בימים אלו שבהם סיפורים מתקופת הנוכחות של צה"ל בלבנון, החל ממלחמת שלום הגליל ב־1982 ועד לנסיגה מרצועת הביטחון ב־2000, יוצאים לאור ללא פילטרים באמצעי המדיה השונים - במיוחד בקבוצת הפייסבוק "סיפורים מלבנון - מה שקרה במוצבים" - כותב רס"ל (במיל') גיל ירום, לוחם בסיירת הצנחנים שהתגייס באוגוסט 1980, ספר על תקופת השירות הצבאי רוויית הפעילות שלו.
שמו של הספר הוא "ציפורים עפות לאחור", ולרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, הוא חושף פרק בספר בשם "ט"ו באב יואב ז"ל ביירות" - לזכרו של חברו לצוות, סמל יואב אילון ז"ל, שנפל במלחמת שלום הגליל במחנה הפליטים אל־עוזאי בבירת לבנון, ביירות.
"כבר יצאתי מהחדר בדרכי להחליף את יואב בשמירה, כשנזכרתי בדבריו של אבי בביקור האחרון בבית: 'גילי אל תהיה כזה חכם, אני מכיר אותך, אל תחפף ותמיד תשים קסדה ושכפ"ץ כשאתה יוצא'.
חזרתי לחדר, לבשתי את השכפ"ץ ויצאתי שוב כדי להחליף את יואב. עיכוב של שלושים שניות.
הפיצוץ תפס אותי בפתח הדלת, מההדף עפתי שלושה מטרים לקיר, התרוממתי במהירות, מתנדנד כמו שיכור, האוזניים מצלצלות מהפיצוץ, מנסה להתייצב ולהסדיר נשימה ויוצא החוצה בריצה. 'מחבלים מתקיפים אותנו', עוברת המחשבה בראשי.
אני עומד לבד בחוץ בין חצרות הבתים במחנה הפליטים 'אל־עוזאי' בביירות, מהחדר הסמוך בוקעות הצרחות של אבי, 'נפצעתי! הרגל! הלכה לי הרגל!'
יואב! יואב! איפה יואב? אני מחפש, רץ למקום שבו היתה העמדה של יואב, אין זכר ליואב ולעמדה. הנשק מוצמד לכתף, אני מחפש את המחבלים, המתקפה יכולה להגיע מכל מקום. הצפיפות פה נוראית, החצר של הבית נושקת לחצרות אחרות, בית בתוך בית בתוך בית.
הכל מתערבב, החיפוש אחרי יואב, הניסיון להבין מהיכן יורים עלינו, הצעקות של הפצוע מהחדר. משקט גמור המקום הפך ברגע להר געש מתפרץ של צעקות.
מצאתי את יואב באמצע החצר, תחת ערימה של שקי מלט בצבצה קווצת שיער בהירה ויתר הגוף מכוסה במלט. אני מתכופף ומנקה את הפנים המכוסות באבקת המלט, זה יואב, הוא קבור תחת השקים שהתפוצצו, הוא לא זז, עיניו עצומות והוא מחוסר הכרה.
אין זמן, האירוע בעיצומו, אנחנו תחת מתקפה של מחבלים חשבתי, אסור לעצור, צריך להסיר את האיום לפני שמטפלים בפצועים. אנחנו לבד בלי המפקדים שיצאו לתדרוך. אני לוקח פיקוד. גבי החובש שלנו הגיע, אני מפנה אותו ליואב. אני רץ לעבר מכשיר הקשר. נוהל הדיבור בקשר פורח מזיכרוני ואני קורא לבסוף 'יש לנו פצוע קשה ופצוע בינוני, מחבלים תקפו אותנו. עבור'. כעבור כמה דקות המפקדים והחובשים מגיעים, אלונקות נפתחות, מתחיל הפינוי, יואב פצוע קשה מאוד, אבי פצוע בינוני, הם מפונים לנגמ"ש.
