ניהול בין סיכונים

בשבועות האחרונים מתנהלת רכבת אווירית לישראל. אלו המאמצים של חמ"ל הרכש שהוקם בתל השומר, והדמות המובילה בו היא יוסי כהן ראש המוסד. לתאר את מה שמתרחש היום בעולם כמלחמה על כל פריט ציוד רפואי וכל חומר לבדיקות וכל תרופה פוטנציאלית כשוק פרוע - זו תהיה לשון המעטה. 

עולם הרכש הוא ג'ונגל שלם, אומרים גורמים במערכת. האנשים המטפלים בנושא חוו גם מקרים חמורים שבהם ישראל כמדינה מתוקנת מזמינה פריט מסוים בהתאם למכרז וכל הכרוך בזה; ואז מישהו מופיע עם מזוודה מלאה כסף מזומן ולוקח לך את הסחורה שהזמנת מתחת ליד. 

מותר להניח שאם המוסד מעורב במבצעים הללו, אז גם הישראלים יודעים להזיז מזוודות ממקום למקום ומיד ליד. וגם אצלנו יודעים לכופף זרועות. חמ"ל הרכש המתאם את כל התחום הזה, שהפך לאחד הנדבכים הראשיים במערכה נגד מגיפת הקורונה, עוסק גם בתיאום - כדי למנוע תחרות של גופים שונים במערכת שעלולים בלי לדעת אחד על האחר ליצור תחרות ביניהם ולהעלות את המחיר.

יחסית להיקף הבעיות שצצות בהתמודדות מדינתית מול תופעת טבע בלתי נשלטת, ולעשות זאת בצורה מפוקחת - ישראל עד עכשיו מתמודדת בצורה טובה. עדי המלך בנושא הזה הם כמה מיריבי נתניהו שאימצו נוסחה חדשה: עד עכשיו פעלנו היטב - מעכשיו צריך לשנות כיוון, דרושה מנהיגות אחרת. זאת דרך אלגנטית של אותם יריבים, יחסית הוגנים, להודות שראש הממשלה ניהל את המערכה נגד מגיפת הקורונה בחודשיים וחצי האחרונים בצורה טובה.

מבין ההחלטות המבריקות במערכה הזאת צריך לציין את הפעלת השב"כ לצורך ביצוע מעקב ואיתור חולים - לפי מספרי הטלפון שלהם - כדי לשדר התרעות לכל עשרות ומאות האנשים שהיו בסביבתם. דווקא הפעלתנות של ארגונים ואישים שונים נגד הפעילות של השב"כ היא סימן להצלחה גדולה. אפילו מרגל אמריקני גולה כמו אדוארד סנאודן גויס למערכה התעמולתית נגד המדינה בנושא הרגיש. בזמן שמערכת הבריאות התבחבשה עם הבדיקות, בא השב"כ עם היכולות המבצעיות שלו והצליח לסמן קבוצות אוכלוסייה שהיו עלולות להיות בסיכון וסתם פרצות גדולות. 

היוזמה להפעלת השב"כ לא באה מהשירות. שב"כ, בפורומים שעסקו בהיערכות החירום כבר לפני שבועות לא מעטים, הציג את היכולות שלו. ראשיו לא ששו להשתמש בהן מכיוון שיש כאן חשיפה של יכולת מבצעית ושיטות מבצעיות. גורמים אחרים באותם פורומים חשבו שצריך לנצל את היכולת הזאת, ונתניהו, בגיבוי משפטי של היועמ"ש מנדלבליט, החליט על כך. 

בחוק השב"כ נקבע שהממשלה רשאית להטיל תפקידים נוספים על שב"כ "לתכלית ראויה". כאשר כל זה תחת פיקוח משפטי מבפנים ומחוץ למערכת. גורמים במערכת מציינים, שהמאבק הייחודי במגיפה זה מקרה סופר־מתאים להגדרות האלה משום שמדובר בפעולה מצילת חיים. חיי אלפים.

בישראל אין כוח־משימה שהוקנו לו הסמכויות המלאות לנהל את המערכה נגד הקורונה על כל ממדיה והיבטיה. מי שמנהל באופן מובהק את המערכה זהו רה"מ נתניהו. זה לא היה מובן מאליו. במבט לאחור על שלל ראשי הממשלה שהכרנו בעבר, אין אחד מאלה שהיה לוקח על עצמו את המאבק המשולב. 

אפשר להניח בוודאות, שראשי ממשלה קודמים היו בוחרים שר בכיר או דמות ציבורית רפואית לנהל את הפרויקט תוך כדי שראש הממשלה יתפוס מחסה במושב האחורי. משהו כמו התנהלות יצחק שמיר במלחמת המפרץ הראשונה. הבנתו המהירה של נתניהו מהי חומרת המצב ושהוא חייב לתפוס פיקוד ולהוביל את המערכה היא הצעד המכריע בנושא. המועצה לביטחון לאומי, בראשות בן שבת, קיבלה תפקיד של המטה המתאם ומתכלל של רה"מ ומתחת לגוף הזה קמו מערכות משנה שקיבלו אחריות על פעולות משימתיות שונות - בני ברק, למשל.

נראה שבעתיד, הקמתו של כוח משימה ברמה של מרכז פיקוד עם כל סמכויות הניהול תהיה אחד הלקחים שייושמו. אבל לא מדובר על העברת הפיקוד על המלחמה במגיפה למשרד הביטחון. בעתיד זה צפוי לקרות, לא כל עוד נתניהו ראש ממשלה.

למבצעי הרכש העכשוויים יש קשר ישיר לאסטרטגיית היציאה מהסגרים וחזרה לשגרה. בישראל מפתחים עכשיו יכולות שמצריכות רכש מוצרים מסוימים - במטרה לצאת מחירום לשגרה כלכלית ולעשות את זה חכם. העמימות לגבי שלבי היציאה נובעת כנראה מדרך הפעולה המאפיינת את מדינת ישראל מאז ומתמיד - "לבלבל את האויב". "האויב", במקרה זה, אלו כל המתחרים בג'ונגל המוצרים והציוד הרפואי בשוק הבינלאומי. אין כאן זבנג וגמרנו, אומרים בפורום מקבלי ההחלטות, אין "ויהי חושך - ויהי אור". זו תהיה יציאה מבוקרת שתאפשר למשק להתאושש בהדרגה.

עקשנות טייוואנית

טייוואן הפכה לדוגמה טובה במלחמה בנגיף קורונה, אך מתחת לפני הקרקע נאלצה לנהל מאבק מדיני קשה מול סין ומול ארגון הבריאות העולמי

לפני יותר משבוע, ב־9 באפריל, הופיע שר החוץ של טייוואן ג'וזף וו בפורום של מכון הדסון בוושינגטון. המומחים שכבר חיברו מסמכים של הפקת לקחים צריכים לפני הכל ללמוד מהמודל של טייוואן. 

טדרוס גברייזוס // צילום: אי.פי.אי

בעוד איטליה, ספרד, הולנד, שוודיה, בריטניה וארה"ב הן הדוגמאות השליליות להפקרות או למחדלים מצד הממשלות כלפי האזרחים - טייוואן היא המודל ההפוך שראוי להילמד. עד היום יש לאי השכן לסין הגדולה פחות מעשרה מתים במגיפה ופחות מ־400 נדבקים.

כך אמר שר החוץ וו בדו"ח שמסר במכון הדסון: "שיחק לטייוואן מזלה עד עכשיו הודות לניהול מערכה פעילה ומוקדמת של אבחון, מעקב, בידוד וטיפול בחולים. (כתוצאה מכך) ההשפעה על חיי היום־יום שלנו היתה מינורית... רוב המקרים אצלנו מקורם בהדבקה מחוץ לארץ, והמקרים האלה זוהו במהירות ונכנסו לטיפול...

"מספר רב של טייוואנים חיים ועובדים בסין, כולל אלפים בווהאן (בירת מגיפת הקורונה). מאות טיסות שבועיות, 3 מיליון מבקרים מסין בכל שנה. והיעדר נגישות לארגון הבריאות העולמי". 

ארגון הבריאות העולמי בראשותו של טדרוס גברייזוס אחראי למסירת דיס־אינפורמציה שמקורה בסין, ובאי־מתן התרעה והנחיות מתאימות. אותו טדרוס גברייזוס היה שר הבריאות בממשלה המרקסיסטית לשעבר באתיופיה, ויחסיו הקודמים עם המפלגה הקומוניסטית בסין השפיעו על תפקודו השערורייתי במגיפה העולמית.

בגישתם העכשווית התבססו הטייוואנים על הלקחים הקשים שהפיקו ממגיפת הסארס ב־2003 שפגעה בהם קשות. "אנחנו יודעים שכל הגורמים האלה הם מתכון לקטסטרופה ואין לנו הלוקסוס של נחכה ונראה", המשיך ג'וזף וו. "לכן כשאנשי מערכת הבריאות שלנו ראו דיווחים על מחלה מידבקת דמוית־סארס בווהאן - הם פתחו בחקירה רצינית ובהכנות למצב חירום...

"(המפתח) הוא תגובה מהירה... ב־31 בדצמבר מסרנו לארגון הבריאות העולמי על דלקת ריאות לא־אופיינית מסוג סארס בווהאן; וממש באותו יום התחלנו לבצע בדיקות סינון של כל הנוסעים המגיעים בטיסות מווהאן - עוד לפני הגעת החולה הראשון לטייוואן. הפעלנו מייד כוח משימה בהובלת מומחי המחלות המידבקות לפיקוח קרוב על המצב".

מה שהקפיץ את הטייוואנים זה שחוקרים ששלחו לווהאן לא הצליחו לקבל תשובות אמינות מהמומחים הסינים. "חשבנו שמשהו השתבש שם ואנחנו חייבים לחמש את עצמנו למלחמה נגד האויב הבלתי נראה". ב־21 בינואר הם הקימו את מרכז הפיקוד למאבק במגיפות, עם סמכויות מלאות מטעם הנשיא והממשלה. "ביצענו מדידות חום לכל הנוסעים הנכנסים... יישמנו תוכנית למעקב ופיקוח..." הוסיפו שירות הסעות למקומות הסגר ובידוד. מסרו דיווחים אמינים מדי יום לציבור. פה צריך להדגיש נקודה חשובה בעדותו של השר הטייוואני: "הסינים הקומוניסטים מיסודם ובאופן מוסדי, אינם מסוגלים להגיד את האמת", טען. "כאשר הובחן גל של רכישות על ידי הסינים של ציוד רפואי (גם בטייוואן), הוצאנו במהירות איסור יצוא על אספקת הציוד הזה". הם הקימו 160 מוקדי בדיקות ברחבי המדינה (24 מיליון תושבים). 

"חשוב לציין שאנו ממשיכים להיחשף ללוחמת מידע שמנוהלת מהצד השני של מצרי טייוואן. בחודשים האחרונים ראינו את בייג'ין מנהלת מערכה בקנה מידה גדול, ומתואמת היטב, לצורכי הטעיית הציבור שלנו לגבי המחלה, ובמטרה לחתור תחת אמון הציבור בממשלה - החל בתיאוריות קונספירציה וכלה בפרסום הודעות ממשלה מזויפות. סין הפגינה שהיא בהחלט לא מתכוונת לתת למשבר הזה להתבזבז". 

אחרי שביצעו את המחטפים בשוק הרכש הבינלאומי, הסינים מגלים נדיבות. לוחמת המידע שספגה טייוואן, זולגת גם לארה"ב ולישראל.

אלה לא הפוליטיקאים

אם נלך לבחירות בעיצומו של משבר, הציבור יפנה את האשמה הפעם לבג"ץ, ואולי גם לנשיא ריבלין

הגענו עד לקצה. נבחרי העם לא ממש שולטים במדינה ולא בהנהגה. הליכוד וכחול לבן מנהלים משא ומתן כמי שסמכותם נלקחה מהם. במשא ומתן הגיעו להסכמות בכל הנושאים המהותיים בין המפלגות. אבל לא רק שאין אמון בין הצדדים. גם בג"ץ ניצב כאיום על כל ההסדרים והרצונות הפוליטיים של שתי הסיעות הגדולות בכנסת המייצגות את רוב העם. 

שופטי בג"ץ יצרו מצב, שלכאורה לא ניתן להקים בישראל ממשלה חוקית. למעשה, המשטר תלוי על חוט השערה בשעת משבר מהקשות שידעה המדינה. האם אף אחד כבר לא יודע לשחק את המשחק? התשובה היא, שרוב הגורמים במשחק הפוליטי כבר לא יודעים. 

את המסר שלפיו בג"ץ הפך למכשול בדרך למימוש רצון הבוחרים, הצליח נתניהו להעביר בשלב הזה של המשא ומתן. מערכת המשפט שאין לה שום יכולת למשול ולנהל משברים ולקבוע מדיניות, הציבה את עצמה בעמדה של בורר שרירותי. הפוליטיקאים מנסים להניע את הקמת הממשלה. אך בגלל אימת בג"ץ זהו הילוך סרק.

במשברים קיומיים, אחד האינטרסים הלאומיים העליונים הוא היכולת לשמור על המשטר ויציבותו. בג"ץ הפך לכלי בידי מיעוט של אליטות פוליטיות וחוץ־פרלמנטריות בערעור היציבות השלטונית בישראל. פסק הדין האחרון שניתן על ידי השופט אלכס שטיין השאיר את הדלת פתוחה לעוד ועוד עתירות נגד נתניהו. כמובן, שהנשיא ריבלין לא מוסיף לפתרון התסבוכת.

חוק יסוד: הממשלה היה צריך לאפשר שקט תעשייתי מכיוון המערכת המשפטית ובייחוד בג"ץ; גנץ לא רוצה חוק עוקף בג"ץ; אבל בג"ץ מאותת שפסיקותיו עוקפות את החוק בסיבוב. המצב הזה גורם לדמורליזציה בציבור, אבל נשיאת בית המשפט העליון תמרנה את בית המשפט לעמדה ללא מוצא. 

יותר ממחצית הציבור איבדו אמון בבית המשפט העליון, והחלטת בג"ץ בנושא ראשות הממשלה עלולה להיות הגורם הראשי להליכה לסבב בחירות רביעי. הפעם זו לא תהיה אשמת המערכת הפוליטית, על אף אי האמון בין הצדדים במשא ומתן הקואליציוני. הציבור יראה בבג"ץ ואולי גם בנשיא ריבלין את האשמים בתסבוכת שתגרור אותנו שוב, בעיצומו של משבר לאומי היסטורי, לבחירות מיותרות. לא, אי אפשר יהיה לטעון שהדמוקרטיה ממשיכה לתפקד גם כשתותחי הקורונה רועמים.

הדמוקרטיה צריכה לתפקד במלחמה נגד המגיפה ולאחריה בהתנעת הכלכלה, ולא במלחמת הרשויות שמערכת המשפט כופה על המדינה. 

בתוך הליכוד קיימים גורמים חזקים שמתנגדים לממשלת האחדות כפי שהיא אמורה לקום במו"מ הנוכחי עם כחול לבן. הסיבה היא בעיקר, שבני גנץ, על אף הצעד האמיץ שלו, מייצג פחות מ־20 חברי כנסת. מנגד, הליכוד זקוק רק לעוד שני חברי כנסת כדי להקים ממשלה. התיאוריה אומרת, שליועז הנדל וצבי האוזר אין אופציה פוליטית עתידית בבחירות נוספות. מדברים גם על פנינה תמנו־שטה, ועוד שלושה מורדים כביכול בסיעתו של ליברמן. זה לא נראה ריאלי. 

הדבר המוזר הוא, שעמיר פרץ ואיציק שמולי זקוקים ללגיטימציה של בני גנץ. אם היו באמת רוצים ממשלת אחדות, כמו בעיתות חירום בעבר, היו חוברים לממשלה בלי המיקוח האינסופי. הסקרים מיטיבים עם הליכוד. משמעותם: הציבור מרוצה מתפקוד ראש הממשלה במשבר. ולא יותר מזה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו