סא"ל תומר מלצמן הגיע לגדוד 869 ביולי 2017 כשזה ניצב בפני משבר גדול. חייליו לא רצו לצאת לקצונה, והמג"ד - שקיבל את הפיקוד על לוחמי האיסוף הקרבי - נראה לרגע כאובד עצות. "חשבתי שהסיבה היא כי מדובר בדור פחות טוב, כזה שלא רוצה לתת מעבר וחושב רק על מה שייצא לו באופן אישי", נזכר מלצמן בתקופה המורכבת.
אבל בגדוד סירבו לומר נואש, והחלו בחשיבה מעמיקה בנושא. מלצמן שוחח עם מפקדים, אפיין את חייליו ואת המתרחש בגדוד, ובתוך זמן לא רב הגיע למסקנה מפתיעה למדי. "הבנתי שדור החיילים הזה הוא דווקא יותר טוב ממה שאולי נהוג היה לחשוב. הבעיה היא אצלנו, המפקדים, שלא מסבירים להם כיצד שירות הקבע יתרום להם, וכמה משמעות הוא יעניק לחייהם", הוא אומר היום ממרחק הזמן, כשהוא מפקד על גדוד חרוב בבה"ד 1.
המסקנה חלחלה במהירות, וברחבי הגדוד החלו מפקדים לשוחח עם חייליהם בשפה אחרת: "הסברנו להם את הערך המוסף שבשירות. בתוך זמן לא רב המוטיבציה לקצונה עלתה, ועל כל מקום פנוי בקורס קצינים היו שני מועמדים. ברגע שהחדרנו לחיילים את תחושת המשמעות, הם היו במקום אחר לגמרי".
הסיפור הזה הוא אולי אחד הסממנים שמאפיינים בזעיר אנפין את דור החיילים שנכנס בשערי הצבא בשנים האחרונות, הידוע בכינויו גם כדור ה־Z. הדור הזה, שזכה גם לשם "פוסט מילניאלס", קרי זה שהגיע אחרי דור ה־Y המפורסם, נולד בסוף שנות ה־90 ועד תחילת העשור השני של המאה ה־21, והחל לעשות שימוש בטכנולוגיה מתקדמת מגיל צעיר, ועל כן גם דבק בו הכינוי "דור המסכים".
כפועל יוצא מכך, נוטה דור ה־Z, כמי שגדל בסביבות מרובות "לייקים", להסתמך על מתן וקבלת פידבק מיידי, ולהצטיין במולטי טאסקינג ברמה הגבוהה ביותר, ולמעשה ללהטט במקביל בין טכנולוגיות שונות.
לפי תאגיד הייעוץ האסטרטגי "מקינזי", למשל, ילידי דור ה־Z מתאפיינים כבעלי זהות פחות מוגדרת (הם אינם מגדירים את עצמם בדרך אחת בלבד); מכורים לתקשורת חברתית, ופעמים רבות אינם מבדילים בין חברים ברשת לאלה שהם מבלים עימם בעולם הפיזי. הם מאמינים בדיאלוג ובפלורליזם, ריאליסטים, מעריכי ידע, שליטה עצמית ונוטים ללמוד מחוויות, ולהסתמך על מנועי חיפוש ומידע דיגיטלי, ולא בהכרח על מקורות מידע פורמליים.
סא"ל תומר מלצמן, בה"ד 1. "אנחנו נדרשים לחשוב ולהסביר את ההחלטות אחרת" // צילום: דו"צ
מעל לכל, התנהגותם מאופיינת בחיפוש אחר האמת הפנימית שלהם, והאמת הניצבת בבסיס הפעילויות השונות שבהן הם לוקחים חלק, ועל כן הם שואפים למציאת עבודה משמעותית בעלת ערכים. "אני לא מתחבר לתפיסה שזה דור ה'מה יוצא לי מזה', זה שם אותם באור מאוד אנוכי", מדגיש סא"ל מלצמן. "הגישה שלהם היא איך אני מצד אחד בא לתרום, ומצד שני איך אני נתרם".
FOMO קרבי
עם הייחודיות הזו, שמאפיינת כאמור חיילים רבים בעת האחרונה, מתמודד צה"ל על מנת להוציא את המיטב מחייליו. "יש הבנה עולמית רחבה שכל דור מושפע מתהליכים חברתיים ומשפיע עליהם", מסבירות סא"ל שרית אלפיה־דימנט, מפקדת בית הספר לפיתוח מנהיגוּת של צה"ל (ביסל"ם), ושרית טובי, ראש צוות בביסל"ם ועד לפני כשנתיים ראש מדור מחקר. "הדור הנוכחי מביא עימו הרבה גמישות בחשיבה, יצירתיות, רצון לדעת, רצון להבין למה; תכונות שכמובן משפיעות על ארגונים ובתוך כך גם על המערכת הצבאית".
התכונות הללו, לצד פערי הדורות בצבא והתפתחות הטכנולוגיה, יוצרות בצבא אתגרים מורכבים שבאים לידי ביטוי ביתר שאת ביחס לדורות קודמים. משימה ייחודית בדור הנוכחי היא ההתמודדות עם המעבר שבין החופש שבאזרחות לאובדן החירות בתחילת השירות. "זה היה קיים בכל הדורות", אומר סא"ל מלצמן, "אבל לדור ה־Z זה ממש מפריע, בעיקר משום שהם רגילים לחיים שמתקיימים גם במישור הפיזי וגם במישור הדיגיטלי", הוא אומר ומתייחס לחירות הכפולה, הדיגיטלית והפיזית, שלה זוכים המועמדים לשירות הביטחון ונלקחת מהם במידה מסוימת עם הכניסה לשערי הבקו"ם.
אבל זה, כמובן, לא הכל. בצה"ל הבינו כי נדרשת חשיבה מעמיקה יותר בנוגע להבנה ולאפיון של דור ה־Z כדי לשלבו בצבא בצורה מיטבית. כך, ניסו בבית הספר לפיתוח מנהיגות להבין מה חושבים ויודעים המפקדים על אודות החיילים החדשים שלהם, וערכו ראיונות וקבוצות מיקוד נרחבות עם מפקדים בדרגת סרן־סא"ל כדי להכין אותם טוב יותר לאתגר, תוך ליווי מקצועי של ביסל"ם ומערך מדעי ההתנהגות.
אחת המסקנות המעניינות העולות מן השטח היא כי מפקדים חשים שהמוטיבציה של בני הנוער לגיוס אינה ברורה מאליה כבעבר, ועל כן מתפתח דפוס פעולה חדש יחסית - תפירת "חליפה אישית" לחיילים, מתוך ראיית הצרכים הייחודיים של כל חייל, והבנת המוטיבציות, החוזקות והחולשות שלו. לעיתים תפירת ה"חליפה" נעשית בשיתוף הורי החיילים, ומטרתה להכיר את החייל לעומק.
"הצבא מבין שהוא צריך להתאים את עצמו לאוכלוסייה שבאה לשרת אצלו, וחותר לכך", מסביר סא"ל מלצמן, מג"ד חרוב. "יחידות רבות יודעות לזהות את היתרון היחסי שחייל מביא מהבית, ולהביא את זה לידי ביטוי ביחידה. אנחנו קוראים לזה נע"ת (נוסף על תפקיד; ר"פ).
סא"ל סיון בלוך, מפקד בא"ח גולני. "החיילים עושים חיפוש על המג"ד או המ"פ ברשתות" // צילום: דו"צ
"לדוגמה, יחידה שמקימה אתר ברשת הצבאית, ולעיתים רחוקות גם ברשת האזרחית, יכולה לנצל ידע קודם של חייל בנושא, ולא משנה אם הוא לוחם, נהג או אפסנאי. כמג"ד איסוף קרבי יצא לי להתעסק בעולם הרחפנים בצה"ל, ויש יתרון גדול לאנשים שעשו את זה באזרחות ומביאים את הידע שלהם לצבא".
התאמה נוספת של הצבא למלש"בים, באה לידי ביטוי למשל בתוכנית #רקרבי - שמטרתה להעלות את המוטיבציה לגיוס ליחידות קרביות, תוך כדי הכנה לגיוס והתאמת תכנים במיזמים ובקמפיינים רלוונטיים. כחלק מהאסטרטגיה וההתאמה לתופעת ה־FOMO (Fear of missing out, חרדת החמצה), מודגש גם "ה־FOMO הקרבי" - חיזוק ההבנה שמדובר בחוויה חד־פעמית שלא חוזרת.
