בשבועיים האחרונים החלו לזרום הודעות וטלפונים אל המעצבת הילה ויינברג, בעלת מותג בגדי הים ״ביליבלונד״. על הקו ברכות ואיחולים על שיתוף הפעולה המוצלח עם רשת האופנה המקומית ״אינטימה״. בפעם הראשונה חשבה שמדובר בטעות, בפעם השנייה הרימה גבה, ובפעם השלישית כשהתגובה הגיעה מכיוון לקוחה שאמרה לה שהיא מעדיפה לקנות את בגדי הים שלה מהקולקציה המשותפת עם אינטימה בגלל המחיר, היא כבר הרגישה מרומה.
View this post on Instagram
מותג הבוטיק הצעיר שנולד לפני כחמש שנים כבר ידע שיתופי פעולה מסחריים, כולל אחד עם חברת טרמינל איקס, אבל הפעם, כך מתברר, לא מדובר בשיתוף פעולה. לדמיון הברור בין חלק מהדגמים שהוצעו בקולקציית הקיץ של אינטימה לשפה העיצובית המובהקת של המותג ביליבלונד קשה להתכחש. העתקה או השראה? תשפטו בעצמכם.
מאז מהפכת האופנה המהירה באמצע שנות התשעים, התגלגלה התעשייה כולה לסטטוס קוו מוכר וידוע בה מעצבי העל מוציאים קולקציות, הקניינים והמעצבים של רשתות האופנה המהירות מביאות את התרגום המסחרי של פריטים מסוימים, ובוררים בקפידה את הטרנדים. זארה הספרדים היו הראשונים, טופשופ הבריטית היטיבה להבין וליישם מוקדם את העניין אף היא, h&m השוודית יישרה קו טיפה מאוחר יותר והביאה לשיא חדש של תמחור נמוך תרגומים של עיצובים נוצצים מהמסלול.
בתחילת הדרך של המהפכה הזו של האופנה נתפסו התרגומים המהירים הללו כעובדת חיים. הקהל של הרשתות לא התחרה בקהל של מעצבי העל, והקונות המעודכנות אופנתית אשר ידן משגת היו מעדיפות את המקור בכל מקרה.
View this post on Instagram
עד תחילת שנות האלפיים אפשר אפילו לומר שמתחת לפני השטח נלוותה הילה כמעט יוקרתית לאלו שהרשתות בחרו בהם כהשראה, בתי עיצוב שונים זכו לקולקציות שלמות בהשראתם בזארה, וכך זכו אפילו לחשיפה לקהל חדש שלא בהכרח היה מודע לקיומם. המותג קלואה בהנהלה הקריאטיבית של פיבי פילו זכה לפופולריות חסרת תקדים בזכות החיבה של מעצבי הבית של הרשתות אליו, רוברטו קוואלי וההדפסים שלו היוו השראה לשפע דגמי קיץ ב-2005, קולקציית החורף של 2009 של זארה הפכה את המותג בלמיין בעל הסגנון החתרני לכזה שיש ייצוג לסגנון שלו (כמעט) בכל בית, ועוד כהנא וכהנא דוגמאות.
סימנים שהחגיגה עומדת להיגמר נראו בסוף שנות האלפיים כשקלואה, חביבת קהל המעצבים המסחריים, תבעה את הענקית טופשופ על העתקת שמלה מקולקציית הקרוז שלה. קלואה זכו, אלפי שמלות של טופשופ הושמדו, והחברה הבריטית אף חויבה בפיצויים של 12 אלף פאונד. סר פיליפ גרין, מבעלי הרשת, טרח להדגיש לעיתונות כי הם העדיפו לשלם ולהמשיך הלאה, אך סירבו להודות שהיה מדובר בהעתקה.
View this post on Instagram
בשרשרת המזון של האופנה אפשר לומר שאף לא מעט חברות אופנה ברחבי העולם כולו נשענות על דגמים אשר פותחו בכלל בענקיות האופנה המהירה, כגון זארה. עמוד האינסטגרם ״דיאט פראדה״ הוקם במיוחד כדי להוקיע חיקויים ומעמיד בכל פוסט עיצוב מקור לעומת עיצוב ״בהשראת״ ועיון מהיר מגלה שככל שזה נראה - כולם מעתיקים או שואבים השראה מכולם, מעצבים גדולים מאחרים, קטנים מגדולים וגדולים מקטנים.
בתחום בגדי הים שערורייה אחרת חלפה בשקט יחסי, לפחות מבחינה משפטית, כאשר הדגמים בקולקציית בגדי הים המשותפת של בר רפאלי וחברת הודיס התגלו כזהים לארבעה דגמים מקולקציית 2015 של המעצבת מוניקה ווייז ממותג בגדי הים היוקרתי Lspace.
.jpg)
במקרה של בגדי הים של ביליבלונד, בהשוואה לאלו שהציגה הקיץ אינטימה, לא מדובר בדגמים זהים. הדמיון שעולה בין הדגמים האמורים נובע מהשילוב של טכניקה מוכרת בענף שנקראת טרימינג (או בשם ״סולמות״) לגזרות מוכרות מהקו שאיתו יצא המותג הקטן מתחילת הדרך, ובעיקר באופן שבו אותם סולמות עדינים יוצרים חיטובים אופטיים בגזרת הגוף.
אותו קו מזוהה הביא לקהל מעריצים אדוק, הכולל גם משפיעניות ומפורסמות רבות, המוכן לשלם מאות שקלים עבור הדגמים הייחודיים. כבר עם השקתו ב-2016 הפכו הדגמים השלמים עם החיטוב האופטי (באמצעות סולמות ובמקרים אחרים באמצעות עיטורים שונים) למזוהים עם המותג שחרט על דגלו את המטרה לעצב בגדי ים מחטבים וסופר מעוצבים לנשים במידות שונות, לאימהות שעברו לידה ולכל מי שלא מוצאת את עצמה בבגדי הים הקטנטנים הנפוצים יותר של ימינו.
אמנם ברשתות בינלאומיות רבות ניתן למצוא בגדי ים שחורים בגזרת מחשוף ישר, ובאחרות ניתן למצוא בגדי ים בשילוב סולמות, אך את השילוב של שני אלו מצאנו רק בארץ - באינטימה ובביליבלונד.
נראה שלאחרונה עיצובים מקוריים של יותר ויותר מעצבים ישראליים צדים את עיני הרשתות המסחריות. המקרה המפורסם של מותג החולצות הישראלי מיסמס ורשת פוקס הוא כנראה המפורסם שבהם.
.jpg)
מבלי להיכנס לסוגיה המשפטית, אפשר לומר שתהליכים מסוג זה מניעים את גלגלי תעשיית האופנה כבר שנים. יכול להיות שהעובדה שאנחנו רואים יותר ויותר ״השראה״ ממעצבים ישראליים קטנים בקרב חברות ישראליות גדולות מעידה על התחזקות העיצוב המקומי בכלל? אולי. ואם זה המצב, האם עלינו לשמוח עבור הצרכנים שיוכלו למצוא כעת במחיר שווה לכל נפש תרגום מסחרי לטרנד מקומי שאהבו ולא יכלו להרשות לעצמם, או להזדהות עם היוצרים והמעצבים שמשקיעים את כל כולם במותג העצמאי הקטן שיצרו? תחליטו אתם.
מרשת אינטימה נמסר בתגובה: "רשת אינטימה הינה רשת מובילה בתחום ההלבשה התחתונה ומייצרת קולקציות בגדי ים מעל לשני עשורים. הרשת מתמחה בגזרות בגדי ים המחמיאות לגוף האישה בטווח מידות רחב. הדגם המדובר מבוסס על טכניקת הסולמות בה משתמשת הרשת כבר מספר שנים כחלק מטרנד עולמי שאינו ייחודי למעצב כזה או אחר. אנו בטוחים במעצבים וביצירה שלנו ומאחלים להילה ויינברג הצלחה רבה".
מטעם הילה ווינברג נמסר: "בשבוע האחרון קיבלתי הודעות בלתי פוסקות מלקוחות שלי ששאלו אם התחלנו למכור באינטימה, זה המשיך והתגבר כל השבוע, עד שהבנתי שיש כאן כנראה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. כמעצבת שתמיד מנסה לחדש ומאוד נאמנה לשפה העיצובית שלי ולמותג שבניתי במהלך השנים, הייתי שמחה לראות שכל מותג בוחר שפה עיצובית משלו שמייחדת אותו. העניין נמצא כרגע בטיפול של עורכי הדין שלי"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו