"כבר כשהגעתי בספטמבר לתל אביב אמרו לי כל הזמן שאנחנו חייבים להגיע לגמר ולזכות באליפות אירופה בתל אביב ואז אחרי כל הדרמות שעברנו בדרך, אתה פתאום מבין שהגעת לרגע הזה. זה היה מדהים. לעבור במנהרה בדרך לפרקט ולהרגיש את האווירה המטורפת, זה היה כמו סיפור מהאגדות".
כבר כמעט 14 שנים חלפו מאז עזב מייסיאו באסטון את מכבי ת"א, אבל את ערב הזכייה ביורוליג בשנת 2004 מול הקהל הביתי ביד אליהו הוא לא ישכח. "לפני המשחק הרגשתי שאחרי הנס נגד ז'לגיריס אנחנו חייבים לסיים את העבודה", הוא אומר ל"ישראל היום" בראיון מיוחד לרגל 16 שנים לניצחון הבלתי נשכח ב-44 הפרש (74:118) על סקיפר בולוניה, "היתה אווירה חיובית ומהרגע שעלינו על האוטובוס וראינו את כל האוהדים והחולצות הצהובות ברחובות תל אביב, זה היה מיוחד.
"כשהייתי צעיר צפיתי פעמים רבות בפיינל פור של טורניר המכללות ותמיד רציתי לקחת חלק במשחק אליפות", מספר באסטון, "כשנכנסתי לאולם זה בדיוק מה שהרגשתי. היתה אנרגיה מדהימה שדחפה אותנו לגבהים".
באסטון עם גרשון. "צוות אימון מלא כריזמה" // צילום: אלן שיבר
אחרי הניצחון בחצי הגמר על צסק"א מוסקבה, הוא כבר ידע בדיוק איך הגמר מול האיטלקים הולך להסתיים. "אני חייב להגיד לך שהרגשתי צער עבור היריבה שלנו. ראיתי את המבט על פניהם ואמרתי לעצמי, 'החבר'ה האלה יודעים שאין להם סיכוי', ובאמת לא היה שום סיכוי שנפסיד", הוא אומר ומסביר מדוע היה בטוח כל כך בניצחון שעתיד לבוא, "מוקדם יותר באותה עונה ניצחנו אותם בבולוניה במשחק הדרמטי כשלקחתי את הריבאונד ומסרתי לטל (בורשטיין; י"מ) כדי שישלח את המשחק להארכה. ידענו שאם הצלחנו לנצח בבולוניה עם הקהל שלהם, בוודאי נצליח גם עם עשרות אלפי צהובים בתל אביב.
"כבר לפני שריקת הפתיחה ראיתי על השחקנים שלהם שהם מבינים שהם בצרות", נזכר באסטון, "ברגע שהצלחנו לייצר ריצה בתחילת המשחק ולקלוע, לא היה להם סיכוי. כבר אחרי 10 דקות הם הבינו לאן המשחק הולך ולא היתה להם ברירה אלא להמשיך לשחק עוד שלושה רבעים. זה היה כאילו שאנחנו במשחק אולסטאר נגד ילדים ורק שיחקנו בשביל היילייטס. אחרי השיחה אני הולך לצפות מחדש במשחק הזה".
הפורוורד האימתני כמובן לא שוכח את החגיגות בפארק הירקון: "לא הצלחנו להגיע לחדר ההלבשה מרוב אוהדים שהיו בדרך, שפכנו אחד על השני מלא מים וכמעט לא רצינו ללכת לפארק כי זה הרגיש שהמסיבה מתרחשת באולם, אבל אז הבנו שכל העיר מחכה לנו, וזה באמת מה שהיה. היו שם המון אנשים והרגשתי קצת כמו כוכב רוק. צילמתי הכל במצלמה שלי, אבל איבדתי אותה, כך שמעולם לא צפיתי בזה".
באסטון עם החברים. "היו אימונים מעולים" // צילום: אלן שיבר
"צוות עם כריזמה"
באסטון, שיחגוג 44בסוף החודש, שיחק שלוש עונות במכבי ת"א, זכה פעמיים ביורוליג ורשם הופעה נוספת בגמר לפני שעבר לאן.בי.אי. הוא אולי לא היה שם נוצץ כמו אנתוני פארקר, ניקולה וויצ'יץ' ושאראס, אבל תרומתו להצלחה הגדולה באותן שנים היתה אדירה. בשלוש עונותיו העמיד ממוצעים דו-ספרתיים בנקודות ביורוליג, לצד 6.4 ריבאונדים ו-1.4 חסימות למשחק.
פרט לכישרון האדיר שהיה באותה קבוצה, נוצר שם חיבור חברתי ומקצועי מדהים. עד היום יש קבוצת ווטסאפ לכל שחקני הסגל אז, ואנשי מכבי מספרים שהקבוצה פעילה גם בימים אלה. "אני לא יודע איך להסביר את זה", מנסה באסטון לענות לשאלת סוד החיבור ביניהם, "תראה, היו לנו אימונים מעולים, המון כישרון ומערכת מאוד טובה שדאגה לכל מה שאנחנו צריכים. פיני (גרשון; י"מ) גרם לנו לשלב את הכישרון שלנו יחד וזה יצר מה שזה יצר".
איך היה שיתוף הפעולה בין פיני לדיוויד בלאט?
"פיני ודיוויד היו כמו שניים מאקס-מן. היה להם מוח נהדר. פיני היה כמו מנהל ומלא להט. הוא גרם לשחקנים לשחק כמו שצריך וצעק על שופטים. דיוויד היה מאחורי הקלעים, לימד אותנו דברים וגרם לנו להגיע לרמה שלנו. זה היה צוות האימון עם מלא סטייל וכריזמה".
נישא על כנפי ההצלחה במדים הצהובים, בקיץ 2006 הצטרף באסטון לשאראס באינדיאנה פייסרס, אבל עזב אחרי עונה אחת. גם בטורונטו לא השתלב, ובהמשך יצא לקדנציות קצרות באוקראינה, ספרד ואפילו שבעה משחקים בבני השרון לפני שפרש.
"אני חושב שהייתי יכול לשחק יותר באן.בי.אי. באינדיאנה עם שאראס וריק קרלייל. היתה לי התאמה טובה בהתחלה, אבל זה לא הסתדר בהמשך בסוף באן.בי.אי. זה עניין של התאמה לסיטואציה ולקבוצה. כל הזמן מגיעים צעירים תחרותיים וקבוצות מעדיפות אותם, לכן קשה להישאר בליגה הזאת".
באסטון בחגיגות האליפות בכיכר רבין. ישמח לחזור למכבי // צילום: אלן שיבר
"מאוד נהנה לאמן"
לאחר הפרישה נכנס באסטון לעסקי האפייה והצליח בגדול. מפעל הקאפקייקס שלו זכה לפרסים ונחשב לאחד המוצלחים במישיגן. לאחר מכן הרוויח כסף מייצור סיטונאי של יוגורט, ואשתו זכתה בתוכנית ריאליטי מקומית, שגם הכניסה לחשבון הבנק שלהם סכום כסף נאה. בשנים האחרונות השניים נפרדו, ובאסטון חזר להתעסק באהבה שלו - כדורסל.
בעונות האחרונות הוא שימש כעוזר מאמן באוניברסיטת מישיגן-דירבורן, אך לאחרונה חזר לגור בטקסס שבה נולד, וכעת הוא מחפש עבודה באחת המכללות או התיכונים באזור. "כשפרשתי ממשחק פעיל עזבתי לעסקים, אבל האל שם אצלי את הכישרון לכדורסל. לא ידעתי שכל כך אוהב לאמן, אבל הנה אני מאוד נהנה מזה".
לפני כמה שנים התבטאת שתרצה לעבוד במכבי ת"א. זה משהו שעוד יכול לקרות?
"אני בהחלט אשמח לעבוד בשביל מכבי. אשמח לעזור לזכות בעוד אליפויות. כרגע טוב לי עם המשפחה בטקסס, אבל בהחלט אשקול לבוא לישראל בעסקה הנכונה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו