הקיץ הישראלי הפך למפגן וולגארי: מה אם גם המורה תגיע במכנסיים קצרים?

יש כמה דברים המבשרים את בוא הקיץ: סרטי אקשן בקולנוע, ברד בפיצוציות, פרסומות למזגנים בטלוויזיה ואיום בשביתת מצילים. אליהם מתווסף, באופן קבוע, מאבק המכנסונים.

הוא יתחיל בנערה אחת או שתיים שתגענה לבית הספר במכנס קצר - והמורה או המנהלת יבקשו מהן לחזור הביתה ולהחליף בגדים. ימשיך בפוסט זועם בפייסבוק ובאינסטגרם, ותוך מספר שעות, לאות הזדהות, תוצפנה הרשתות החברתיות בתמונות של נערות לבושות מכנסיים קצרים במיוחד, ולמחרת כבר יתקיימו עשרות דיונים נוקבים עם הרבה מילים כמו "פמיניזם", "זכותי", "החפצה", "חוצפה" ו "הדתה".

שנה אחר שנה הריטואל יחזור על עצמו בשינויים מינוריים. הפעם זאת לא תהיה נערה בכיתה ט' אלא י"א, ולמכנסונים לא יהיו כיסים בצדדים, רק מאחורה. אבל המילים תהיינה אותן מילים וגם מסרים לא ישתנו: פמיניזם זה להתלבש איך שאני רוצה לאן שאני רוצה, אף אחד לא יגיד לי מה ללבוש.

המסר הזה, עם כל ההערכה לזכויותיהן של נשים, הוא מעוות. לא מפני שלנשים אין זכות ללבוש מה שהן רוצות אלא מפני שבשם התפיסה הזאת הסרנו מעצמנו את החובה לכבד את המקום שאליו אנחנו מגיעים ואת האנשים סביבנו.

העובדה שלבית הספר מתלבשים כמו לים, וזה לא משנה אם מדובר בבנים או בבנות, היא חלק מתהליך שמעודד חוסר כבוד למורים, למנהלים ולמוסד החינוכי. לבוש הוא חלק מתרבות, קוד לבוש הוא מערכת כללים, כמו שלא מתחצפים למורים, גם לא נכנסים לכיתה שלהם כאילו מדובר במסיבת חוף.

ההורים צריכים להיות הראשונים להבין את זה. אם הם היו באים לקנות דירה, והמתווך היה מופיע במכנסונים וכפכפי אצבע הם לעולם, לא היו רוכשים ממנו דבר. אם המורה של ילדיהם הייתה מגיעה לאסיפת הורים במכנסונים - הם מייד היו רוצים להעביר את הילד שלהם כיתה. אז למה כשהילדים והילדות שלהם מתלבשים ככה לבית הספר זה לא נתפס כזלזול במורים ובמוסד, אלא כביטוי עצמי?

עוד בנושא:

מחאת המכנסונים בבתיה"ס נמשכת

מחאת המכנסיים מצליחה: מנהלים מודיעים על שינוי מדיניות

המנהלת הכריחה תלמידה להתהלך במכנסון

הקיץ הישראלי הפך למפגן של וולגאריות. אין בזה שום חן, גם לא הצהרה או עמידה על זכויות. זה פשוט אגו. אני ככה, לא אכפת לי, מי יגיד לי משהו, חם לי. חלק ממכלול של גסות רוח וחוסר כבוד. על כן, ראוי שבית ספר יקבע כללי לבוש ברורים ויתעקש עליהם. הם חייבים להיות שוויוניים, בלי שום הבדל בין בנים לבנות. לא לדבר על צניעות, גם לא על פיתוי, אלו מילים שחייבות לצאת מהלקסיקון. אבל כן לדבר על לבוש הולם וראוי ומכבד.

זכותה של מורה להיכנס לכיתה ולהרגיש שמכבדים אותה. זכותו של מורה לשבת עם תלמידיו ולא לדעת מה צבע התחתונים שלהם בתקווה שהם לובשים כאלה. ולא, זאת לא שמרנות או מיזוגניות, זה הבנה פשוט שלבית הספר מותר לדרוש מהילדים שלך את מה שאתה דורש מפקיד הבנק שלך – להתלבש בהתאם.