עם מזוודה אחת קטנה, ובלוריתה המתנפנפת, התייצבה גלית לדר לשירות מילואים בימי קורונה - והשתלטה על המטבח בבסיס יפתח של אוגדת עזה בדרום, על גבול הרצועה, שם גם משרת בנה הלוחם בצנחנים.
"שמעתי שהצבא מחפש שפים שיעזרו לבשל ויפנקו את החיילים שלא יכלו לצאת שבועות ארוכים מהבסיס", מספרת גלית. "מגיל 6 אני אופה ומבשלת, וראיתי בזה הזדמנות לתת למאות חיילים וגם לספק את הרצון שלי לבשל".
הסיפור המיוחד, שפורסם לראשונה במגזין "חדשות קיסריה", התחיל לפני כחודש. גלית (47), תושבת קיסריה, היא מורה לנוער בסיכון בתיכון הטכנולוגי נעמת בחדרה ואמא לשניים: רון (21), לוחם בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים, וליאור (18), שמשרתת בחיל האוויר.
"דרך חבר, שהוא שף במקצועו, הבנתי שהצבא פרסם מודעה, שבה הוא מחפש שפים ובשלנים שיתגייסו למילואים (בתשלום; ע"נ) ויסייעו בהכנת ארוחות לחיילים בבסיסים בזמן הקורונה", היא מספרת.
"נדלקתי לגמרי. עניתי למודעה וכתבתי שאשמח מאוד לבשל לחיילים, ובהתנדבות. קצינת קישור מילואים דיברה איתי כעבור כמה ימים בטלפון ושלחה לי טפסים רפואיים. החזרתי אותם חתומים בידי רופא, והיא בישרה לי ש'התקבלתי למילואים'. הייתי מאושרת, ממש התפוצצתי מרוב שמחה.
"שאלו אותי אם יש לי העדפה באיזה בסיס לבשל. אמרתי שיש לי בן לוחם בצנחנים, ושאם אפשר, אשמח לבשל בבסיס שלו, וכך אפנק את כל החיילים והחיילות ואזכה לראות אותו. הצבא זרם איתי והסכים".
***
כך מצאה גלית את עצמה אורזת מזוודה ויוצאת ברכבה הפרטי למילואים באוגדת עזה. "לא היו הסעות. אמרו לי להגיע לבסיס יפתח שליד זיקים, על גבול הרצועה, ויצאתי מהבית בקיסריה בלי לדעת לאן אני נוסעת. לקח לי שלוש שעות להגיע.
"בעלי, אפי (46), סמנכ"ל תפעול, שהוא הבעל הכי מפרגן בעולם, נתן לי את ברכת הדרך. גם רון, הבן שלי, כבר רגיל לנתינה שלי. בכל סיום פרק במסלול שהוא עבר, חגגנו לפלוגה שלו אצלנו בבית".
בבסיס היא נכנסה מייד לעבודה. "אמרתי שלום הכי מצומצם, בלי חיבוקים ונשיקות, לרון בש"ג, והתייצבתי במטבח. קיבלתי חלוק מוכתם בקמח והתחלתי לתת עבודה. לא היו שם מיקסר ומערוך, אז אלתרתי פתרונות. לשתי בידיים 15 קילוגרם של בצק, ובמקום מערוך סיפקו לי מקל מטאטא.
"בבסיס הזה משרתים מאות חיילים. הכנתי להם פוקצ'ות, עוגות שמרים, כדורי שוקולד, חלות, בורקס, דגים, ספינג'ים, מלבי, מה לא. אלה חיילים וחיילות שלא יצאו הביתה בגלל הקורונה, אז הבאתי להם קצת מטעמים כמו בבית. גם צילמתי אותם אוכלים ונהנים ושלחתי להורים שלהם בבית, שהתרגשו מאוד מהמחווה".
בלילה הראשון נאלצה להתמודד עם בעיית לינה לא צפויה. "לא היה לי איפה לישון, אז לקחו אותי למגורי החיילות בקבע. כל החדרים הקטנים שלהן היו מלאים, אז נדחפתי עם מיטה קטנה וישנתי עם עוד שלוש חיילות בחדר. זה ממש לא הטריד אותי. ממילא קמתי כל בוקר בשש־שבע והסתערתי על המטבח עד עשר בלילה".
את בנה פגשה רק בחטף ולרגעים ספורים. "יצא לי לראות אותו כשהגיע מהשטח לאכול. אמר לי 'שלום אמא', וכבר היה חייב ללכת. אבל אחרי שלושה שבועות שבהם לא התראינו - זה היה המון בשבילי. הרגשתי בחלום, חוויה מטורפת. כל המאוויים שלי היו בבישול לחיילים".
אחרי יומיים שמעה גלית על פלוגת חיילים שפועלת בשטח, באוהלים. היא החליטה לאמץ את חייליה ולהכין להם מזון מפנק מחומרי הגלם שמצאה בבסיס - בפיקוחו של רס"ר המטבח, גד אשואל. "גד והצוות שלו דאגו לי לכל חומרי המזון, ובעיקר עזרו לי מאוד בעבודה", היא משבחת.
"הכנתי לחיילי הפלוגה בקלאוות וספינג'ים ואמרתי שיבואו לקחת כמה שיותר. הייתי מאושרת שהם מתפנקים בדברים טעימים שמדמים להם טיפה מהבית".
עד מהרה הפכה גלית לאטרקציה של הבסיס, וחיילים רבים התנדבו לבצע תורנויות במטבח - רק כדי לשהות לצידה. "החיילים עשו ביניהם תחרות מי יהיה איתי", היא צוחקת. "הזכרתי להם את אמא. למרות העבודה הקשה מסביב לשעון, שלוש ארוחות ביום ועוד שלל פינוקים באמצע, היתה לכולנו חדווה של עשייה. בכל יום הרגשתי סיפוק גדול יותר".
מראש היא התייצבה למילואים של שבוע. "הייתי צריכה לחזור הביתה כדי לעבוד עם התלמידים שלי בלמידה מקוונת. גם ידעתי שהבת שלי אמורה להגיע הביתה אחרי כמה שבועות בבסיס, ולא רציתי להחמיץ את המפגש איתה".
ביום שישי, יום העבודה האחרון שלה בבסיס, היא הקיצה בשש בבוקר. "אמרתי לעצמי שאני לא עוזבת בלי להשאיר ים של פינוקים לשבת. אפיתי לחיילים עוגות שמרים וחלות, הכנתי כדורי שוקולד ובישלתי דגים עם תוספות. ככל שהתקרב רגע העזיבה, ככה הרגשתי יותר ויותר קשה".
דמעות התרגשות חונקות את גרונה. "לא רציתי לעזוב, וגם החיילים והמפקדים לא רצו שאלך. בסוף ערכו לי טקס פרידה, בנוכחות המג"ד של הבן שלי, רס"ר המטבח והרבה חיילים וחיילות. אמרתי שלום לרון ולכולם, ונפרדתי מאחד השבועות הכי משמעותיים שהיו לי בחיי. לא הצלחתי לשלוט שם בדמעות. כל הדרך הביתה לקיסריה, בכיתי".
גלית מספרת שמהבסיס פנו אליה בבקשה שתחזור לסבב נוסף, אך הפעם זה לא הסתייע מבחינה ביורוקרטית. "זה היה תהליך מסובך, להתגייס שוב למילואים, כך שבסוף זה לא יצא לפועל", היא נאנחת.
השבוע חזרה גלית ללמד בבית הספר. "בלי הקורונה, כל הדברים האלה לא היו מתרחשים", היא מסכמת. "פתאום, באמצע החיים, מצאתי את עצמי מבשלת בבסיס צבאי, מלמדת תלמידים בזום וחווה חוויות חדשות - שאותן לא אשכח כל חיי".
erannavon9@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו