בלא מעט רשויות מקומיות ניתן למצוא רחובות שהם למעשה גבול משותף בין שתי ערים. בבדיקה שערכנו נמצא כי לעיתים קיימים פערים משמעותיים בחיובי הארנונה בין שני צידי הרחוב.
ברחוב בן גוריון למשל קיים פער של כ-25% בין שני צדי הרחוב. משרדים הנמצאים ברמת גן ישלמו תעריף של 354 עד 397 ₪ למ"ר, בעוד שאלו השייכים לבני ברק ישלמו רק 323 ₪.
דוגמה נוספת ניתן למצוא ברחוב יצחק רבין, הגובל בין הערים פתח תקווה וגבעת שמואל. שם ניתן לראות פער של כ-30%. משרדים בשטח כ-200 מ"ר הנמצאים בתחום שיפוטה של עיריית פתח תקווה ישלמו בממוצע כ-275 ₪ למ"ר. שכניהם בגבעת שמואל ישלמו רק 213 ₪ למ"ר.
גם בין העיר חולון לבת ים ישנם פערים גדולים. בחולון התעריף עומד על כ-250 ₪ למ"ר בממוצע, לעומת כ-363 ₪ למ"ר בבת ים. פער משמעותי קיים גם בין גבעתיים לתל אביב, כאשר בגבעתיים התעריף נמוך עד כדי מחצית מזה בצידו השני של הרחוב, הנמצא בתחומה של תל אביב.
מעבר לאבסורד, העובדה כי גבול השיפוט עובר בתוך המרקם העירוני יוצרת לא אחת תחושות קיפוח ואפליה בכל הקשור למיסוי העירוני. זוהי תוצאתה של חקיקה המקנה לרשות המקומית את האחריות לתחום המוניציפלי שלה, לרבות קביעת מדיניות המיסוי.
הסיבה לפערים נובעת מחקיקה היסטורית של שיטת מדידה ותעריפים שהמנדט לשנותה מוגבל מאוד, וכל שינוי כפוף לאישור שרי הפנים והאוצר. אלה מנהלים מדיניות הרואה לנגד עיניהם שיקולים רחבים יותר מהאינטרס הצר של הרשות המקומית, ובין היתר מנסים למנוע מלחמת מחירים על ידי הפחתת תעריפים או מתן הנחות, במטרה ליצור הגירה חיובית לרשות כזו או אחרת.
קיומם של רחובות משותפים מעורר קשיים גם בהיבט של הקמת תשתיות והשאלה מי יישא במימונם. עסקים בתוואי רחוב מעין זה בהחלט צריכים להביא בשיקוליהם את עלויות המיסוי, היות שלכאורה אין הבדל אם הם בצד זה או השני. בעל עסק השוקל למקם אותו ברחוב הגובל בין שתי רשויות, ראוי שיבדוק תחילה את הפער בין שתי הרשויות בכל הנוגע למיסוי הארנונה.
- הכותב הוא עורך דין המתמחה בענייני מיסוי וארנונה
