"זו הנצחה של ענת גוב"

רוחה של המחזאית ענת גוב ז"ל ריחפה אתמול בכל פינה בחדר החזרות בתיאטרון בית ליסין, בזמן שהציגו לתקשורת קטעים מתוך ההפקה המחודשת של המחזה פרי עטה "החברות הכי טובות".

ההפקה, קופרודוקציה של בית ליסין והתיאטרון הקאמרי, עלתה בקאמרי לפני כ־14 שנים בכיכובן של ענת וקסמן, קרן מור ושרה פון שוורצה, הפכה ללהיט (ולימים גם למיני־סידרה בטלוויזיה) וקיבעה את גוב כמחזאית מקורית מובילה. כעת, עם קאסט חדש (יעל לבנטל, מיה דגן ושרית וינו־אלעד) ובמאי חדש (גלעד קמחי שנכנס לנעליה של עדנה מזי"א) מקבל הטקסט חיים חדשים, ורק היעדרה של גוב מעיב על החגיגה.

"זו בעצם פרידה מענת", אמרה אתמול ציפי פינס, מנכ"לית בית ליסין, "חיזרתי תקופה ארוכה אחריה ואחרי עדנה מזי"א, וכחצי שנה לפני מותה הצעתי לענת להעלות מחדש את 'החברות הכי טובות'. היא היתה מאושרת, וביקשה שזו תהיה קופרודוקציה בין התיאטראות, ואני הסכמתי מייד. אחרי הקריאה הראשונה של המחזה סימסתי לה שהיה מצוין, אבל לצערי היא כבר לא השיבה ל־SMS הזה. באותו יום היא נפטרה". "זה באמת ממוריאל", הוסיף עומרי ניצן, המנהל האמנותי של הקאמרי, "מעין הכרה בכישרונה של ענת".

"החברות הכי טובות" מגוללת את סיפור חווייתן והתבגרותן של סופי, תרצה וללי, שלוש חברות ש־20 שנה של חברות עמוקה ביניהן הסתיימה בטונים צורמים. שנתיים לאחר הסיום הכואב נפגשות השלוש ומעלות מחדש את כל המטענים. המחזה מזגזג בין ההווה לעבר לאורך כל העלילה.

את שלוש הנשים הבוגרות מגלמות, כאמור, דגן, וינו־אלעד ולבנטל, ואת שלוש הנשים בצעירותן מגלמות שמרית לוסטיג, כנרת לימוני ודינה סנדרסון. על החבורה הנשית מנצח הבמאי גלעד קמחי. "כשציפי הציעה לי לביים את ההפקה המחודשת, נטיית הלב הראשונה שלי היתה להגיד 'לא'", אמר אתמול קמחי, "היה לי ברור שההפקה הראשונה השאירה חותם כל כך גדול שאין צורך לגעת בזה. אבל כשחזרתי הביתה וקראתי את המחזה, גיליתי את הטקסט ונהניתי ממנו. ענת התברכה ביכולת כתיבה חריפה ומשובחת".

יצא לך להתייעץ עם ענת בתהליך העבודה?

"לצערי לא. בשלבי הליהוק היא כבר היתה במצב לא כל כך טוב, ונעזרתי בציפי שתיקשרה איתה. קיוויתי מאוד שעוד נספיק אולי לעשות קריאה בבית שלה עם הקאסט החדש - אבל לא זכינו לזה".

את מיה דגן תפס המחזה בתחילתו של הריון. בהפקה כבר נערכים לכך שעם יציאתה לחופשת הלידה וינו־אלעד תיכנס לתפקידה, ואת דמותה של וינו־אלעד תגלם השחקנית הדס קלדרון. "אני חושבת שהרוח של ענת תהיה פה גם עוד 20 שנה", אמרה אתמול דגן, "זה מה שמדהים באישה הזאת ובכתיבה שלה, היא אלמותית. אני לא הכרתי אותה, אבל אני מרגישה שהייתי מסתדרת איתה, לגמרי".

מי שדווקא הכירה היטב את גוב ועבדה איתה בעבר היא וינו־אלעד. "ענת לא היתה באה לחזרות של ההפקה הזאת כי עכשיו אסור לעשן פה בשום מקום", אמרה אתמול בחיוך, "היא היתה מתעצבנת מזה. היא תמיד הביטה בדמויות שלה בחמלה, קיבלה אותן, הבינה אותן - זה, כמובן, עד שהיו נוגעים לה בסיגריות".