קרוב ל־80 ימים מוסר עד המדינה במשפט הולילנד את גרסתו המלאה בבית המשפט, עומד בחקירה נגדית מתישה, ולא נשבר. לא היה כדבר הזה במדינת ישראל, וכנראה גם לא יהיה. בניגוד לכל ההערכות, הקשיש החולני בן ה־76 מצליח להדוף את ההתקפות עליו.
יורים לעברו בכל הכלים, מטיחים בו עלבונות, מבלבלים אותו עם תאריכים בפרשה שהחלה לפני 17 שנה, והוא דבק בעדותו המקורית. נכון לעכשיו, איש מפרקליטי הצמרת לא הצליח למוטט אותו.
למה לא? אולי משום שהעד הזה הוציא את העוקץ מחקירת הסנגוריה כאשר הודה במשטרה ובחקירתו הראשית כי בעבר שיקר, רימה, זייף מסמכים ומה לא. אולי משום שהנאשמים היושבים מולו, לטענתו, אינם טובים ממנו והראיות שנאספו בחקירותיהם מחזקות אותו; אולי משום שאנשי התביעה, עוה"ד ליאת בן ארי ויונתן תדמור, הצהירו כבר בפתח המשפט שהם מאמצים את גירסת העד רק במקומות שבהם נמצאו לה ראיות תומכות.
לשון אחרת: הפרקליטות לא לקחה סיכונים.
בנסיבות האלה יכולים אנשי הסנגוריה להטיח בעד שוב ושוב את "אתה שקרן, אתה זייפן, אתה רמאי", ולחקור אותו שעות בנושאים שוליים, ללא הועיל. השופט דוד רוזן הבין זאת, סבלנותו פוקעת והוא מאיץ בהם לעסוק בכספי השוחד. אפילו הוא, הנחשב נוח לסנגוריה במשפטים של אנשי שררה, מאס בסחבת ואמר לנאשמים: "אם שולם כסף, אנשים ילכו לבית הסוהר לתקופות ארוכות".
רוצה לומר: אל תרדו לסמטאות. סעו בכביש הראשי. אם קשה לכם, תחשבו על עיסקת טיעון.
הנה הנשק המנצח
עכשיו הגיע תורו של אולמרט לשלוח לחקירת ש"ד את פרקליטיו ואליהם צירף כדרכו ארבעה יחצנים. הוא זקוק כזכור למקהלה צמודה, לרעשנים, לתזמורת. לכן הגיעו הארבעה לאולם המשפט ביום ראשון בבוקר, הצטיידו בחומר נפץ כביכול, ונערכו להסתערות על העיתונאים. תפקידם הברור בכוח: לייצר אקלים. לייצר אווירה. להסביר למי שלא הבין בעצמו, שמדובר בפצצה.
הנה הנשק המנצח, הם בישרו לכתבים, ומייד התחילו לחלק את הניירות המשוכפלים ליקיריהם. המכונה המשומנת, שלא ברור מדוע מי שטוען לחפות מפשע נזקק לה, נכנסה לפעולה.
מה בדיוק היה הנשק הזה? מסמך בכתב ידו של עד המדינה שבו כתב האחרון לעצמו ב־2008 בין היתר: "תשלומים שנעשו על ידיי עבור הולילנד". במסמך רשומים שמות כמה מהנאשמים במשפט, אבל חסרים בו מקבלי שוחד אחרים לכאורה שבשמם נקב במשטרה, בפרקליטות ובבית המשפט. שניים מהחסרים הם אהוד אולמרט ושולה זקן.
זקן אינה ברשימה? רע מאוד לאולמרט. שהרי כספי השוחד שקיבלה לטענת התביעה נמצאו בחשבונותיה; שהרי בעצמה אישרה בחקירתה את קבלתם; שהרי המתנות שעד המדינה קנה לה והעיד עליהן במפורש, נמצאו בפשיטת המשטרה בביתה.
ולמרות זאת, תזמורת אולמרט נכנסה מייד לפעולה. המסמך הוגש לשופט מטעם ההגנה והפך באתר האינטרנט של "ידיעות אחרונות" ל"התפתחות דרמטית" (לא פחות). "ידיעות" הקדיש לפצצה המדומה עמוד שלם וגם כלי תקשורת אחרים נתנו ביטוי לנייר הזה. הם כתבו עליו, אבל לא נסחפו. שמרו על שפיות מקצועית.
היו בהם, בכל זאת, גם מי שהבינו את המסר האמיתי, הנורא מבחינת נאשמים אחרים: אתם חברים יקרים קיבלתם שוחד, אני לא. מה שכתב ש"ד מוכיח שאני צריך להישאר בחוץ ואתם לשבת בפנים. זו בעצם הפצצה האמיתית: אולמרט מחזק את אמינות עד המדינה. הוא יורה לעצמו ברגל.
קראתי את הכותרות שייצרה מכבסת אולמרט במקרה הזה ונזכרתי במשפט הקודם של הנאשם הסדרתי, שגם בו שלח את יחצניו לקו החזית. כאילו אינו סומך על פרקליטיו, כאילו אינו סומך על שופטיו. כאילו צריך לעזור לכבודם להבין אותו ולחלץ אותו מהחשדות הכבדים.
באותו משפט ניסו יחצני אולמרט להציגו כמי שלא קיבל בסתר את מעטפות הדולרים; לעמעם את הסתבכותו בכזבים בפרשיות שבהן העדיפו השופטים את גירסת טלנסקי על זו שלו; להלבין את מעשיו בתיקי מרכז ההשקעות שבהם הורשע בסוף בהפרת אמונים בארבע פרשיות חמורות.
הם ניסו להפוך את השחיתות שדבקה בו למעידה ובעזרת כמה עיתונאים הצליחו חלקית. חלקית כי לא ניתן לסלק את הקלון שעולה ממעשיו ומהרשעתו המהדהדת; כי הוא עבריין לכל דבר ועניין עוד לפני שבית המשפט העליון ישמע את ערעור המדינה בסיפורי המעטפות הסודיות וראשונטורס ויחליט: האם ישראל היא עדיין מדינת חוק, שבה כולם שווים בפני החוק, או שהיא הפכה למדינת עולם שלישי. למדינה שהחליטה לאבד את עצמה לדעת.
מחכים ליוסי אולמרט
נחזור להולילנד: למה החגיגה של אולמרט בתיק הענק הזה מאוד מוקדמת גם אחרי הערת השופט כי עוצמת הראיות נגדו, נכון לעכשיו, קטנה יותר מזו שיש נגד האחרים?
כי עדות עד המדינה נתמכת כאמור במסמכים, בעדויות, בראיות אחרות. לדוגמה: עד המדינה טען שאהוד אולמרט ביקש ממנו להעביר כספים לאחיו יוסי, שהיה במצוקה כספית ובחובות כבדים, והוא העביר לו 500 אלף שקלים. המשטרה יצאה לחו"ל, גבתה עדות מהאח וחזרה עם הודאה: יוסי אישר שקיבל מש"ד סכומי כסף נכבדים בכמה צ'קים.
בנוסף, כדי להוכיח דפוס שיטה של אולמרט, העלתה התביעה לעדות גם את מוריס טלנסקי שהזרים לחשבונו של אולמרט האח 30 אלף דולרים. למה עשה זאת, הוא נשאל במשפט, והשיב: לבקשת אולמרט (אולמרט מכחיש) ושולה זקן.
במילים אחרות: שוב נמצא אימות לדברי ש"ד. שוב עד המדינה לא חלם חלומות. ודאי לא אחרי שיוסי אולמרט אישר שקיבל את הכסף.
מתי יעיד במשפט יוסי אולמרט? מותר להניח שעוד השנה. בתנאי אחד: שעדות ש"ד תגיע כבר לסיומה.
* הדברים נכתבו לפני שנודע דבר מותו של עד המדינה ש.ד.
ראש עיריית נשר (ב')
בשבוע שעבר תיארתי כאן, בעזרת מיכל שבת, קטעים ממעללי ראש עיריית נשר, דוד עמר, שהסתבך בחריגות בנייה חמורות בביתו הפרטי. סיפרתי כאן שהיקף חריגות הבנייה מגיע ל־180 מ"ר בקירוב; ששווי טובת ההנאה שלו נאמד בכמה מאות אלפי שקלים; שרשויות האכיפה עצמו עיניים במשך שנים ארוכות, ושעד היום לא השלימה הפרקליטות את הכנת כתב האישום נגדו.
סיפרתי גם שרק כשהחלו לפני כמה שנים הרינונים והגיע מכתב אנונימי לוועדת התכנון מורדות הכרמל - יזם עמר תיקון של התב"ע הנוגעת לשכונה שבה הוא מתגורר. כלומר, בכובע אחד התנהל האזרח עמר כעבריין בנייה, ובכובע שני, כראש עירייה, פעל להלבנת המעשים הפליליים לכאורה של עצמו. התירוץ: הוא דואג לשכונה כולה. התיקון יכשיר גם עבירות בנייה של אחרים.
הפרסום גרם למסירת מידע נוסף על הפרשה ולקבלת מכתב פנימי מעניין מינואר 2010. המכתב נושא חתימה של אדריכלית פרטית, דינה אמר, שנשכרה בכספי העירייה להכנת התב"ע החדשה וחושף קטע מהשחיתות של עמר: בדיון מקדים אצל מתכנן המחוז ביקשה האדריכלית "לערוך מדידה של המצב הקיים, אולם ראש העירייה, דוד עמר, התנגד".
האדריכלית מוסיפה ומדגישה כי "גם כאשר הועברה התוכנית לוועדה המחוזית ועלתה שוב הבקשה למדידת כל הבתים - התנגד לה דוד עמר בתוקף".
מה זה אם לא הפרת אמונים? מה זה אם לא ניגוד עניינים בוטה? שאלתי חבר במועצת
העירייה, יחיאל אדרי, אם הוא מכיר את המכתב ואם ייתכן שעד למקום הזה הגיע ראש העירייה, והוא הגיב בחיוך.
"שום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי", אמר. "עמר מצפצף על כולם. הוא דואג לכיסו, למשפחתו, למקורבים אליו. אנשים חוששים להתעמת איתו כי משרד הפנים מגן עליו".
- פנית למשרד?
"פניתי בעבר ודיברתי לקירות. התעלמו ממני וממכתבי. פניתי גם השבוע בכתב וביקשתי משר הפנים, מפרקליט המדינה ומהיועץ המשפטי לממשלה לחייב אותו בתשלום הפרשי ארנונה. הפניתי אותם לפסקי דין שהם ודאי מכירים, הקובעים כי בנייה ללא היתר אינה פוטרת מתשלום ארנונה. עשיתי, כמו שאתה מבין, שיעורי בית".
- מה גובה החוב להערכתך?
"שב על הכיסא: 300 אלף שקלים".
האלוף (מיל') משלב כועס
הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, האלוף (מיל') יוסף משלב - שבשבוע שעבר לא השיב על שאלות עמיתי עוזי דיין בעניין טיפולו בחריגות הבנייה של דוד עמר - כועס על הפרסום כאן בעניינו. השבוע ביקש, באמצעות דוברת משרד הפנים, אפרת אורבך, לפרסם את גרסתו:
1. יחידת הפיקוח המחוזית במחוז חיפה פתחה בחקירה בעניין עמר בעקבות התלונה האנונימית.
2. לאחר שהתקבלו האישורים המתאימים מהפרקליטות ביצעו מפקחיה מדידה ותיעוד של עבירות הבנייה בבית ראש העיר.
3. דוד עמר ואשתו סימה נחקרו באזהרה ולפני שנה וחצי הועבר התיק לפרקליטות המדינה להמשך טיפול. מאז לא נעשה בתיק דבר ולא נדרשו השלמות.
איך מסביר יוסף משלב את תרומת משרד הפנים להלבנת עבירות הבנייה החמורות? בדרך המדהימה הבאה: "במקביל לחקירה יזמה הוועדה המקומית תוכנית לשינוי התב"ע, וזאת משום שהתברר כי בשל תנאי הטופוגרפיה הקשים של השכונה נוצר מצב של חריגות בנייה אצל תושבים רבים. התב"ע אושרה ותאפשר לגליזציה של העבירות בשכונה בנשר כמו ביישובים אחרים".
תנאי הטופוגרפיה הם שגרמו לחריגות? הטופוגרפיה אשמה? אפילו עמר, המסתתר מאחורי אשתו (היא אשמה, טען), לא אימץ לעצמו את טענת ההגנה הכל כך מופרכת. הממונה על המחוז חושב שאפשר לקבל את התירוץ העלוב הזה?
מה שכח משרד הפנים לציין במכתבו? שאת שינוי התב"ע בשכונה יזם בעל העניין, דוד עמר. שראש העירייה הוותיק ניצל לרעה את מעמדו וכוחו. שגם זה נמצא בכתובים.
פרס הניהול הלא תקין (ב')
עוזי דיין ומיכל שבת המשיכו השבוע לנהל מעקב אחר מה שזכה כאן לכינוי: "טירוף מערכות במשרד הפנים". למה טירוף? כי שלוש שנים ברציפות העניק המשרד החולה של אלי ישי את פרס הניהול התקין לעיריית רמת גן מוכת הפרשיות והקלקולים. כתבתי זאת ולא ידעתי איזה פצע פתחתי.
רמת גן, מתברר, אינה יחידה ברשימה ההזויה של הזוכים המאושרים. מופיעה בה במשך שנתיים גם עיריית נצרת עילית בראשות שמעון גפסו שהפך אותה לקן של אי סדרים ושחיתות ציבורית ולגיבורת דו"ח מבקר המדינה האחרון (המתייחס לאותן שנים); מופיעה בה גם רמת השרון על שלל פרשיותיה בשנים האחרונות; ואיך לא, עיריית נשר בראשות דוד עמר.
מי הגאונים שבחרו להעניק את הפרס לרשויות המופת האלה? את הסוד הזה שומר משרד הפנים לעצמו. אפשר להבין גם מדוע.
הפקרות בהיכל התרבות?
המקום האחרון שיו"ר חברת "דנאור", דן רדלר, חשב שיוליכו אותו שולל, היה חברת היכל התרבות של עיריית ת"א. כאן, בחברה העירונית המפורסמת, ימסרו עבודה במיליונים ללא מכרז אמיתי? ינהגו בחוסר יושרה כפי שעולה מתביעה שהגיש לבית משפט באמצעות עו"ד רן פרנקל?
רדלר הוא בעל מקצוע עתיר ניסיון בהקמת מערכת ממוחשבת להורדה ולהרמה של מערכות במה, תפאורה ותאורה. בעזרת "דנאור" וחברת הבת שלה "ד"ש בימות ובדים", הוא בנה את מתקני האופרה הישראלית, את מתקני תיאטרון הקאמרי, את אלה של תיאטרון באר שבע, אשקלון, ועוד ועוד. רקורד מרשים שבאופן טבעי גרם להזמנת החברה שלו להשתתף במכרז סגור של היכל התרבות המתחדש בת"א. ד"ש נענתה, השתתפה בסיור קבלנים והגישה הצעת מחיר.
אבל מנכ"ל היכל התרבות, אהרון סופר, לא אהב את הצעתה. הוא טען שהמחיר גבוה, שמסגרת התקציב שלו היא רק 5.3 מיליון, ושיש לו הצעה זולה יותר של חברה מחו"ל.
בדיעבד התברר כי לא היתה שום חברה מחו"ל. אבל רדלר והחברה שלו נכנעו ללחצים, חתכו בהצעתם ובראשית דצמבר הוזמנו אל משרדו של סופר וסגרו את התקציב ופרטי המכרז.
למרות זאת - מסירת העבודה בוטלה באופן תמוה אחרי שלושה שבועות והיכתה בהלם את בעלי ד"ש. ההלם גדל כעבור ארבעה ימים, כך על פי העתירה, כשהתקשר פתאום נציג חברת "עיצוב במה" ואמר לנציג ד"ש: "לקחנו את העבודה בהיכל התרבות. בואו נשתף פעולה".
התקיימה ביניהם פגישה ובה רמזו נציגי "עיצוב במה" מהו שיתוף הפעולה: אתם תעשו את הפרויקט, ובתמורה תשתפו אותנו בשני פרויקטים שלכם - אחד ברשות השידור והאחר בגן אירועים.
רדלר וחבריו נדהמו לדבריהם כי גם ל"עיצוב במה" וגם לחברת הבת שלה "ארגונית", שקיבלו את העבודה, "אין ניסיון בהקמת המערכות שנדרשו במכרז".
הם דחו אפוא את ההצעה ומיהרו כאמור להגיש עתירה מינהלית. העתירה נדחתה מחוסר סמכות וגם בית המשפט המחוזי בת"א, שאליו פנו ברוב ייאושם, סירב להלום בשחיתות הציבורית: השופטת אמנם פתחה ואמרה כי היכל התרבות נהג שלא כשורה, אבל איפשרה להמשיך בהליך משום שהחברה שקיבלה את הפרויקט התחילה כבר בעבודה...
מה הפתרון מבחינתה? הגשת תביעת פיצויים נגד היכל התרבות.
במילים אחרות: ההפקרות חוגגת. מסירת עבודה בהיקף כזה ללא מכרז אמיתי? מתן פרס להתנהלות כזאת? הכל עובר, מתברר. בית המשפט אינו מתערב.
התגובה והזוכה במכרז
מה תגובת מנכ"ל היכל התרבות, אהרון סופר, בתשובה לשאלות עוזי דיין?
"מדובר בהאשמות מופרכות ומשוללות יסוד, אשר מתבררות בערכאות המשפטיות", כתב. לטענתו, המכרז בוטל אחרי שהצעת חברת ד"ש היתה היחידה שהוגשה וחרגה משמעותית מהאומדן במכרז.
למרות זאת, מוסיף סופר, החליטה חברת היכל התרבות לנהל מו"מ עם חברות שונות, לרבות "ד"ש בימות ובדים", בניסיון "לגבש עיסקה יעילה כלכלית". אלא שלנוכח העלות של חברת ד"ש הוא לא צלח וכעבור כמה שבועות "התקשרה חברת היכל התרבות עם חברת "ארגונית", בעלות נמוכה יותר".
רגע, חברת "ארגונית" אינה זו שבנתה לפני שנים את גשר המכביה שקרס וגרם למותם של ספורטאים?
היא זו. ומי חברת האם שלה, "עיצוב במה", שקיבלה את העבודה? נכון, הציבור מכיר אותה: היא בנתה לפני כשנה את הבמה ואת עמודי התאורה בהר הרצל ערב יום הזיכרון. היא מעורבת באסון. אחד העמודים שהציבה התמוטט והרג קצינה צעירה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו