מס העבודה הקשה

עובדים סיניים, רומנים או בני כל לאום אחר עושים מה שישראלים שכחו מזמן - עבודת כפיים שחורה. מה שנקרא עבודות רטובות. רוכשי הדירות הם אלה שמשלמים את המחיר, מסתבר. הנה עוד דרך שבה הממשלה יכולה להוריד את מחירי הדיור בצורה משמעותית, אם רק תבין את הטעויות במיסוי החל על מעסיקי עובדים זרים בענף הבנייה.

אין מחלוקת שנחיצותם של העובדים הזרים הולכת וגדלה. כיום אנו מעסיקים כ-15,000 עובדים זרים, כשבפועל הענף זקוק ל-30,000. המדינה מבינה שיש צורך בהבאת עובדים, כדי לייצר הצע של דירות, ואין אלטרנטיבה אחרת. מצד שני, היא ממסה את העסקת העובדים הזרים.

לכאורה, משרד האוצר הטיל מס זה כדי לעודד עובדים ישראלים. אולם, לפי הטבלה רואים כי החל משנת 2014 חל גידול עקבי במספר העובדים הזרים החוקיים, וזאת חרף כוונת משרד האוצר.

בשנת 2017 חלה תנופה בענף, לאחר ששר האוצר משה כחלון הכריז במסיבת עיתונאים על הבאת 20 אלף עובדים זרים מסין, מתוך הבנה שזוהי הדרך לפתור את בעיית הדיור. בפועל הביאו קצת יותר משליש מהמובטח.

מיסים כבדים הוטלו על העסקת העובדים. כל עובד זר זכאי היה ל-2.5 נקודות זיכוי. המדינה הפחיתה זאת לנקודת זיכוי אחת, וכך ייקרה את העסקת העובד הזר ב-300 ₪ לחודש.

עליית מספר העובדים הזרים לאורך השנים // צילום: אלדד ניצן (עיבוד הנתונים)

בשנת 2003 המדינה הטילה מס של 10%, היטל על העסקת עובד זר בענף. ב-2008 העלתה את המס ל-15%. שכרו הממוצע של עובר זר ללא שעות נוספות מגיע ל 10,000 ₪ ברוטו, כך שמיסוי זה גרם ל-1,500 ₪ תוספת לעלות המעסיק.

ההיטל האמור מגדיל משמעותית את עלויות הבנייה. בפועל מס זה מגולם במחיר הדירות, כך שנטל המס בעצם מגולגל על הצרכנים.

יש גם מה שקרוי אגרת בקשה: 970 ₪ לעובד. ובל נשכח את האגרה השנתית : 1,623 ₪ לעובד בחודש.

סך הכל עלות כללית לעובד בחודש: 4,393 ₪. הכנסות המדינה בגין 15,000 עובדים זרים הנמצאים היום בישראל מגיעות לחצי מיליארד ₪ לשנה בקירוב, כתוצאה מהטלת מיסוי ואגרות אלו.

ביטול החיובים המוטלים על המעסיקים יוזיל את מחירי הדירות ב-3.5% עד 4% באזור המרכז וב-1.8% עד 2.5% בפריפרייה. יש להביא באופן מייידי לביטולן של עלויות מיותרות אלו, משום שהרעיון העומד מאחורי המיסים הללו כבר מזמן אינו רלבנטי.