לפני כשנתיים גם החל פרויקט "אח שיודע", שבמסגרתו הוכשרו לוחמים ממגוון יחידות להיות יו־טיוברים ולתעד את השירות שלהם 24/7. הקטעים השונים פורסמו באינסטגרם, בפייסבוק וביו־טיוב על מנת להציג למלש"בים בדרך הכי אותנטית שיש - מה זה להיות לוחם בצה"ל.
לאחרונה אף צורף לצוות "מלש"ב שיודע", שהתגייס לפני כשבועיים לשריון, ומתעד את תהליך הגיוס שלו מרגע קבלת השיבוץ לשריון - מה שמאפשר למלש"בים אחרים להגיע לצבא מוכנים ובטוחים יותר.
פניות אישיות למג"ד
בהמשך לניסיון להנגיש את הצבא לחיילי העתיד וגם לאלה הנוכחיים, ובשל העובדה כי ילידי דור ה־Z מאמינים בדיאלוג ובפלורליזם, הבינו מפקדים רבים את חשיבות הבנת הצרכים הנפשיים והרגשיים של פקודיהם, ורואים בהקשבה לצרכים אלה דפוס פעולה חיוני של מנהיגות. "חשוב להבין שצריך גם לדבר איתם. נכנס אלי חייל לשיחה, ובסופה אמר לי - 'תודה רבה שהקשבת לי'. מי בכלל היה שומע אותו בעבר?" אומר מג"ד ביחידה קרבית על תפקידו החדש - אוזן קשבת לחיילים.
סא"ל סיון בלוך, מפקד בא"ח (בסיס אימון חטיבתי) גולני, מצדד באסטרטגיית האוזן הקשבת. "קשר חזק בין מפקד לפקוד מנצח הכל. זה לא שונה מפעם, אבל היום צריך את זה הרבה יותר", הוא מסביר. "זה דור שדורש הרבה קומפלימנטים חיוביים, לא כמו בעבר, שהיו אומרים לך 'סתום ת'פה, תמשיך לרוץ'. הרבה עידוד, תמיכה, הקשבה - ובסוף הם יוצאים לוחמים מצוינים.
חיזוק ההבנה שהשירות הקרבי הוא חוויה חד־פעמית שלא חוזרת. פרסום לקמפיין "קרבי על הבר" בבניין עיריית ת"א
"לצד זה", ממשיך בלוך, "יש כמובן חשיבות גדולה מאוד למשמעת, אבל אי אפשר להחזיק עם זה צבא. יותר מבשנים עברו, צריך להסביר לחיילים את מהות הפקודות לעומק. לגרום להם להבין את המשימה ולהאמין במפקד, לסמוך עליו. חייל שסומך על המפקד שלו, ילך אחריו גם כשהוא לא מבין באופן מוחלט את הפקודה, כי יש אמון. השאיפה היא להביא את המפקדים לשם", אומר בלוך.
בבה"ד 1 לקחו את עניין האוזן הקשבת לחייל צעד נוסף קדימה, ושילבו בו גם את אלמנט המשוב. "אצלנו משוב הוא סוג של דרך חיים. אנחנו מייצרים לצוערים משובים, שיח משותף עם המפק"ץ שלהם ושיח משותף של למידה", מסביר סא"ל מלצמן.
"כשאנחנו לא מצליחים לייצר את זה פנים אל פנים", הוא ממשיך, "אנחנו מייצרים את זה בסביבה שתזכיר לצוערים את השיטה הווירטואלית. למשל, מחברת שבה הצוערים כותבים סיכום שבועי - ועוברת למפק"ץ, שקורא ומגיב להם. כך, למעשה, אנחנו מדמים באיזשהו אופן את ה־Wall בפייסבוק, רק בסביבה אינטימית יותר.
"במקומות אחרים בצבא הביטוי למשוב הוא דלת פתוחה, האפשרות של כל חייל להגיע למפקד האישי וגם למג"ד ולדבר איתם. בתפקידי הקודם הייתי משקיע בכך בין שלוש לשש שעות בשבוע. החיילים לא באים רק להתלונן, אלא גם לשמוע את חוות דעתך. בעבר, בגלל שהיחידה שלי היתה פרוסה במרחב גדול, החלטתי לפתוח תיבת פניות למג"ד בדואר האלקטרוני, כך שהחיילים יכלו לשלוח אי־מייל עם פנייה אישית".
לומדים בחדרי בריחה
הקיר הווירטואלי, או הפניות בדואר האלקטרוני, אינם טריוויאליים עבור כל המפקדים. סא"ל בלוך, למשל, מגדיר את עצמו כמי שלא גדל לצד הטכנולוגיה, ואינו הולך לצידה גם כיום. הוא התגייס ליחידת אגוז, ומשם עשה כמעט כל תפקיד אפשרי בחטיבת גולני, לרבות מ"מ במלחמת לבנון השנייה. "אני 16 שנים בגולני, לא יצאתי מכאן אף פעם".
מתעדים את השירות 24/7. מתוך פרויקט "אח שיודע" // צילום: דו"צ
כיום, כשהוא נשוי עם ארבעה ילדים, הגדול בן 11.5, הוא מתחבר יותר ויותר לדור ה־Z. "הבן שלי לימד אותי רק בשבוע שעבר מה זה זום. גם החיילים מלמדים אותי לפעמים", הוא אומר בגאווה.
כך, למשל, הוא מספר כי "מפקדי הנמ"ר (נגמ"ש מרכבה המבוסס על טנק המרכבה הישראלי; ר"פ), בהשוואה לאלה שאני הכשרתי ב־2008, זה שמיים וארץ. הם לומדים להפעיל מערכת טכנולוגית מטורפת עם אמצעי תקשוב וירי בתוך זמן קצר. הם מאוד יצירתיים וקל להם לקלוט במהירות את הטכנולוגיות הכי מתקדמות שיש".
ידוע שבני דור ה־Z לומדים טוב יותר דרך פרקטיקה חווייתית. איך אתם מנצלים עובדה זו?
מלצמן: "בבה"ד 1 אנחנו מנסים לייצר חוויות חדשות לצוערים. קיים מעבר מהרצאות פרונטליות ללמידה מתוקשבת, ושילוב מולטימדיה בתרגילים, חדרי בריחה וסימולטורים. ייצרנו חדר בריחה כדי להסביר את עקרונות המלחמה, ובמסגרתו אנחנו נותנים לצוער משימה להגן מפני חוליה שבאה לתקוף מעזה. במהלך השהות בחדר הבריחה קל לנו יותר להבין אם התרחשה הבנה של התכנים שנלמדו. למידה חווייתית מייצרת תודעה, בעיקר בדור ה־Z - שזה משהו שמאפיין אותו".
מה לגבי שימוש בטלפונים כאמצעי למידה?
בלוך: "בשיעור מורשת גולני בבא"ח פיזרנו בכל מיני מקומות ברקודים קטנים, והחיילים מבצעים ריצת ניווט בבא"ח עם הטלפונים הסלולריים, שבמהלכה הם נדרשים לענות על שאלות, מקבלים תמונות ורמזים ורואים סרטונים וקטעי קריאה. אנחנו מעבירים בצורה הזו גם חלק משיעורי החינוך ואפילו דברים שקשורים למודיעין לא מסווג".
מלצמן: "בבה"ד 1 אנחנו משתמשים בטלפון סלולרי ככלי ללמידה עצמית. זה מקור ידע ענק ואין בעיה להשתמש בו ללמידה. ייתכן שכשהצוער יהיה מפקד, לא תמיד יהיו לו את כל התשובות, ולכן למידה באמצעות הטלפון היא לגיטימית.
"מנגד, כמובן שיש הגבלות שימוש. אנחנו רוצים אנשים שיודעים לייצר קשרים בין־אישיים ומנסים לחזק את המישור הפיזי, ולהסביר לקצין שפיקוד חייב לעבור פנים אל פנים, לא דרך ווטסאפ. המפתח כאן הוא איזון - לאפשר את יתרונות הטלפונים הסלולריים ולנטרל את חסרונותיהם".
בלוך: "חשוב לציין שכאשר לוקחים את הטלפונים הם חווים משבר. אני נתקל בכל מיני מקרים, למשל חיילים שמפקידים טלפון אחד אצל המפקדים והטלפון האמיתי עליהם".
זו אבן נגף אחת. איפה עוד נמצאת הטכנולוגיה דווקא בעוכריהם של החיילים?
"עולם ההבנה המרחבית. בעבר היינו לומדים לאמוד טווח ויודעים להגיע למקומות על סמך הבנה מרחבית. היום בלי ווייז יש חיילים שמאבדים אותך לגמרי. כל סיפור המרחב, כיוונים, כמעט שלא נוכח".
איך זה בא לידי ביטוי בניווטים?
"זו יכולת שאנחנו מלמדים אותם לרכוש. אל תשכח שגם הצבא השתדרג - החל מכל מיני ערכות למידה וכלה במכשירים דיגיטליים שמאפשרים לנו ללמד אותם, ולהעניק להם יכולות טובות יותר. אגב, בהבנת תצ"א (תצלומי אוויר; ר"פ) הם יותר טובים מבעבר, כי היום כל אחד מסתכל בגוגל מפות. כשאני ראיתי תצ"א בניווט זה היה וואו, אבל היום יש את זה לכל אחד בסלולרי".
פערי הדורות, והיו־טיוב
אז בני דור ה־Z לומדים מהר. כמי שנולדו אל תוך עידן המידע, נראה שלא נותרה להם ברירה אלא להסתגל. אבל אליה וקוץ בה. כמויות המידע הללו והחשיפה המרובה למסכים מקושרות לא פעם לרמות חרדה גבוהות יותר, כפי שנמצאו במחקרים שונים מהעת האחרונה, וחרדה זו באה לידי ביטוי בעיקר במקומות עבודה ובלימודים אקדמיים. במחקר מטעם "הרווארד ביזנס ריוויו", נמצא כי 75% מילידי דור ה־Z עלולים לעזוב את עבודתם בשל סיבות נפשיות, וזאת כאשר שיעור זה באוכלוסייה עמד על 20% בלבד.
אלפיה־דימנט. "קצינים מדברים על הנוער שמתגייס כ'מבריק'"
דור ה־Z אף רואה במקורות סמכות - הממסד, הממשלה ותאגידים למיניהם - מקור לחרדה, וברובו אינו בוטח בהם. תחושות אלה רלוונטיות כמובן למקום שבו הסמכות היא חזות הכל - צה"ל.
"זה דור שהסמכות בו קצת פחות חזקה", אומר סא"ל בלוך, "ובצבא אתה מקבל אותה די בעוצמה". סא"ל מלצמן מסייג ומציין כי "אין שינוי במושג הסמכות בצבא. המפקד הוא הסמכות וחיילים לומדים להבין את זה מהר מאוד. המקום שבו זה יותר מאתגר אותנו כצבא זה בעיקר בדינמיקה עם ההורים, שהיא דינמיקה הרבה יותר צמודה, וגם ביכולת שלנו להתמודד עם העולם הרשתי, שגם שם אנחנו מקבלים פידבקים מחיילים בדרך עקיפה.
"אם אמרת לחייל משהו שלא מוצא חן בעיניו, הוא יכול להביע את דעתו על כך במרחב הרשתי - ואז אתה פתאום נדרש לתת לו תשובות. חשוב להדגיש שהמענה לאותו החייל לא משתנה בהתאם לחשיפה, אבל הדבר יכול לייצר אירוע תקשורתי, וכמפקדים אנחנו נדרשים לחשוב ולהסביר את ההחלטות הפיקודיות שלנו בצורה אחרת".
סא"ל בלוך מסכים עם המורכבות החדשה שנוצרה בעניין הסמכות והפיקוד בעידן הרשתי, בעיקר בקרב דור ה־Z. "כשחיילים מגיעים היום לבא"ח", הוא אומר, "הדבר הראשון שהם עושים בשעת ת"ש זה כבר לא להתקשר לאמא שלהם או לחברה - אלא לעשות גוגל על המג"ד, מ"פ, מ"כ, ולנסות להבין מה יש עליו בפייסבוק ובאינסטגרם. זה כמובן מציב עבורנו אתגרים - האם מפקד יכול לכתוב ולשים כל תמונה שהוא רוצה בפייסבוק? על פניו הרי אלה חייו הפרטיים.
"הבנו שנדרשים בנושא הזה נהלים ופקודות, וערכנו לא מזמן יום עיון שכלל הרצאה ושיח עם מפקדים. כבר היו מקרים שחייל צילם את המפקד שלו בשעת ת"ש מתרגל בנשק שלו, וכתב באינסטגרם - 'איזה מפקד מצ'וקמק'. זה אתגר שלא חווינו בעבר. בעיניי, העיסוק המרכזי והמאתגר ביותר הוא להסביר למפקדים ולחיילים שמה שקורה בעולם הווירטואלי שווה ערך לעולם הפיזי. אופן לבוש או צורת ביטוי שלא מתקבלים בבסיס, לא יתקבלו גם ברשת".
למרות האתגר הפיקודי, "הרי בניגוד לשנים עברו", מוסיפה טובי מביסל"ם, "מפקדים מחזיקים בדימוי חיובי יותר של בני הנוער שמתגייסים. בראיונות שערכנו, קצינים מדברים על הנוער שמתגייס כ'חכם יותר, ילדים מבריקים בני 18, עשו 200 יחידות בבגרות, הם ממש חכמים, ראש גדול לכולם'".
"המפקדים טוענים", מציינת אלפיה־דימנט, "כי פקודיהם מתאפיינים בחשיבה ביקורתית וידע רב שמאתגרים את סמכותם הפיקודית. הראיונות שנערכו בביה"ס לפיתוח מנהיגות ממחישים זאת היטב: 'כשהגעתי לצבא היה לי אפס ידע בנושא צבא ומה שהמפקד אמר זה קדוש', אמר אחד המ"פים. 'עכשיו החייל מגיע עם רקע ואחרי שראה סרטונים ביו־טיוב. מה אתה יכול לחדש לחייל? איך אתה יכול לאתגר אותו?'
"מ"פ אחר הביא תסכול של אחד ממפקדי הכיתה, שאמר על חייליו: 'אני מרגיש שאני מסתובב איתם בשטח והם מנהלים אותי'. חוויות אחרות של מפקדים העלו אמרות כמו: 'אולי השלב של הטירונות שבא להקטין אותם עד אפס הוא פחות רלוונטי להיום'; 'אתה צריך להיות נגיש אחרת יכולים לדלג עליך. אתה מתאים את עצמך לדור הזה'".
שיעורי נשק בווידאו
האתגרים שעליהם מדברים המפקדים באים היטב לידי ביטוי בעיקר בימים אלה, כאשר רוב בסיסי צה"ל סגורים בצורה כמעט הרמטית נוכח כוכבת השעה, הקורונה. "אנחנו לא נפגשים בקבוצות", אומר סא"ל בלוך בהתייחס לפקודות החדשות שנכנסו לצה"ל עם פרוץ הנגיף, "אז שולחים סרטונים איך לבצע אימון בימים האלה. בשיעורי נשק גם נעזרים בטלפונים סלולריים".
האתגרים באים לידי ביטוי בימים אלה // צילום: ד"וצ
"יש הרבה משפחות חיילים שנקלעו למצוקות כלכליות בבית בעקבות המצב", הוא מוסיף בנוגע לקשיים נוספים שעולים בתקופה הנוכחית. "אלא שלפעמים זה דווקא יותר נוח לחלק מהמשפחות - כי כאן אנחנו דואגים לחיילים להכל. גם המפקדים חווים קושי - יש פה מפקדים נשואים, עם משפחות, זה הופך הכל ליותר מורכב".
סא"ל מלצמן מוסיף כי "הנגיף הכניס אותנו לעוצר שהביא לממשק הרבה יותר אינטנסיבי עם החיילים. הגדוד שלי כבר סוגר חודש והיד עוד נטויה. זה מדגיש את המשמעות של הפיקוד הזוטר: המ"מ והקצינים הזוטרים שאנחנו מכשירים הם אלה שמובילים, כי המפקדים הבכירים יותר לא יכולים לכנס את המסגרת הרחבה יותר שלהם. מעבר לכך, מה שהקורונה נותנת אולי יותר מהכל - זו הזדמנות להראות לחיילים פיקוד בזמן משבר".
"הלוואי שהמצב יסתיים מהר", מסכם בלוך, "אבל יש בו גם יתרונות, לא יצאנו כבר שבת שלישית, וזה, למשל, מייצר לכידות גדולה. הקמנו שישה חדרי אוכל כדי לא לאכול בצפיפות, והעבודה היא רק בכיתות מצומצמות. לצד אלה - אנחנו מוכנים להפעלה במרחב הציבורי בעת הצורך, ונהיה ערוכים גם לתרחיש כזה. מבחינתי, התפקוד שלנו בעת הזו מראה את צה"ל במיטבו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו