על השולחן בבית המנכ"ל היוצא של משרד התרבות, יוסי שרעבי, מונחת חוברת עבת כרס: "חפיפה למנכ"ל הנכנס". גרפים, תקציבים מפורטים, חזון. כל מה שצריך כדי להמשיך מהנקודה שבה הוא מפסיק.
לא קל להיות איש המעשה במשרדה של מירי רגב. עם זאת, נדמה כי אסכולת ה"נאמנות בתרבות" חלחלה היטב גם אל מי שהוציא מן הכוח אל הפועל את מדיניותה השנויה במחלוקת, בלשון המעטה של השרה היוצאת. "היו לנו גם חילוקי דעות, אבל תמיד פתרנו אותם בין כותלי המשרד", מספר שרעבי (58), ומתוודה על המרכזי שבהם: חוק הספרים. "היינו שבעה־שמונה אנשים בוועדה, כל אחד אמר את דעתו, אני אמרתי שצריך לבטל את החוק ולהשאיר רק שני סעיפים ממנו. זאת ההמלצה שנתתי לשרה. לא ערכנו הצבעה".
ה"חוק להגנה על ספרות וסופרים בישראל", שהחל את דרכו בתקופת לימור לבנת, נחקק מראש כהוראת שעה לשלוש שנים שבסיומן תבחן המערכת את כדאיותו. לוביסטים של ההוצאות הגדולות חששו מהפסדים וכרכרו מסביב למקבלי ההחלטות, ורגב ביטלה אותו לפני תום תקופת הניסיון. זאת למרות נתונים שהציגו אנשי המקצוע אשר הצביעו על עלייה בשכר הסופרים, בלי שירדה כמות הספרים הנמכרת. עורכים ומתרגמים מדווחים כי בתקופת תחולת החוק הצליחו לראשונה להתפרנס כראוי. "הממצאים היו מתעתעים ולא חד־משמעיים", אומר שרעבי, "סופרי ביכורים נפגעו דרמטית, כמות המכירות ירדה".
אנשי מקצוע מצביעים על קריסת רוב הפרויקטים בתחום בתקופת הקורונה כעל הוכחה לשגיאה שבביטול החוק.
"נכון שלא היה מלאי של ספרים, ולכן גם לא היו מבצעים", מגן שרעבי על השרה, "אבל ספרות הילדים נכחדה כמעט לגמרי, ואמרתי שלדעתי המטרות לא היו נכונות. רק הסופרים הפופולריים נהנו. אילו ספרים חדשים קנו? של דויד גרוסמן".
מהעודפים שנשארו להוצאה מהמכירות של גרוסמן, אולי היה אפשר לממן ספרי ביכורים.
"להפך. עכשיו מוכרים את ספרי דויד גרוסמן ב־80 שקלים, ובדרך כמה ספרים נוספים ב־20 שקלים, שיגיעו למדפים של אנשים ואולי יום אחד מישהו יקרא".
הרשתות מוכרות יותר מטענים סלולריים ומשחקים בגלל ביטול החוק.
"זה היה גם קודם. הסעיפים שהיו חשובים לי, וגם אמרתי את זה למירי, הם שאסור לרשת שיש הוצאה בבעלותה להציב ספרים שלה בחזית החנות. הגדרנו אחוז מסוים של ספרים שמותר להם לשים על המדפים, שתהיה בקרה".
אבל אחרי שנה היא ביטלה את עמדתך ואת החוק.
"התקבלה החלטה בוועדה בכנסת, היה לובינג גדול לבטל את שני הסעיפים".
לובי של מי?
"של אנשים שרצו לעשות שוק חופשי. היא המליצה".
היא קיבלה דעה של לוביסטים?
"היה דיון אצלה בחדר. היה אפילו ויכוח ביני לבין אנשים שחשבו אחרת. אנשים שרצו תחרות ולא רגולציה הפעילו לחצים".
אין מזרחים בפילהרמונית?
שרעבי, עו"ד בהשכלתו שנכנס לקלחת הציבורית ולא הספיק בינתיים לעסוק במקצוע ("בכל פרק אני כמעט פותח משרד עו"ד - ואז צץ משהו"), חי את עולם התרבות משלב מוקדם בקריירה. הוא הוביל את מערכות התרבות והפנאי בירושלים בימי אולמרט וברקת, ובין השאר הקים את הרשות לצעירים, הנהיג את מרתון ירושלים והיה למנהל הראשון של מינהל תרבות, חברה, פנאי וספורט בבירה. משם הגיע ללשכתה של רגב.
ויכוח סוער בחדר. מירי רגב // צילום: קוקו
"לא הכרתי את מירי. כשהיא ראיינה אותי לתפקיד אמרה לי בהתרסה: 'אומרים עליך שאתה יודע לדבר'. עניתי לה: 'זה רק יעזור לך'. אמרנו, ולא ידענו מה אמרנו. במהלך הקדנציה נדרשתי לא פעם ולא פעמיים להופיע בתקשורת ולהסביר את המדיניות, לפרש מה מסתתר מאחורי האמירות שלה".
איך הסברת את המדיניות של השרה?
"קלי קלוטו. הרי למה בכלל מירי פנתה אלי? אמרו לה, 'את לא באת מעולם התרבות והספורט, זאת לא היתה הבחירה הטבעית שלך, בקדנציה הראשונה - קחי מנכ"ל מקצועי'. אמרתי לה שאני לא רואה את התרבות והספורט בפני עצמם, אלא כמנוע לשינויים חברתיים. המוזיקה הזאת ערבה לה לאוזן, כי זאת המוזיקה שלה; בתפיסה החברתית אנחנו באים מאותו מקום. בין מירי לביני היו וישנם יחסי אמון שעברו מבחנים רבים. לא כל מה שהיא עשתה כולם אהבו, ולא כל מה שאני עשיתי כדי לממש את המדיניות שלה אהבו.
"היתה הזדמנות לקבל כסף מתוכנית 'קריאייטיב יורופ', הבעיה היתה שהם לא מכירים ביהודה ושומרון. משרד החוץ הסכים על מתווה שלפיו ניקח את הכסף, אבל ניתן מענה ליו"ש באמצעות משאבים אחרים כדי לא לוותר על מימון מהאיחוד האירופי. בבוקר ההצבעה פורסמה כתבה, ומירי החליטה להוריד את זה מסדר היום".
הפריעה לך ההחלטה הפופוליסטית?
"לא, רוב השרים התנגדו. אולי הם לא הבינו את המשמעות עד הסוף. תראי, למירי יש אמת פנימית חזקה שמניעה אותה. היא באה עם דחף לעשות שינוי. היא הרגישה שהפנתה גב למורשת ולשורשים, כמו הרבה אנשים שגדלו בעיירות פיתוח וחשו שמתייחסים לתרבות שלהם כאל תרבות נחותה".
פעילות המשרד הושפעה מתחושת קיפוח מוקדמת? וגויסה לקידום אג'נדה כזאת?
"לא, זה לספר את הסיפור של ישראל כמו שמירי מאמינה. שהיתה גם עלייה ממדינות ערב, שהיתה להם תרומה גדולה להקמת המדינה, שהם חלק מהסיפור הציוני".
איך זה קשור לפעילות של משרד התרבות?
"היא רצתה לתת יותר מקום למוזיקה מזרחית, הקימה תזמורת לאומית אנדלוסית. בהקמת המדינה אימצנו את התרבות המערבית, שנחשבת לתרבות המשכילה. הרבה אנשים שהגיעו ממדינות ערב לא ידעו קרוא וכתוב, והיה להם קשה להשתלב. כשהסתכלתי על מכלול תקציב המשרד, ראיתי איזה נתח לקחה תל אביב ואיזה נתח לקחו יישובים בפריפריה. היו פערים עצומים".
למה אתם מבדילים בין תרבות מערבית למזרחית?
"יש כלים מוזיקליים מערביים, ויש כלים מזרחיים. לא בדיוק נכון להגיד מזרחיים, כי חלקם כלים שלא רק צמחו במדינות ערב אלא רואים אותם גם בסין ובהודו. לא כלים שמנגנים בהם בפילהרמונית, אלא בתזמורות אחרות".
אין מזרחים שמאזינים לפילהרמונית?
"זה לא מה שאמרתי. דיברתי על תזמורת, לא על קהל. אני אוהב את הכל ושומע גם וגם. אבל עובדתית, 50 אחוזים מהתקציב הלכו על מוסדות בתל אביב. 25 אחוזים הלכו לירושלים, והשאר התחלק בין באר שבע לחיפה ומקומות נוספים. זאת לא היתה מדיניות מכוונת; זו היתה מציאות שנבעה ממבחני תמיכה של המשרד. הקריטריון הוא שגוף שמוכיח פעילות במשך שנתיים, מקבל תקצוב בשנה השלישית. אבל איזה מוסד יכול לעמוד בדרישה הזאת? רק החזקים".
בכל העולם יש בירות תרבות. פריז, לונדון.
"אנחנו מדינה קטנה. אצלנו אפשר להגיד שכל המדינה מרכז, או כולה פריפריה. שינינו את הקריטריונים ועשינו מהפכה: המצאנו את תקנת סל"ע - סל תרבות עירוני. נתנו כסף בלי מכרז ובלי תחרות, שמנו 40 מיליון שקלים - וכל יישוב בפריפריה יכול לערוך פסטיבל, בתנאי שהוא נמשך יומיים ומורכב לפחות ב־40 אחוזים מיוצרים מקומיים, ושכל רשות תצבע את הפסטיבל בצבע שלה.
"אחד המהלכים הראשונים במשרד היה להכפיל את תקציב התרבות למגזר הערבי. לכן מאוד התחברתי לאג'נדה שלה. קיבלנו משרד עם תקציב של 10 מיליון שקלים למגזר, ואנחנו מחזירים משרד עם 40 מיליון. ואת תקנת הפריפריה העלנו מ־8 מיליון ל־20 מיליון".
"הגדלנו את התקציב"
היית ליכודניק כשהגעת אל מירי?
"ממש לא. אמרו לה "המנכ"ל האדום שלך". אני הרבה שנים לא נוגע בפוליטיקה, בגיל 27 בחרתי לא לעסוק בזה. אבל כשהייתי סטודנט באונ' העברית הייתי יועץ פרלמנטרי של מיכה חריש שהיה מזכיר מפלגת העבודה, והייתי פעיל בתא הסטודנטים באוניברסיטה. ניהלתי גם את היחידה למעורבות חברתית באוניברסיטה. רציתי להיות חלק מהמערכת הציבורית. בסוף באתי אל מיכה אחרי שנתיים ואמרתי לו: "לא בשבילי. אני עובד עם המתנ"סים".
אז לא הצבעת ליכוד?
"לא משנה מה הצבעתי זה לא חשוב. לא הייתי חבר מרכז ליכוד, לא פעיל ליכוד, ולא באתי משורות הליכוד".
רגב קטלה את "פוקסטרוט" בלי לצפות בו.
שרעבי מתלבט ולבסוף אומר: "צריך להבין את אנשי הציבור, מגרונם בוקע קול של אנשים שמדברים איתם. בתור שר, אתה מקבל מבול של טענות ופניות, אז אתה מדבר על דברים שבעיניך הם בעייתיים גם אם לא צפית. שר לא יכול ללכת לראות כל דבר. אז לשתוק ולא להגיד כלום?"
גם זו אופציה.
"אני אשמור לעצמי את דעתי על הערך האמנותי של הסרט. אבל אמרתי למירי, 'מגיעים לך דיבידנדים. יש אמנים שאם לא היית מדברת עליהם, לא היו זוכים לפסיק בעיתון'. אמרתי לה בצחוק: קיבלת אחוזים? זה הפך לשיטה, כל מי שרצה כותרת בעיתון תקף את מירי".
שרעבי מספר שעם כניסתה של רגב לתפקיד, היו בעולם התרבות מי שחששו שתפגע באופרה בישראל. "אני זוכר שהתקציב שלהם עמד על בערך 18 מיליון שקלים כשנכנסתי, היום הם באזור 22-23 מיליון. למירי אין שום דבר נגד אופרה, אני יודע על לפחות שני מקרים שהיא הלכה לאופרה. מה שהיא אמרה על צ'כוב היה התרסה, הדרך שלה להעביר מסר".
איזה מסר?
"שיש עוד תרבות שהיא רוצה לשים על המפה".
אבל האנשים שצורכים ארז ביטון קוראים גם צ'כוב.
"כשאתה בוחן איש תרבות אתה בוחן שיח ציבורי, והיא הצליחה לייצר כזה. חילי אמר לי, 'אתה לא יודע איזה קרבות היו על המשרד'. זה בזכות מירי. פתאום מבינים שאפשר להשפיע מהמשרד הזה. אם מירי היתה צנזורית היתה לי בעיה עם זה, אבל זה לא מה שהיה. קיימות בחוק חמש עילות לפסילת מימון, ופשוט מימשנו אותן מול גופים שחותרים תחת מדינת ישראל".
פסלתם משמאל, אבל האם נתתם מימון לגופים שמזוהים עם הימין? בית אורי צבי גרינברג נתון בקשיים, וכך גם תיאטרון אספקלריה.
"מבחינתה, תרבות הימין לא פחות טובה. אני מכיר את הגופים האלה מהתקופה בירושלים. הבעיה של בית אורי צבי גרינברג היתה אחרת. אספקלריה צמחה פי שלושה ופי ארבעה. הם נמצאים היום במקום שהם לא היו בו קודם. תרימי טלפון ליוסי אחימאיר, תשאלי אותו מה נהיה מבית ז'בוטינסקי בתקופה שלנו. שיפצנו את בית רומנו ובית הדסה בחברון, הקמנו את בית המייסדים במעלות תרשיחא ובשדרות".
בתוך הנגמ"ש בטורקיה
"תדברי איתי על הספורט?" שואל שרעבי בעיניים בורקות. ברור שכאן, מבחינתו, טמון האושר האמיתי. הוא מספר בגאווה כיצד קידם את חוק וינגייט, שנועד להפוך את המכון למצוינות בספורט לתאגיד ממשלתי.
אתם אוהבים פודיומים. נסעתם גם לתחרויות שלא צולמו?
"מירי נסעה לשתי תחרויות חשובות. מעבר לזה, נסענו עם הפועל נהריה לגזיאנטפ שבטורקיה. השב"כ אסר עלינו לנסוע. דיברתי עם פיב"א ועם איגוד הכדורסל, כולם אמרו שאין התראה ספציפית. נתתי למל"ל את נאום הירושלמים שלי על החיים במדינת ישראל ועל איך מנהלים סיכונים. שנים נלחמנו להיות במדינה נורמלית. אסור לא לנסוע. קיבלתי מכתב מראש עיריית גזיאנטפ שהיה פגוע מאוד, משרד החוץ אמר שנוצר משבר עם טורקיה. הצעתי למל"ל שניסע ונחזור באותו יום. ראש הממשלה התקשר ואישר, אך כעבור כמה שעות בוטל האישור כי הטורקים לא מאפשרים כניסה של נשק. התקשרתי אל מירי, אמרתי לה: 'סעי לגזיאנטפ, יש לך תפקיד מדיני'. הרי שרה מגיעה עם אבטחה אישית בהגדרה. נסענו לשם, נחתנו והובילו אותנו נגמ"שים.
לאן עכשיו?
"אני רוצה לעשות דברים בעלי ערך. לא מתכוון להיעלם מהזירה הציבורית".
פוליטיקה?
"לא. זה לא אני".
