"אצלנו זה או מדים או בגדי ספורט", אומרת סא"ל (במיל') נאוה סתיו לוי. כשהיא ובן זוגה, סא"ל (במיל') שי, מסיימים לעסוק במשבר הקורונה, במסגרת תפקידיהם כקציני מילואים במערך פיקוד העורף, הם ממהרים להשיל את מדי הזית, לנעול נעלי ספורט ולהתחיל באימון מפרך. השניים, שהספיקו לרוץ יחד למעלה מעשרה מרתונים בישראל ובעולם, לא נתנו לקורונה לעצור את אהבתם לספורט התחרותי, ובדרכים עקלקלות הצליחו להמשיך להתאמן גם למרות האיסור שהוסר היום (חמישי) לאחר שבועות ארוכים. בניגוד לנגיף המסוכן והמדבק, באהבה הזאת הם מדביקים בשמחה את שלושת ילדיהם.
נאוה (51) שעוסקת בפסיכותרפיה בספורט ומרצה בנושא במכללה בצפון, ושי (52) אשר שימש עד לאחרונה כמנהל אגף משאבי אנוש בנוף הגליל, הכירו במהלך שירותם ארוך השנים בחיל האוויר. "אני תמיד אומרת שהוא התחיל איתי. שי דווקא טוען שאני התחלתי איתו. הוויכוח הזה מלווה אותנו כבר למעלה מ-24 שנה", מספרת נאוה שמתגוררת עם משפחתה ביישוב שמשית שבגליל התחתון.
אחרי 26 שנות עבודה בתפקידי משאבי אנוש בחיל האוויר, השתחררה נאוה ב-2014. "היה לי ברור שאני ממשיכה לשרת במילואים", היא אומרת. לאחר כשנתיים בחיל האוויר כחלק ממערך הביקורת וכנציגת יוהל"ם, ולאחר מכן עברה לשמש בתפקיד קצינת אוכלוסייה מחוזית בפיקוד העורף. לאחרונה סיימה את תפקידה, ואז פרץ משבר הקורונה. לבקשת פיקוד העורף החלה לשמש במרכז הסיוע לאזרח של הפיקוד כנציגת מחוז דן, והיא דואגת לכל מחסורם של אזרחים המתקשים בתפקוד השוטף – ממזון ועד בקשות יצירתיות. "באחד המלונות ביקשו טרמפולינה לאחת המשפחות אז דאגנו גם לזה".
נאוה ושי בתפקיד בפיקוד העורף ובאימון
שי שירת גם הוא בחיל האוויר במשך 28 שנים, בתפקידי מנהלה, שליטה ומרכזי גיוס. במילואים שירת כמבקר אכ"א עד שהנגיף החדש הוביל אותו לתפקידו הנוכחי. "בעבודתי הקודמת בנוף הגליל הכרתי את העבודה מול הרשויות ולאור זאת נקראתי למרכז השליטה החדש שהוקם בפיקוד העורף לנוכח המשבר, שנקרא משמרות הזהב, אשר אמון על השליטה והמשיכה של סלי המזון ודברים נוספים הניתנים לאוכלוסייה.
לצד המלחמה בקורונה, משפחת לוי ממשיכה לטפח את התחביב שכבר הפך למקצוע שני – ספורט תחרותי. נאוה הייתה ספורטאית מגיל צעיר ואף זכתה בשנת 1987 באליפות ישראל לקפיצה לגובה. "עם הקמת התא המשפחתי העניין קצת דעך ואז נכנס לתמונה שי ואחרי שנולד הבן הצעיר שלנו, לפני קרוב ל-14 שנה, הרבה בזכות שי פרצתי שוב קדימה. יש שקוראים לזה משבר גיל הארבעים, אבל מבחינתנו זה לא היה משבר אלא הזדמנות לצמוח ולפרוח בעזרת הספורט. יחד צמחנו בעולם הריצה והפכנו למרתוניסטים".
.jpeg)
מהר מאוד גם שלושת הילדים הלכו בדרכם של הוריהם. ט' (22) לוחם במגלן, עוסק בזמנו הפנוי בפעילות ספורטיבית תחרותית. אביב (17) היא אלופת ישראל לנוער בטריאתלון ולומדת באקדמיה למצוינות בווינגייט. והבן הקטן, אורי (13.5), כיהן שלוש שנים כאלוף ישראל לצעירים בטריאתלון. "הילדים פשוט הסתכלו על אבא ואמא, ראו שטוב להם ורצו לטעום מזה. מאז כולם עוסקים בספורט. אנחנו בית אנרגטי וקופצני ברמה בלתי רגילה".
אומנם, היום (חמישי) בוטלה ההוראה על קיום ספורט במרחק של עד 500 מטרים מהבית, אולם משפחת לוי סירבה לעצור את האימונים רק בשל הנגיף, ולשם כך מצאו פתרונות יצירתיים. "אין דבר העומד בפני הרצון", מסבירה נאוה. "שי למשל הראה לנו שאפשר לעלות 20 פעם את עשרות המדרגות שיש בבית. אפשר גם לפרוס מזרון ולהתאמן עליו. יש בריכות קטנות שניתן לשחות בהן, הליכונים, אופניים ביתיים. ספורט אפשר לעשות בכל מקום, גם בתוך הבית".
יש לכם חלום על מרתון משפחתי?
"בוא נודה על האמת", אומרת נאוה בחיוך, "למרות שיחסית לשכבת הגיל שלנו אנחנו מאוד מהירים, הילדים כבר יותר מהירים מאיתנו, אז מרתון אולי לא, אבל מרוץ משפחתי בהחלט נמצא ברשימת המשימות המשפחתיות שלנו".
מה הדבר הראשון שתעשו כשמשבר הקורונה יחלוף?
"נתחיל להתאמן למרתון הבא", אומר שי בפסקנות. "אנחנו כבר רוצה לחזור למרתון ניו יורק שבו התחרינו ב 2015. זה היעד הבא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו