לכך. "לא שמרנו שבת בבית כשהייתי ילד, אבל תמיד היה קידוש, לא אכלנו בשר וחלב והיינו בית מאמין. בשנים האחרונות אני וגם אבא התחברנו עוד יותר לדת. אנחנו מניחים תפילין בכל בוקר והולכים בכל יום שישי לבית הכנסת, זה זמן האיכות שלנו יחד. גם בקורונה, כשלא התאפשר לצאת מהבית, היינו יושבים במרפסת, מתפללים ביחד ושרים את השירים".

אביו סלובודן נולד לאמא יהודייה ולאב סרבי. הוא הגיע לישראל ב־1988 ובתחילת שנות ה־90 קיבל אזרחות והשתקע בארץ. דולב נולד פה ונוסע לסרביה בכל קיץ כדי לבקר את סבתו ולהתאמן באקדמיה מקומית במשך כמה שבועות.

סלובודן דראפיץ'. שיחק כדורסל שהיה צעיר // צילום: ברני ארדוב

דולב דראפיץ' באופן טבעי התחיל את דרכו הספורטיבית בכדורגל והיה בקבוצת המחוננים של בית"ר טוברוק, שם שיחק עם גיא אסולין, בן והבה ואייל גולסה, שעד היום הוא אחד מחבריו הטובים. השניים אף מתפללים בכל שבת באותו בית כנסת בנתניה. "מאז שאני זוכר את עצמי הייתי במגרשי הכדורגל כי אבא היה מאמן. שיחקתי שש שנים, אבל אז החלטתי לנסות כדורסל ומייד התחברתי".

איך אבא קיבל את זה שעברת לכדורסל?

"הוא שמח. כל הזמן הוא אמר לי שכל עוד אהיה בספורט הוא יהיה מרוצה. ברגע שהחלטתי על כדורסל הוא שמח, כי בסרביה מאוד מזדהים עם הכדורסל וכשהוא היה צעיר הוא שיחק כדורסל בשכונה עם חברים".

לא קשה לגדול עם אבא כוכב ולהיות הבן של?

"להפך, זו זכות. כיף אדיר שיש ממי ללמוד ושיש לידי מישהו שבא מעולם הספורט ואפשר לשתף אותו בדברים. אני לא מרגיש קושי. הדרישות שלי מעצמי הן גבוהות, ואני מתרכז בלהיות הכי טוב".

ריצות בשלג הסרבי

בגלל שהתחיל לשחק מאוחר (סביב גיל 14), היו חסרים לדראפיץ' יסודות ובהתחלה המאמן במחלקת הנוער של אליצור נתניה הסכים לשתפו רק באימונים ולא במשחקים.

לאט־לאט הכישרון החל לבלוט, ובגיל 17 ערך הופעת בכורה בבוגרים של ברק נתניה, שבשורותיה שיחק במשך שלוש עונות.

לאחר מכן עבר למכבי הוד השרון מהליגה הלאומית, וכשסיים את השירות הצבאי יצא לשמונה חודשים בסרביה כדי להתאמן ולשחק באקדמיית הכדורסל המפורסמת של משפחת לוקובסקי ולהשלים פערים. קל זה לא היה.

"קצת אחרי שהגעתי יצאו שם לפגרת חורף, אז עשו לנו מחנה אימונים. זה היה שונה מכל מה שהכרתי. רצנו בגשם ובשלג, אף אחד לא חשב לעשות הנחות. היינו רצים מסביב לאולם, המאמן היה עומד עם שעון והיינו בודקים דופק. היו שני אימונים בכל יום, כל אחד שעתיים וחצי. הורדתי שם שמונה-תשעה קילו, אבל בסוף אפילו נהניתי מזה. הבאתי איתי בשר כשר מהארץ ושמרתי עליו כמו אוצר".

לאחר שחזר מסרביה, השתלב דראפיץ' בלאומית וכעת הוא מכוון לליגת העל. "אני רק צריך לקבל את ההזדמנות ולהיות במקום הנכון בזמן הנכון. יש בלאומית הרבה שחקנים מוכשרים שיכולים לשחק בליגה הראשונה ורק צריך מאמן שיאמין בך. כשההזדמנות תגיע, אהיה שם כדי לקחת אותה

בשתי ידיים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו