יש לא מעט חיילים וחיילות שהשואה היא פצע פתוח בהיסטוריה של משפחתם. עשרות שנים אחרי השואה, הסיפור עדיין מחלחל הלאה, אל הדורות הבאים, בזכות העדויות של סבא וסבתא.
"הסיפור של הנצחת השואה התחיל מבחינתי מכך שכילד בבית הספר וכאיש צבא ליוויתי את סבא שלי בהרצאות שבהן העביר את העדות שלו", מספר אל"מ א', ראש מחלקת אימונים בחיל האוויר.
עוד בנושא:
• בין עליית המעפילים להתכנסות הקורונה: המסע אל חוף מבטחים
• משבר הקורונה מבהיר שכל האנושות בסירה אחת
סבו שלמה אמנם נפטר ב־2010, אך נכדו בהחלט הולך בדרכו - בשנה רגילה, ללא קורונה כמובן, מעביר אל"מ א' הרצאות רבות, על פי העדות של הסבא. "הצוואה של הדור שלנו", הוא מבהיר, "היא להמשיך את העברת סיפור השואה והערכים שאנחנו לומדים מתוכה".
סבו היה ניצול גטו לודז', וניצל כמה פעמים כשכבר היה בדרכו להשמדה. לפני פטירתו של סבו, זכה אל"מ א' להשתתף בפרויקט "עדים במדים" והגיע למחנה ההשמדה אושוויץ. "את רמות ההתרגשות שהיו לי קשה לתאר". השנה, מספר אל"מ א', הוא יעביר את הרצאתו, שמלווה באיורים שאייר סבו ושמתארים את הזוועות שהתרחשו בשואה, במיקום מיוחד. "אעביר את ההרצאה בטייסת שלי ברמת דוד, והיא תתקיים בפני 50 איש באולם ענק של 1,000 מקומות - אדם אחד בשורה. מדובר בסגירת מעגל מבחינתי".
אל"מ א' אינו לבד. אחת מאותן חיילות היא צוערת גיה גונדה, שתכננה בתחילה להזמין את סבתה, דינה גונדה, לסיום קורס הקצינים שיתקיים מחר, אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד, ובשל נגיף הקורונה הגעת המשפחות לא תתאפשר. גונדה, שצפויה להפוך בקרוב לקצינת ת"ש, רצתה בתחילה להביא את סבתא גם ביום השואה על מנת שתספר את סיפורה האישי. "היא היתה באושוויץ, ופעם אחר פעם כמעט נלקחה ל'מקלחות' הגז והצליחה להתחמק.
אספר לפלוגה את הסיפור במקומה יחד עם שתי צוערות נוספות שישתפו את הסיפור שלהן. סבתא שלי בת 88, בריאה וספורטיבית. יהיה מאוד קשה ביום רביעי בלי סבתא, אבל ידענו שלא יהיה טקס, אז השלמנו עם זה".
"לקחי השואה רלוונטיים גם לימים אלה", סבור אל"מ א', "חשיבות העם והמדינה, ערבות הדדית, משפחתיות ואפילו הסתפקות במועט. יש קשר הדוק בין השואה והסיפור ההיסטורי של העם הזה גם להווה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו