לפני כחמישים שנה חיבר חנוך לוין קברט בשם 'את, אני והמלחמה הבאה': "לכל מקום שאנחנו הולכים, זה תמיד את, אני והמלחמה".
היום כותבת הפוליטיקה הישראלית אופרטה חדשה בנוסח של "לכל מקום שאנחנו הולכים זה תמיד ביבי, גנץ ובג"ץ". אחד הקשיים של המשא ומתן הקואליציוני על ממשלת האחדות הוא שראש הממשלה נתניהו אף פעם לא יודע עם מי הוא מנהל את המשא ומתן. בכל אופן, זה לא רק עם גנץ. האם זה מו"מ עם היועץ המשפטי מנדלבליט? האם זה מו"מ עם בני גנץ, עם רובי ריבלין או עם אסתר חיות?
כך שגם כשזה נגמר, יכולת הנטרול של הגורמים החוץ-פרלמנטריים גדולה, ולעתים נראה שאין לבית המשפט העליון ולשאר הממונים שום מעצור בשיבוש ההנהגה הלאומית גם בימי המערכה הקשה נגד מגפת הקורונה.
זה הדבר הראשון שצריך לזכור, בזה נבדל נתניהו ממנהיגים אחרים בסביבה. הוא יודע להתמקד בעיקר בשעה זו. סדר היום המשפטי הוא חשוב, וכך גם סדר היום המדיני-ריבונותי. אבל מי שלא מבין שהכל השתנה בחודשיים האחרונים, יירשם בדברי ימי הפוליטיקה הישראלית כמי שלא נרתם למאבק המשותף שכרוך גם בגזרות קשות על הציבור וגם במשבר כלכלי עמוק. כדי לתת מענה למשבר הרב-ממדי הזה, ממשלת אחדות היא הדבר הנכון. בייחוד עכשיו כאשר נראה שההתמודדות הלאומית במגיפה נכנסה לשגרת חירום. גנץ, אשכנזי וחבריהם כבר לא יכולים להפריע יותר מדי בניהול המערכה הלאומית, ולעומת זה הם יכולים לעזור הרבה מאוד בחיזוק סמכות ההנהגה. זו ממשלה שתצטרך לטפל במשבר כלכלי וחברתי קשה, וברור שראש הממשלה מעדיף כתפיים רחבות. מותר להתחלק באחראיות.
מי שטרפד מהלכים מוקדמים לממשלת אחדות לא ייזכר כמנהיג בעל אחריות לאומית לעת חירום. זה כולל בעיקר את יאיר לפיד שסובל זה זמן רב מליקוי מאורות. הדלת לא נסגרה בפני 'ימינה', ואולי הם יתעשתו כי כנראה שביבי מחכה להם. די פתטי שנפתלי בנט, איילת שקד וסמוטריץ' מדברים בלשון של "תקע סכין בגב הציונות הדתית". לבנט ושקד יש אחריות אישית לסחרור של מפלגות הציונות הדתית ב-14 החודשים האחרונים. אלמלא השתבשה על בנט דעתו, היה הימין זוכה ברוב כמו שהוא חולם עליו עכשיו – כבר באפריל 2019.
ביבי כאמור יודע לזהות את מרכז הכובד. העיקר זה שהוא ממשיך לעוד שנה וחצי כראש ממשלה ובמשרד האוצר יישב שר מהליכוד, כנראה ישראל כץ. זה סדר היום של עם ישראל ולא הוועדה למינוי שופטים. במבט מהיום, נראה שסדר היום הצבאי-ביטחוני לא יהיה בראש, ולכן מאזן הנצים-יונים בקבינט הביטחוני פחות חשוב. כרגע נראה שהקבינט יהיה יוני יותר עם כניסתם של גבי אשכנזי ובני גנץ למשרדי החוץ והביטחון. אבל אם יעלה המתח בעזה, יהיה לממשלת האחדות הרבה יותר קל להחליט על מבצע רחב היקף, כך שההרתעה של ישראל כלפי דרום וצפון רק גוברת.
הציבור שציפה וייחל לממשלת אחדות, מצפה גם שאם הכדור יגולגל שוב לפתחם של שופטי בג"ץ הם ימצאו את הדרך לדבוק בלשון החוק ויאפשרו לראש הממשלה נתניהו שעשה עבודה מרשימה במערכה הבריאותית הבלתי צפויה, להמשיך במלאכה למשך שנה וחצי נוספות.