הפיתוי של נתניהו גדול, אך הבחירות אינן מעבר לפינה

חריקות בקואליציה אינן מעידות על פירוקה המוקדם, אלא להפך; החלטה של מי מהצדדים על פירוקה - היא שגורמת לחריקות. כששואלים בימים האחרונים במערכת הפוליטית מי בעל אינטרס להקדים את הבחירות, מופנים כל המבטים לכיוונו של ראש הממשלה, ובצדק. לממשלת השיתוק שיצר עם בני גנץ אין תוחלת, למעט הבטחת הישארותו בשלטון למשך שנה וחצי נוספים.

בחוץ העתיד נראה ורוד יותר: הסקרים מחמיאים, היריבים שוקעים, ונראה כי ההימור הפעם לא גדול כפי שהיה בפעמים הקודמות. נתניהו יוכל, ככל הנראה, להרכיב ממשלה המבוססת על מפלגות הימין בלבד, ולהביס ברגע את כל חורשי רעתו - במערכת הפוליטית, בפרקליטות ובבית המשפט. גם את החלת הריבונות יוכל להעביר באין מפריע, וכמובן - לא להתחלק בשלטון עם איש, ולהיות ראש ממשלה מלא מלא למשך ארבע שנים.

גם אם יש לנתניהו תוכניות כאלה לעתיד, נראה כי המתיחות האחרונה בקואליציה לא תאפשר לו לממש את כוונותיו. יהיו לו תחנות יציאה נוספות ומשמעותיות יותר, אם וכאשר; נדמה כי מה שאנו רואים כעת קרוב יותר לבחינת גבולות של הצדדים. הם בודקים עד כמה אפשר למתוח את החבל, ועל הדרך לגרוף הישגים ולשפר עמדות.

חודש אחרי השבעת הממשלה, נזכר ראש הממשלה שבג"ץ יכול לפסול את מתווה ראש הממשלה החלופי ולהותיר אותו ללא תפקיד במהלך החילוף עם גנץ. אמנם מוזר שנתניהו חושב על כך רק כעת, אך לא מדובר בדרישה מופרכת. באותה מידה, לגנץ אין סיבה אמיתית להתנגד לדרישה. את תפקידו כראש ממשלה ברוטציה עליו לקבל ביושר ובהעברת שלטון מסודרת, ולא באמצעות קומבינה של בג"ץ. מנגד, החלטת הליכוד להקפיא את החוק הנורבגי שעליו התחייבה המפלגה - לגיטימית פחות. הם חתומים עליה. למזלו של גנץ, החוק הנורבגי ישרת גם את יהדות התורה וש"ס, שהבהירו שעם כל הכבוד למלחמות בצמרת, החוק יעבור גם יעבור.

עוד בנושא:

• "לא חושב שגנץ רוצה להיות ראש ממשלה"

• כחול לבן: "קודם החוק הנורווגי - אח"כ נדון בהסכם הקואליציוני"

• החוק הנורווגי אושר בקריאה שלישית

אסור לטעות ולחשוב שביקורו של בני גנץ במשרד המשפטים, ושבועת האמונים שנשא שם להגן על השופטים והפרקליטים, נעשו בתמימות. כמו נתניהו, גם גנץ בוחן את גבולות הגזרה ומנסה לגזור קופון בבייס. כך גם כאשר שרי כחול לבן עוקצים את שרי הליכוד וראש הממשלה, וכן כשאבי ניסנקורן משתלט לחלוטין על ועדת השרים לחקיקה ועושה בה כבתוך שלו. בסופו של דבר לא יישאר רושם מכל אלה, והממשלה תחזיק מעמד עוד כמה חודשים לפחות, עד שמישהו יחליט לשים לזה סוף. אז הדברים כבר ייראו אחרת לגמרי.