כסף קטלני
שש הערות על המצב הכלכלי הלא להיט: איך מייצרים תחושת חיוניות כשאתה מובטל, בחל"ת או עצמאי מרוסק
,עודכן
1זה לא שההתקדמות בחיים האלה היתה לפני כן סקי שוויצרי. תמיד היה ארוך ומפותל. אבל עכשיו גם קופצים בתוך שק. לך תביא לחם הביתה כשאתה מתקדם בקפיצות קטנות וכל הזמן נופל, כמו בימי ההולדת בילדות, בתחרות קפיצות בתוך שקי יוטה. הקורונה הנחיתה משבר עולמי, הגבלות, חוסר ודאות ורוח נכאים.
בענפים שלמים הבלימה היא פתאומית. כאילו מישהו כיבה את השמש מעל שדה חיטה. או רוקן בבת אחת בריכת שחייה אל הדשא. המועסקים בתיירות, בספורט, בתרבות ובתעופה מתפללים לנס בדמות חיסון. הם מתפללים לנס, וספקי המשנה מתפללים לנס, וספקי המשנה של ספקי המשנה, ומשכירי הדירות של ספקי המשנה של ספקי המשנה, ומי שמוכר חטיפים למשכירי הדירות הללו, ומי שמתקן את המכונית של מוכרי החטיפים. זה מגיע עד אליך, ביז'ו.
2מהגל הראשון חזרנו עניים יותר ושמנים יותר. כדי לפתור שתי צרות במכה, הקמנו קבוצת התערבות של ארבעה חברים: בכל שבוע כל אחד שם 50 שקלים בקופה, ובכל שבוע נשקלים. מי שירד הכי הרבה - לוקח את כל הקופה. סיכון להפסיד 200 שקלים בחודש ומולו סיכוי להתעשר ב־800 שקלים בחודש. "כסף קל על המשקל" הוא שם הקבוצה. עד כה אני רק מפסידה. כבר חודש שאני עסוקה במשלוח מתכונים משמינים לחברים מהקבוצה. היית מצפה שכולם יעברו לצום מיצים; יש התלכדות אינטרסים פוסט־קורונה: כלכלי ומשקלי. כמה משפיל לגלות שאף אחד מאיתנו לא ממש יורד, ומי שזוכה בכסף בכל שבוע הוא זה שירד מאה גרמים שלמים.
סביבי המון חברים שהקורונה פגעה להם בהכנסה ובמקביל העלו בשר. זו תופעה שלא התרחשה במגיפות של המאות הקודמות: לפני מאה שנה, מי שאיבד את הפרנסה הלך והתחטב. אצלנו זה ההפך. חברת שפע מכורה לסוכר. אם אין לחם, באמת נאכל עוגות.
3ביקרתי בחנויות השבוע. אין בהן דופק. כשאתה נכנס לחנות ומי שמשרת אותך הוא הבעלים, והבעלים יושב על כיסא ולא עומד, ואין מוזיקה בחנות, ולא כל כך אכפת לו אם תקנה או תלך - יש תדר של אסון באוויר.
גם אתם מרגישים שאין בעל בית? בתחילת הקורונה הרגשנו שיש מנהל, העניינים מוחזקים אצל מישהו, כל אחד והכוכב שלו: ברסי, נתניהו, בנט, ברבש, ליצמן, כוכבי, גרוטו. היום אתה מסתכל על השרים ורואה על פניהם הבעת עגל מופתע. משרדי הממשלה רק אוישו, וכבר מתנהלים באווירת סוף קורס מובהקת. הבלאגן שהיה השבוע עם מועד סיום הלימודים הדגים כיצד נראות כבשים בלי רועה ששכחו אותן באחו ונגמר להן התלתן. במפתחות המדינה מחזיקים יפה בן דוד ורן ארז. הדירקטורים בתחום הבריאות הם פקחי העיריות. פנחס עידן הוא כנראה ראש הממשלה.
4כסף משחק תפקיד בנפש. הנפש נשענת עליו והוא עליה. השאלה היא איך מייצרים תחושת חיוניות כשאתה מובטל, או עצמאי בשדה מרוסק, או בחל"ת שאין לה סוף, או צמצמו לך את המשרה. חבר טוב אמר לי, "אם אין לי מניין בשחרית, אין לי בשביל מה לקום בבוקר". זה רע מאוד. אנשים שהיו יצרניים, יצירתיים, טובים במשהו - מתעוררים בבוקר רק כדי לקחת את הסמארטפון למיטה ולהמשיך ככה את היום.
נקווה שיתקבלו כאן החלטות כלכליות נבונות שיסדרו בחזרה את הכלים על לוח המשחק. לפחות את חלקם. בינתיים האחריות שלנו היא לדאוג למצב הרוח. שלא יהיה בסביבה מישהו שהשאגה הפנימית שלו לא נשמעת, מישהו שייכנס מתחת לשמיכה ולא ייצא, מישהו שיפגע בעצמו. לא מיותר להזכיר שהתאבדות היא מעשה אגואיסטי שאין עליו מחילה. כשם שלא הייתם פוגעים בבני המשפחה שלכם, אל תפגעו בעצמכם. אתם משאירים אבק רע ליקיריכם.
5העולם הכלכלי מתחלק ליצרנים ולצרכנים. גם העולם הנפשי מתחלק ככה. יש מקומות שבהם אתה יצרן, ויש מקומות שבהם אתה צרכן. אנחנו חושבים שמה שמשקה את הנפש הוא צריכה: תקרא ספר, תאזין לקונצרט, תתבונן באמנות. זה נכון כשאתה קם בבוקר והולך לעבודה. הפריחה בעולם הפנימי כרוכה במימוש, בגילוי, בהפעלה, בעשייה, בבריאה. דברים שמתרחשים כשאנחנו מתפרנסים. במצב שבו אין עבודה, הערך העצמי נובל. כדי להקים לתחייה את הערך העצמי, צריך לעבור ממצב של צרכן למצב של יצרן. בכוח, בלי מעסיק. בשביל להשקות את הנפש. לצרוך - לא משנה אם הצריכה היא של אוכל, אלכוהול, סיגריות, או ספרים, סדרות, משחקי מחשב - הופכת אותך לאדם פסיבי. אדם פסיבי הוא אדם עצוב. שם מתחיל ריקבון פנימי. מי שיוצר - ולא משנה אם היצירה היא אפיית עוגה, כתיבת שיר בחרוזים לגננת, גידול פלפלים במרפסת, או שיפוץ רהיטים - הוא אדם אקטיבי. הוא אלוהים קטן שבורא משהו. הוא לא הלך לעבודה אבל יצר משהו שלא היה קיים לפני כן.
אם יש מחוסרי עבודה בסביבה שלכם, אל תקנו להם מדריך לכתיבת קורות חיים, לא מינוי לנטפליקס, לא ספרי קריאה. קנו להם ערכת יצירה. בקשו מהם לצבוע לכם את השידה. תנו להם לטעת עץ. תעבירו אותם מהצד של הצרכן לצד של היצרן. תכריחו אותם לברוא.
6יש גם את העניין הלא רוחני הזה, שצריך לשלם על מוצרים ועל שירותים. בלתי אפשרי להעביר את סעיף ההוצאות לאפס. קשה גם להוריד אותו ל־80 אחוז. אם התרגלת לקנות הביתה שתייה קלה לשבת, קשה מאוד לעבור למים.
אנשים שלא קיבלו עזרה בחייהם ילמדו עכשיו להסכים לקבל עזרה. חתיכת שיעור. לפני כמה ימים מישהו אמר לי מילים נוראיות לאוזני אחרים. לא הייתי מוכנה לזה אבל הצלחתי לשמור על קור רוח. רק כשאחרים העירו לו בקול רם שככה לא מדברים, ושיתבייש לו, עלו דמעות עלבון בעיניי ורעדו לי הריסים. כשמתגייסים לטובתי אני מתקרבנת, טובעת ברחמים עצמיים, ומסכנה יותר. כשמעניקים לך, אתה נחלש.
בתקופות שונות בחיי הושטו אלי כפות ידיים. לא דחיתי אותן. עזר לי לשמוע מאותם מסייעים שגם הם עצמם קיבלו פעם עזרה. זה מקל. אבל אפשר גם להתמכר לסיוע.
ימי הסגר של פסח היו רעים עבור אישה שמגדלת לבד את ילדיה בדירה קטנה מדי. כשקיבלתי עוגות ביתיות משכנה שחשבה עלי הרגשתי עטופה ומוגנת, ולצד זה גבהו גמדי המסכנות בתוך הלב שלי. ציינתי לעצמי שאני לא יכולה להכין עוגות כי המצב שלי מסובך. בערב החג היא שלחה לי פשטידה. בלב סימנתי: גם פשטידות אני לא יכולה להכין. בשבת שאחר כך, כשלא קיבלתי לא חלה ולא עוגה, החמצתי פנים לראי. מה היא חושבת לעצמה, שאכין לעצמי עוגה?
אדם יכול להיחלש מהעזרה, לא להתחזק. להתרגל לקבל. לצמק את הכוחות שלו. זה לא מקום טוב להיות בו. איך אומרים, שנזכה להיות בצד הנותן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו