אחרי שיותר מ־1.3 מיליון איש שלשלו לקלפי לפני כחודשיים פתק שעליו נכתב "הליכוד בהנהגת נתניהו לראשות הממשלה", ומאות אלפים נוספים הצביעו למפלגות שהצהירו שנתניהו הוא מועמדן לתפקיד, ידונו ביום ראשון שופטי בג"ץ האם בחירתם היתה לגיטימית או דינה להיפסל.
יום למחרת ידונו השופטים בעליון בהסכמים הקואליציוניים בין הליכוד וכחול לבן, ויטמנו את ידם עמוק יותר במדמנה הפוליטית. תמיד היה בג"ץ שחקן משני בחיים הפוליטיים, וחלק מהבניית המתח המובנה שבין רשויות המדינה. אבל בימיה של אסתר חיות הופך בג"ץ לשחקן הראשי. אם זה לא ייעצר, עוד יהפוך להצגה של שחקן יחיד.
כי הסחף לא פוסק ולא מאט - אלא להפך. את היכולת לפסול חוקים של הכנסת נטל לעצמו בג"ץ בדחילו ורחימו - ולווה בהתנגדות עיקשת של אחד מבכירי השופטים דאז, מישאל חשין המנוח. בהתפתלות משפטית הסביר אז אהרן ברק כי יש הבדל בין הכנסת כרשות מחוקקת, לבין הכנסת כרשות מכוננת - אשר מנסחת את החוקה העתידית המיוחלת. חוקי היסוד, הסביר אז ברק, הם חלק מעבודתה של הכנסת כרשות המכוננת - ולכן ביכולתם לפסול חקיקה רגילה.
והנה זה פלא: בימיה של חיות יכול בג"ץ לפסול גם חוקי יסוד של הרשות המכוננת. ללא סיבה או הנמקה רצינית. חוק הלאום נידון בבג"ץ. שינויי חוקי היסוד שמעוניינים כחול לבן והליכוד להעביר יגיעו לבג"ץ. אם היה אחד השופטים טוען באוזני חבריו שיש לדחות עתירות אלה על הסף מחוסר סמכות, היו הנוכחים בחדר מתגלגלים מצחוק. עכשיו גם ביטול רצון העם נידון על ידי בית המשפט.
כשהיה צריך לאשר את התמודדותה של מפלגת בל"ד, בניגוד להחלטת ועדת הבחירות המרכזית, הסבירו השופטים שהבחירות במדינה דמוקרטית קודש הם. כעת, בבקשת פסילת נתניהו, קדושתן התעמעמה לפתע.
חיות ושאר חבריה השופטים ידעו כי החלטתם לדון בעתירות נגד הטלת המנדט על נתניהו תיתקל בביקורת ציבורית נוקבת. אז הלכו וטיכסו עצה: הדיון יהיה בהרכב כל כך מורחב שכבר שנים רבות לא היה כמותו - 11 שופטים. בדיון ביום ראשון נוכל לצפות ב־11 שופטים מול אספסוף של לא פחות מ־1.3 מיליון איש.
ההבדל בין לפיד לגנץ
כשרואים את הרכב הממשלה החדשה המוקמת בימים אלה כבר מבינים שלא ממנה יגיע התיקון המיוחל. לא משר המשפטים המיועד. לא מהרכב הממשלה שבה לא יהיה רוב לשינויים בבג"ץ. וכך גם מהכנסת. בג"ץ ימשיך בשלו, ושתי הרשויות האחרות ימשיכו לשתוק.
ביום שני, כאמור, ידון בג"ץ בהסכמים הקואליציוניים. על פי הערכות שונות, ההסכם בין הליכוד לכחול לבן לא ייצא מבית המשפט כפי שנכנס אליו. הערכות מקילות מדברות על שינויים קטנים שיאלצו את הצדדים לחזור לחדר המו"מ ולערוך בו תיקונים. הערכות אחרות מדברות על חורים בסדר גודל של גבינה שוויצרית שיאלצו את הצדדים לפוצץ את החבילה.
רוב עבודת החקיקה, הנדרשת לקיום ההסכם עוד בטרם השבעת הממשלה, נועדה לוודא את קיום הרוטציה בעוד שנה וחצי. אי האמון של גנץ בנתניהו ולהפך - אילץ אותם לשעבד את שיטת המשטר במדינה כדי שיוכלו לצאת לדרכם המשותפת. זה לא מצב אידיאלי, אבל היות שהשניים מחזיקים יחד ברוב מוחץ בבית המחוקקים, שום דבר לא אמור למנוע מהם לעשות שימוש ברוב הזה ולהנדס את המציאות בו מחדש. חוץ מבג"ץ כמובן.
למרות שנתניהו תומך ברפורמה בבית המשפט ובני גנץ נשבע להגן עליו מכל משמר, ההכרעה בעקבות הדיון ביום שני תחרוץ דווקא את גורלו של השני. ביטול ההסכם הקואליציוני באופן בלתי ניתן לשיקום תעמיד את גנץ בפני דילמה בלתי אפשרית. האם לוותר על הכל ולאפשר לנתניהו להוביל לבחירות או לממשלה חלופית, או להיכנס בלי מנגנוני ההגנה שבנה ובג"ץ הרס (אם וכאשר) ולהיות תלוי אך ורק במילתו של ראש הממשלה שיעמוד בהסכם ויעניק לו את השלטון בבוא העת.
לא מעט גורמים במערכת הפוליטית מעריכים שנתניהו בסתר ליבו מייחל לביטול ההסכם על ידי בג"ץ. עד כדי כך, הם סבורים, שהוא כבר מתכונן לזה. שעל כל סעיף הכי קטן שיבוטל הוא מתכוון לחולל דרמה ולהודיע שאין מה לתקן, ההסכם בטל ומבוטל. מצבו בסקרים של ראש הממשלה טוב יותר מכל סקר או תוצאת אמת בשנה וחצי האחרונות. לכן אולי יעדיף ללכת לבחירות. ואפילו עוד לפני בחירות ייתכן שייפתחו בפניו תרחישים נוספים לכינון ממשלה בכנסת הנוכחית.
כפי שמשוכנע למשל יאיר לפיד. יו"ר יש עתיד הדהים השבוע כשפנה לנתניהו והודיע לו שבמידה שירצה לבטל את חוק הרוטציה לפני תורו של גנץ, יצטרף אליו בהצבעה ויובל לבחירות טרם החילופים. בשמאל תקפו את לפיד שהתגלה ברגע כמי שמונע על ידי שנאה ותחושת נקמה בשותפו לשעבר, שהוא מוכן לכרות ברית עם מי שהיה יריבו המר בשנים האחרונות, ועוד להביא לכך שיישאר בשלטון בניגוד לכל התחייבות במערכות הבחירות האחרונות.
במה הוא שונה מגנץ, אמרו. הוא תוקף את גנץ שהביא לכך שנתניהו יישאר בשלטון, וברגע אחד עושה אותו דבר בדיוק.
אבל ללפיד יש הסבר אחר בתכלית. הוא מתנגד להמשך כהונתו של נתניהו ומתנגד לשינוי החוק שעל הפרק. לכן, הוא אומר, כל יוזמה שתוביל לבחירות - ודאי שנתמוך בה. גם אם היוזם הוא נתניהו. כך גם לגבי החוק, ממשיך לפיד. כל הזדמנות שתאפשר לי לשנות את החוק ההזוי המשנה את שיטת המשטר הנהוגה בישראל מיום הקמתה - אעשה זאת.
אבל כמה שהצהרת לפיד הפתיעה, כך הדהימה תגובת ליברמן, שתקף את לפיד בחריפות על דבריו. עד כה נחשבו ליברמן ולפיד כזוג הכי מתואם במערכת הפוליטית. כעת התברר כי תיאור זה היה ככל הנראה מעט מופרז. שאם כן, ליברמן לא היה ממהר לתקוף את לפיד בפומבי כפי שעשה.
לפיד סבור שגנץ עשה את טעות חייו כשכרך את גורלו בזה של נתניהו. שהוא לעולם לא ייתן לו להיות ראש ממשלה, לא משנה כמה גנץ ינסה לנעול את נתניהו בהסכמים וחוקים. שהסכם פוליטי הוא דבר שתמיד אפשר להפר, וגנץ ירוק ותמים ולא מבין את זה. בכלל, הוא חושב שרוב הסיכויים שממשלת האחדות לא תקום בכלל.
שסביר יותר שההתערבות של בג"ץ וקוצר הזמן שנותר למנדט של הכנסת להטיל על מועמד את הרכבת הממשלה - יובילו לכך שהיוזמה שלו להעניק לנתניהו חצי שנה של ממשלת חירום עם הקפאת מצב תהיה הדרך הבטוחה להימנע מבחירות רביעיות. וייתכן שלנתניהו יהיה בכלל רוב של 61 במקרה כזה. שיועז הנדל וצביקה האוזר ילכו איתו גם בלי גנץ כדי לעצור בחירות נוספות.
צפוף בצמרת
כהונתו של מ"מ פרקליט המדינה, דן אלדד, אמורה לפוג היום ונדמה שהמהומה בצמרת הפרקליטות רק בראשיתה. במשך שנים מנסים בכירי הפרקליטות לשכנע אותנו שמדובר בגוף המקצועי והאובייקטיבי ביותר שקיים מבין גופי המדינה. כעת הכל מתפוצץ להם ולנו בפנים. דוגמית קטנה למה שמתרחש בתוככי הארגון כאשר, לראשונה זה שנים, מצליח נטע זר שלא מההגמוניה השלטת, להתברג בצמרת.
אין סיכוי. אלדד // צילום: דוברות משרד המשפטים
דן אלדד היה מבכירי הפרקליטות כשמונה לתפקידו הנוכחי על ידי שר המשפטים אמיר אוחנה. בשר מבשרה. אבל מעולם לא היה שייך לקליקה הנכונה. זאת שדואגת להנציח את מעמדה ולהעביר את מקל ההנהגה לשכמותה מדור לדור. רק לשם הנוחות וללא קשר לדעות ועמדות נקרא לה הקליקה השמאל־ליברלית. לגמרי במקרה מדובר בחבורה הרואה עין בעין, שוב באופן מקרי ומפתיע, את תפקידה ומעמדה של מערכת המשפט בדיוק כפי שרואה אותו צמרת בית המשפט העליון: תמיכה באקטיביזם, ליברליזם, עליונות המשפט ונחיתות הפוליטיקאים.
מה שמאפיין את אלה ואת אלה הוא אפס הסבלנות וההכלה כלפי דעות אחרות. הבוז שהם חשים כלפי קבוצות אחרות, נניח ימנים או שמרנים, לא מאפשר להם לשהות במחיצתם ועל אחת כמה וכמה לא להיות כפופים אליהם.
וזה בדיוק מה שקרה כשמונה דן אלדד לתפקיד. המלחמה בו היתה גלויה כבר מהרגע הראשון, והיא הולכת ונעשית מכוערת וחצופה יותר עם סיום תקופת כהונתו, כשברקע יוזמה של השר להאריך את כהונתו או, שומו שמיים, להפוך את המינוי לקבוע. הודעות נזעמות, נטישה ופתיחה של קבוצות ווטסאפ, תדרוכים לעיתונאי הקליקה - הכל הולך במערכה האלימה הזאת, כשהכל מתנקז לשיא שבקביעה האובייקטיבית וחסרת הפניות של היועמ"ש כי "ישנה מניעה משפטית בהמשך כהונתו".
הטפח הקטן של קרב היצרים בתוך הפרקליטות, והאגרסיביות של החבורה השמאל־ליברלית בה, מעורר תהיות קשות בדבר יכולתו של יועמ"ש צעיר, המעוניין בהמשך קריירה משפטית כשופט עליון, לפתח דעה עצמאית ולעמוד עליה בניגוד לעמדת חבריו, ולצאת מזה בשלום.
במחשבות נוגות בתרגיל של דמיון מודרך אפשר רק לנחש מה היה קורה למנדלבליט, אם נניח היה מחליט לסגור את כל תיקי נתניהו בניגוד לעמדת החבורה הזאת.
מחמיצים מול האו"ם
משבר הקורונה היה יכול להיות הזדמנות נוספת להביא לשחרור השבויים הישראלים ברצועת עזה, אבל כמו את שאר הזדמנויות העבר, נראה שגם הפעם - מתעקשת ישראל להחמיץ. בניגוד לעסקת שליט או שחרור שבויים בעבר, ישראל לא נדרשת לשחרר מחבלים או לסחור בגופותיהם, גם לא לפעולות צבאיות או למבצעים הרואיים. אלא רק לעמוד על זכותה המוסרית והחוקית בכל האמצעים העומדים לרשותה.
מדינת ישראל החמיצה אפשרויות לקבל סעד מהאו"ם (שהפסקת האש שבה נהרגו הדר גולדין ואורון שאול התרחשה ביוזמתו), לתבוע ממדינות לקיים את החוק שבמדינתן ולא לסחור עם חמאס כל עוד החיילים לא מוחזרים, להתנות את העברת הכספים החודשית בשחרורם ועוד. כעת משבר הקורונה שמאיים על רצועת עזה כששוב המזור שאליו עיניהם נשואות היא האויבת הגדולה ישראל, ושוב, כך נראה, ישראל מסרבת לכרוך את גורלם של העזתים בנכונותם לשחרר את החיילים והאזרחים.
בשבוע שעבר עדכן מתאם הממשלה לעניין השבויים והנעדרים, ירון בלום, את בני משפחות גולדין ושאול על התקדמות המגעים עם חמאס בסוגיית שחרור בניהם. נתניהו אף כינס (טלפונית) את ועדת השרים לענייני השבויים והנעדרים לדון בנושא. אך צריך להיות אופטימי חסר תקנה כדי לא להביע פסימיות גם הפעם. ואת הפשע המתמשך הזה חייבים להפסיק מייד, עם או בלי הסדרה ברצועה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו