ארבה מהומה על מאומה?

קצת פחות מחודש נותר עד הפסח, אבל אחת ממכות מצרים כבר כאן: נחיל קטן של ארבה, המונה אלפי פרטים בודדים, חדר אתמול לתוך ישראל ממצרים. חגבי ארבה נצפו באילת, בערבה, ביישובי פתחת ניצנה ואף בחולון. אמש נערכו צוותי האוויר של המשרד לריסוס של הנחילים, שהיה אמור להתבצע בשעות החשיכה עת נחים החרקים על הקרקע.

"הייתי בשדה, מטפל בגידולי החממה שלי, כאשר ראיתי אלפי חרקים באים לכיוון של החממות", סיפר חקלאי ממושב כמהין, "זה פחות מפחיד ברמה האישית, אבל זה מדאיג אותי כחקלאי, כי הארבה מומחה בהשמדת יבולים".

החקלאים באזור דיווחו כי נחיל קטן התמקם ביישובים כמהין וקדש ברנע. לדברי יענקל'ה מוסקוביץ, האחראי למו"פ החקלאי במועצה האזורית רמת הנגב, החקלאים הונחו לסגור את בתי הרשת והחממות. "בשלב זה ההערכות הן שהרוחות יסיטו את הנחיל העיקרי מדרום לישראל", אמר. ואילו ראש המועצה האזורית רמת הנגב, שמוליק ריפמן, הוסיף מצידו: "אפשר למנוע מהארבה להשמיד שטחי חקלאות, אך צריך לעבוד במהירות".

ההתראה על סכנת חדירה של המזיק החקלאי התקבלה במשרד החקלאות כבר לפני כמה ימים מארגון המזון והחקלאות של האו"ם. בארגון דיווחו על נחיל ארבה, המונה כ־30 מיליון פרטים באזור קהיר. לנוכח ההתראה, הכריז משרד החקלאות על "כוננות ארבה". על פי מנהלת השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד, מרים פרוינד, "לישראל מערך הדברה אווירי וקרקעי המוכן לפעולה, אם וכאשר נזדקק לכך". במסגרת ההיערכות פתח משרד החקלאות את "קו הארבה". מספרו: 03-9681500. הקו פועל בין 07:30 ל־19:00. הציבור מתבקש לגלות ערנות ולדווח.

לפי ההערכות, אם 30 מיליון חגבים יפלשו לישראל, התיאבון הבריא שלהם יגרום לנזק של כ־100 מיליון שקלים לחקלאים. בפעם האחרונה שבה תקף הארבה את ישראל היתה בנובמבר 2004, אז גרם לנזקים כבדים. אתמול, כאמור, כבר היתה היערכות. באילת, למשל, תידרך ראש מינהל שח"ק בעיר, ד"ר דרורי גניאל, את המורים לקיים פעילות בתוך המבנים ולסגור את הפתחים במקרה הצורך.

דרך אגב, מי שללא ספק ייהנו מהארבה הם העובדים הזרים מתאילנד. "בשבילם זה כמו צ'יפס, אמר מוסקוביץ, "הם צדים אותם במומחיות ואוכלים אותם מטוגנים".

* * *

מזיק ומזין: הארבה כשר

"בתימן זה היה מעדן"

התחזית להגעת הארבה הציפה את ציונה גודי מהרצליה בזיכרונות ילדות.

"כילדה בת 4 בעיר טווילה שליד צנעא שבתימן היינו יוצאים השכם בבוקר אל השדה, עם רשתות שחורות גדולות, ואוספים את הארבה. זה היה מראה מרהיב, כמו שטיח של דשא חום. היינו סוחבים את הרשת, שהיתה מלאה בארבה כמו דגים".

בבית, שיחזרה ציונה, אמהּ היתה מכינה מהחגבים מעדן. "אמא היתה רוחצת את הארבה בהרבה מים ומייבשת. לאחר מכן היא היתה מניחה אותם במחבת גדולה, זורה מלח, קולה כמו גרעינים ואז מטגנת עד למצב קריספי. אהבנו לאכול אותם חמים מהמחבת. זה היה מעדן, ממש כמו גרעינים, רק עם בשר. הטעם צלוי וללא הרבה תבלין. זה משהו שלעולם לא אשכח".

ציונה צוחקת ואומרת שכאשר שמעה על הארבה, ביקשה שייקחו אותה לאילת, אבל אז היא מרצינה ומוסיפה: "אני מחפשת בנרות את הטעם ההוא, אבל אולי לא כדאי. כי אין כמו ידיים של אמא שמכינות, וכמו הישיבה על השטיח העבה, כשהמחבת הלוהטת באמצע. אולי, בדיעבד, כדאי להשאיר את זה כזיכרון. למה להתאכזב?"

נצחיה יעקב טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו