המעצבות שבחרו בייצור כחול לבן

חמש מעצבות אופנה מספרות על הבחירה לייצר בארץ, ייצור כחול לבן, במקום להוציא את הייצור לחו"ל ובכך להוזיל את העלויות.

אפרת קליג

המעצבת אפרת קליג נמנית על השמות הגדולים באופנה הישראלית והעולמית לקו קוטור. לאחר 12 השנים שבהם למדה ועבדה בבתי האופנה הגדולים בפריז, בהם בית האופנה Dior, היא פתחה בית אופנה עצמאי משלה ברובע ה-16 היוקרתי בפריז, ואף זכתה כמעצבת האופנה המבטיחה בצרפת. למרות ההצלחה, לפני למעלה מעשור היא עזבה הכל והשתקעה עם העסק שלה בארץ.

רגע לפני פריצת משבר הקורונה, היא הייתה אמורה לפתוח את שבוע האופנה תל אביב 2020. "היינו בהכנות מטורפות, שלל מפורסמות היו אמורות לצעוד על הבמה עם שמלות שלי, היינו אחרי מדידות וצילומים, ופתאום ברגע אחד הכל עצר, כאילו מישהו בא וכיבה את המתג. זה לא קל, מדובר בהשקעה עצומה שירדה לטמיון".

קליג מעצבת את בגדיה בישראל. "הייצור נעשה בדיזינגוף בתל אביב בחצי הקומה השנייה של הסטודיו, ואני חייבת את הייצור לעשות פה בישראל צמוד אלי. אני פרפקציוניסטית ולא מוותרת על שום פרט כשזה מגיע לדיוק, יש לי צוות שמלווה אותי בכל התהליך המורכב והמאתגר של אופנת קוטור".

חנה מרילוס

חנה מרילוס בת ה-31 היא מעצבת אופנה חרדית שזוכה לשבחים גם בחו"ל. הדגמים שלה נמכרים חוץ מישראל גם בהונג קונג, שוויץ, קנדה, ניו יורק וקוריאה. שמה ועיצוביה חוצים מגזרים והיא נחשבת בשנים האחרונות למעצבת אופנה לא רק למגזר החרדי והדתי. את הסטודיו שלה היא פתחה לפני כשבע שנים בבני ברק ולאחרונה העבירה אותו לתל אביב.

"מגיל 10 הייתי לוקחת בדים ומעצבת מהן שמלות לבובות שלי בשיעורים הייתי מאיירת שמלות", נזכרת מרילוס. לימים, אחרי שקיבלה הצעה מחברתה הקרובה לעצב שמלת כלה, היא פתחה סטודיו, וכך החלה את דרכה בתחום האופנה. המותג שלה נחשב לקוטור וחוצה גבולות מגדר. היא משלבת בגזרותיה צניעות ועם זאת מותירה דגש על הסילואט הנשי עם הרבה עבודת רקמה, שימוש בבדים רכים וחריזה בעבודת יד.

למרות שעיצוביה נמכרים מעבר לים, מרילוס בחרה להשאיר את העיצוב והייצור בארץ. "החיסרון לייצר בארץ זה יוקר הייצור המקומי", מספרת מרילוס, "אבל היתרון הכי חשוב הוא שאנחנו לא תלויים באף אחד, במשבר הקורונה הבנתי שהעובדה שהייצור נותר בארץ מהווה יתרון עצום, לא צריך להישען על מתפרות בחו"ל, הייצור תחת פיקוח צמוד שלי".

סבינה מוסייב

סבינה מוסייב הינו מותג Ready to Wear שנוסד בסוף שנת 2011 על ידי הזוג מאיר מויאל וסבינה מוסייב מויאל. חזון המותג משלב יצירת אופנה נשית, מעודכנת ונינוחה תוך כדי שילוב טכניקות מסורתיות ועושר טקסטיל.

מוסייב ממשיכה לייצר בארץ. "החיסרון הכי בולט בייצור בארץ הוא מחסור בבעלי מלאכה מנוסים ואיכותיים. לצערי, מדינת ישראל הפסיקה להשקיע בתחום הטקסטיל, לטפח ולהכשיר בעלי מקצוע מתחומי המלאכה השונים עוד בשנות ה-90, ולכן יש מעט מאד אנשי מקצוע מנוסים ואיכותיים בימינו. אני משקיעה המון זמן בהדרכת העובדים כדי להגיע לרמת תפירה מדויקת", אומרת מוסייב. "עם זאת, היתרון הוא הקרבה הפיזית והיכולת לשלוט בשלבי היצור הרבים ותמרון ביניהם באופן שתואם את העסק ואת יצור הקולקציות".

על ההתמודדות עם משבר הקורונה מספרת מוסייב כי, "המצב שנקלענו אליו לא פשוט, אני חושבת שצריך סבלנות, אמונה ואופטימיות. הקורונה גרמה להפסדים לא מבוטלים שמתחילים כעת בעונה הכי פורחת ושמחה לעסקי האופנה, ולא ידוע עד מתי זה ימשיך וכיצד יסתיים. כל מה שנותר לנו הוא לייצר את הקולקציות הכי יפות ומושקעות ולקוות שכמה שיותר לקוחות ימשיכו להעריך את התוצאה ולהשקיע דווקא בפריטים תוצרת הארץ, כחול לבן".

אליזבת בראון

מותג MonaLizabeth הוא מותג אופנת קוטור שהוקם בסוף שנת 2018 על ידי המעצבת אליזבת בראון. המותג זכה לפרגון במגזיני אופנה רבים, בהם ווג. בראון אף הציגה בשבוע האופנה בניו יורק ובפריז.

"קהל היעד הוא נשים בין הגילאים 20-55 המחפשות את הלוק המושלם עם טוויסט רומנטי ודרמטי לאירוע ערב", אומרת בראון. על היתרון בייצור בארץ היא אומרת, "בגלל שהמותג מתעסק בקוטור, הנוכחות שלי מאוד חשובה בתהליך הייצור. החל מבחירת הבדים ועד תפירת הבגד לתומו, כך אני יכולה לתת את מלוא תשומת הלב לתופרים ולשאר המשתתפים בתהליך". החיסרון לעומת זאת בא לידי ביטוי כשמדובר במשאבים. "לאחר שנים רבות של שהות ועשיה בחו"ל, אני יכולה לומר שישנו מחסור של מפעלים ומשאבים בתעשיית האופנה הישראלית בהשוואה למשאבים הנתונים בחו"ל. כשהקמתי את המותג בחרתי בכל זאת לייצר בארץ כדי להביא לישראל את מה שחסר כאן ולתרום להתפתחות התעשייה הזו. משבר הקורונה הציב בפני תעשיית האופנה, כמו תעשיות רבות אחרות, בפני בעיה רצינית ומתמשכת. הדרך להתמודד ולהמשיך להחיות את העסק לדעתי היא על ידי  שיתופי פעולה באון ליין, חשיבה ויצירה מותאמת למצב".

נועה שדה ואיילה עשהאל

אונ’נאנוקו פרושו ביפנית "בנות". המעצבות נועה שדה ואיילה עשהאל, שתיהן בוגרות שנקר, חברו יחד והקימו את מותג האופנה בקיבוץ מעגן מיכאל בשנת 2014.

חנות הדגל והסטודיו נמצא גם היום בקיבוץ מעגן מיכאל, כולל חנות און ליין עם משלוחים לכל הארץ ומכירה סיטונאית לכ-20 חנויות בוטיק ברחבי הארץ. לדברי השתיים, הייצור של הקולקציה נעשה במתפרה בדרום תל אביב והיתרון בייצור בארץ הוא זמינות ונגישות אל מול הספקים וקבלת הפריטים במהירות. החיסרון, לעומת זאת, הוא מחיר הבדים היקר.

על משבר הקורונה הן מספרות כי, "משבר הקורונה תפס אותנו די מוכנות כי אנחנו מקפידות לייצר מראש את כל הקולקציה ולצלם אותה מראש. למזלנו, העונה הספקנו לצלם את רוב פריטי הקולקציה שניה לפני שנסגרו כל העסקים".