היא נפלה מהשמיים, סתם ככה, ללא שום התראה, בשמונה ושתי דקות היא נחתה מכל המקומות בעולם על קיר שקי המלט בעמדה של יואב והתפוצצה. פצצת מרגמה אחת, וזהו.
אלה לא היו מחבלים שירו עלינו אר.פי.ג'י ותקפו אותנו, אלא פצצת מרגמה, 82 מ"מ, לא מדויקת, ששיגרו מחבלים לעבר האזור בו שהינו. היא היתה יכולה ליפול עשרה מטרים קדימה, או אחורה, אבל היא נחתה בדיוק על ערמת שקי המלט שקרני ואני ערמנו כדי לבנות עמדת שמירה מוגנת עבור השומר.
הפעלת לחץ על כוחות אש"ף
ערב קודם, ערב ט"ו באב, יצאנו למבצע של כיבוש מחנה הפליטים 'אל־עוזאי' כחלק מלחץ שהפעיל צה"ל על כוחות אש"ף הנצורים במערב ביירות. התחלנו לצעוד בשני טורים בחשיכת הלילה המוארת בירח המלא, אני ויואב חלק מכוח החוד הולכים מקדימה, יואב משמאלי עם המאג. אני סומך על יואב. יואב, עם כוחות פיזיים אדירים, לא דברן גדול, לא מתאמץ, אבל אחד כזה שברגע האמת כשהוא נותן את כל כולו אתה רוצה להיות לצידו. בניווט בדד של סוף המסלול, מאה ועשרים קילומטרים, הוא הגיע ראשון בפער עצום, 'מה קרה יואב?' שאלנו, 'בא לי ללחוץ קצת אז לחצתי', הוא ענה. כזה היה יואב, גבוה חזק ואדיש, ירושלמי שהראש שלו היה באופנועים שלו ושל אחיו גיורא.
אחרי צעידה אנחנו מזהים כוח טנקים שלנו בעיצומו של קרב חילופי אש עם מחבלים ופותחים בריצה לעבר הטנקים. זה היה נראה כמו שמישהו פתח את שערי הגיהינום ונתן לנו להציץ פנימה. אש נפתחת עלינו ממחנה הפליטים ונשלחנו לכבוש את הבית שממנו ירו עלינו. הבית היה ממולכד ושני חיילים נפצעו. השחר עולה, אנחנו מתמקמים בבית, שני הפצועים על אלונקות מחכים לפינוי. עדי המפקד שולח אותנו להתחלק לחדרים וקורא לי 'גיל, תתחיל אתה בשמירה'. 'אין בעיה', עניתי, יואב שעמד לידנו ניגש אלי ומבקש 'גיל, אכפת לך שאני אשמור ראשון?', 'אין בעיה, תתחיל אתה ואבוא להחליף אותך עוד שעה', עניתי. השעה שבע בבוקר, נכנסתי לאחד החדרים ונשכבתי על המיטה לנוח. בשעה שבע חמישים ושמונה, אני קם מהמיטה, רוכס את הקסדה ומתכוון לצאת החוצה להחליף את יואב.
"יואב נפטר בטיסה"
בשלוש אחר הצהריים עדי המפקד מגיע ואוסף את כל חברי הצוות. 'יואב נפטר בטיסה בדרך לארץ, הרופאים ניסו להציל את חייו, הפציעות היו קשות מדי'. שקט יורד על החדר.
שנים שהתמונות חוזרות והמחשבה הלא פתורה, יואב מי לעזאזל ביקש ממך להתערב. בכלל לא היית צד בעניין, המפקד חילק לי את הקלף עם מלאך המוות עליו. מה קפץ עליך, מה היה דחוף לך לשמור ראשון? אני ניצלתי בבית ההוא ואתה יואב, נעצרת בגיל 20 כתמונה קפואה על הקיר".