"כשסיפרתי לחברים בצבא בפעם הראשונה איך קוראים לי, היו כאלו שחשבו שלא הבנתי את השאלה, אבל בעדה זה דווקא לא שם כל כך נדיר", צוחקת סגן ירושלים אנדלה (21), קצינת מתנדבים בפיקוד הצפון.
בגיל שנתיים עלתה ירושלים עם אימא שלה מאתיופיה לישראל ומשם ישירות לקריות. לאחר שהות במרכז קליטה בקרית ים עברה עם בני משפחתה לקריית חיים, שם היא מתגוררת עד היום. את שמה, היא מספרת, קיבלה מדודתה, שנותרה באתיופיה. "סבתא מצד אימא שלי היא לא יהודייה, ולכן עשינו גיור, אבל דודה שלי לא יכולה הייתה לעלות לארץ. לכן, אימא שלי נתנה לה לבחור את השם, כפיצוי. מדובר באות כבוד עבורי".
ירושלים סובלת ממחלת עיניים חמורה, מה שלא אפשר לה בתחילה להתגייס לצה"ל. "תהליך הגיוס שלי היה בהתחלה רגיל. גם כשהבינו שיש בעיה הפרופיל שלי צנח משמעותית, אבל נתנו לי להמשיך לעבור מיונים לקצונה. שלושה ימים לפני הגיוס אמרו לי להגיע לרופא והוא בישר לי שהפרופיל שלי יורד ל-21 ושלא אוכל להתגייס". ירושלים סירבה להשלים עם רוע הגזרה, פנתה לראש תחום רפואת עיניים בצה"ל וקיבלה אישור להתגייס למסלול ייעודי לקצונה, בעזרת עדשות מיוחדות שהצבא מספק לה.
בימים אלו סוגרת ירושלים שני מעגלים. הראשון, התחום הצבאי, שבו היא מסייעת לצעירים שאינם יכולים להתגייס, ולמבוגרים שמעוניינים להמשיך לתרום, לבצע זאת בצה"ל. המעגל השני טמון בשמה. יום ירושלים הוא גם יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, דבר שמוסיף נופך חשוב במיוחד לשם שלה, והיא מקפידה מדי שנה לציין את התאריך. "מדובר ביום מאוד משמעותי בעיני, מעין שמחה מהולה בעצב. בשנה רגילה אני מבקרת אצל סבא וסבתא, אבל השנה, בגלל הקורונה, כנראה שלא אציין אותו בדרך זו".
כקצינת מתנדבים וככזו שנלחמה בעצמה כדי להיכנס לצה"ל, יש לה מסר לכל אותם אלו שמתקשים לשרת בשל מצבם הרפואי. "אל תיתנו לאתגרים להקשות עליכם. אפשר בסופו של דבר לחיות עם כל מגבלה. אל תיתנו למגבלה שלכם להשתלט על חייכם. אני, וגם אתם, יכולים לעשות הכל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו