אני פוגשת דרך הזום בנשים שבוכות את גופן, בוכות את התינוקות שלא נולדו. הרופאים המטפלים בוכים עימן. אבל אין מזור. כולם מבינים שמדובר בהחלטה מדממת אך מוצדקת.
אין בסיפור הזה טובים ורעים. אין צודקים וטועים. כנפי העטלף של משבר הקורונה לא מפסיקים לנוע, אנחנו בעיצומה של טרגדיה עולמית, ובשוליה מִינִי־טרגדיות זעירות, משק כנפי פרפר, פגיעה במעגל שני ושלישי. אחת מטרגדיות המשנה הללו היא ההחלטה להפסיק את טיפולי הפוריות.
יותר מ־5 אחוזים מהתינוקות הנולדים בישראל הם תוצאה של התערבות רפואית. 4 אחוזים מהתינוקות בארץ נוצרו במעבדה, בהפריה חוץ־גופית. הבאת הילדים האלה לעולם - נעצרה. כאילו יצקו חומת בטון בין השמיים לבין הארץ.
בישראל ובעולם הודיעו מערכות הבריאות על עצירה של טיפולי פוריות. אפס התחלות של מחזורי טיפול. אין הזרקות, אין הזרעות, אין שאיבת ביציות, אין הפריות מעבדה. עצירת ילודה, אם תרצו, הוא הביטוי הקיצוני ביותר של מגיפה. במגיפות שידעה האנושות צנח שיעור ההריונות והלידות (ועלה בקצב חד אחרי השיקום מהמגיפה), אבל מדובר רק בהריונות טבעיים. משבר הקורונה צעיר מכדי לספק נתונים על הריונות חדשים שנוצרו בחדר המיטות. לגבי הזקוקים לעזרת המדע, הקו ברור. 26 יחידות ההפריה החוץ־גופית בישראל לא עובדות.
"אין לנו אופק"
"בגיל שלי כל חודש הוא קובע, כל מחזור טיפול הוא קריטי לאפשרות להפוך לאמא", מספרת ליאת (שם בדוי), בת 43, חיפאית, עובדת בחברת היי־טק. "ההחלטה לעצור את הטיפולים היא גזר דין מוות לבחורה בגילי.
"כל החיים אני מחכה לילד. לקח לי המון זמן למצוא בן זוג. התחתנתי מאוחר. אנחנו מנסים להיכנס להיריון כבר כמה שנים, עברנו כמה טיפולים שלא הצליחו. מייד אחרי פסח הייתי אמורה להתחיל מחזור טיפול חדש. היום דיברתי בטלפון עם הפסיכולוג שלי. אמרתי לו שאני מרגישה על בשרי את המשפט 'פרעה גזר על הזכרים ואתם גוזרים גם על הנקבות'. לא מספיק שיש נפגעים מהקורונה, אתם מוסיפים מיוזמתכם נפגעים נוספים?"
מי הודיע לך על ביטול הטיפול?
"התחילו שמועות בתוך הקבוצות בפייסבוק של נשים שעוברות טיפולי פוריות, ואז ראינו את ההודעה הרשמית ממשרד הבריאות. פרצתי בבכי. מי שהיתה באמצע טיפול וכבר עברה הזרקות, נתנו לה להשלים אותו. אבל מי שהיתה בהפוגה בין טיפולים, לא מאפשרים לה להגיע. הרופאים שלנו, שמבינים מה המשמעות של כל חודש שחולף, צריכים להילחם את מלחמתנו. זה לא ניתוח אף. בשבילנו זה להיות או לחדול".
את מצליחה להבין את הרציונל מאחורי ההחלטה?
"אני מבינה שעצרו מחשש להידבקות של המטופלות ושל הצוות הרפואי. או שבתי החולים הפרטיים יצטרכו לשמש במקרה חירום לקליטת חולי קורונה או חולים אחרים. ועדיין - מישהו צריך לקבל החלטה שמביאה בחשבון את כל הגורמים. זה לגדוע את החיים. יש נשים שלא יהיה להן עוד צ'אנס! לנשים בגיל שלי הדרך לילד היא מייסרת בפני עצמה ולוקחת זמן. עכשיו מתווסף לזה גם אי הוודאות מתי יתחדשו הטיפולים".
פרופ' שמחה יגל. "אנו לא בטוחים שקורונה לא מסוכנת להיריון" // צילום: באדיבות בית חולים הדסה
אל שיחת הזום מצטרפת רעות, בת 34 מירושלים. "זה בוער לנשים בכל הגילים. יש גם נשים שצעירות ממני בעשור ויש להן כשל שחלתי מוקדם או בעיות גנטיות. גם להן זה קריטי", היא אומרת. "בתוך הקבוצות של נשים שעוברות טיפולים יש מחלוקת. יש כאלה שמבינות את ההחלטה, וחוששות בעצמן להיכנס להיריון עכשיו מתוך דאגה להשלכות על העובר ועל מהלך ההיריון. ויש נשים, כמוני, שאומרות: אם לא עוצרים נשים מלהיכנס להיריון באופן טבעי, למה עלינו משיתים גזירה כזאת?"
אני עולה לשיחה מול שירה, עורכת דין בת 41 מיישוב קהילתי בגליל. "התחתנתי לפני חצי שנה. הייתי אמורה להתחיל טיפולים לפני כמה שבועות. יש באזור שלנו רק רופא אחד שנחשב מומחה. קשה להשיג אליו תור אבל הצלחתי להגיע במועד הנכון מבחינת הביוץ, כדי לא לפספס חודש. הגענו אליו כדי להתחיל הזרקות וגם הוא לא האמין למה שיצא לו מהפה: הוא בישר לנו שאי אפשר להתחיל טיפול. לא הייתי מוכנה לזה".
הקול שלה נשבר. "בגיל 41, כל חודש שעובר אנחנו לא יודעים אם זו היתה ההזדמנות האחרונה שלנו. אפילו לא עושים עכשיו בדיקות לקביעת פרופיל הורמונלי, לפחות להבין מה המצב, לדעת שיש ביציות שאוכל להשתמש בהן אחר כך. התחושה היא של חוסר אונים. אין לנו אופק. יכול להיות שהמגיפה תימשך חודשים ועבורנו זה יהיה מאוחר מדי. יש קורונה אז כל הדברים האחרים נדחקים".
מה אפשר לעשות? אפשר להניח שההחלטה היא כדי להגן עלייך.
"אפשר לדאוג למרחב סטרילי. סופרים בדבקות את מתי הקורונה אבל צריך להוסיף לספירה את אלו שלא ייוולדו! נפגעי ההדף שאין להם איך להגיע לעולם. דחו טיפולים אלקטיביים אבל טיפולים מצילי חיים השאירו. מה לגבי טיפולים יוצרי חיים? צריך לספור את המתים שמסביב. הילד שלי שלא ייוולד הוא אחד מהם. יכול להיות שבהיריון המערכת החיסונית חלשה יותר, לא יודעת מה השיקולים, אבל הייתי קופצת עכשיו על כל היריון".
"כל מה שאנחנו מבקשות זה אופק", אומרת רעות, בת 30, מתל אביב. "ההפריה האחרונה שעברתי הצליחה, אבל עברתי הפלה. כל כך חיכיתי להתחיל שוב טיפול. זוג שלא זקוק לרפואה ייכנס להיריון עכשיו, ויזדקק לבדיקות בבתי חולים. למה אנחנו לא? יש בי השוואה כזאת לאחרים, שלהם קל יותר. הדבר היחיד שאנחנו מבקשות: תבטיחו לנו שזה הדבר הראשון שתשחררו ברגע שאפשר".
"הגוף מתנקה עכשיו"
אבל לא כולן זועמות על ההחלטה. הדס, בת 37, היחידה בכתבה שהסכימה להתראיין בשמה הפרטי האמיתי, היא אמא לילד בן שנתיים וחצי שנולד כתוצאה מטיפולי הזרעה. בשנה האחרונה עברה שלוש הזרעות, שלא צלחו, וקיבלה את כל האישורים וההתחייבויות להתחיל הפרייה חוץ־גופית, כולל תוכנית טיפול ומרשמים לזריקות.
"הייתי אמורה להתחיל טיפול לפני שבועיים. קבעו לי מועד להדרכת אחיות להזרקות, ולפני שהגעתי התקשרו להגיד שלא מקבלים מטופלות חדשות. דיבר איתי מנהל המחלקה. הוא היה אמפתי והסביר לי את הסיכון: זה לבוא כל יומיים לבית החולים. אולטרסאונד, בדיקות דם. אני חוששת להידבק בקורונה. לא רוצה לסכן את עצמי ואת הילד שיש לי בבית", היא אומרת.
יש מחשבות על כך שהתקופה הזאת היא זמן שלא יחזור, שאולי נגזל ממך משהו?
"לא. זו גם ככה דרך ארוכה בדרך לילד. אז לא החודש הזה? החודש הבא. זה לא כזה משנה. אני לא מבינה את אלה שחושבות שזו טרגדיה נוראית. הצוות הרפואי צריך להיות פנוי לדברים אחרים כרגע. מי אני שאבוא לבזבז להם את הזמן עכשיו, או אכניס להם נגיפים לבית החולים. וכן, בא לי ילד. אני מרגישה שהילדון היחיד שנמצא בבית זקוק לאח. שעכשיו צריך להתרבות.
"יש לי משאלה שאומרת שאולי החודשים האלה יביאו לי היריון טבעי, שנסיים את המגיפה עם מלא תינוקות חדשים. אני רואה את היתרונות. חצי שנה קיבלתי הורמונים - והגוף מתנקה עכשיו. זו דעה נדירה בקבוצות של הנשים המטופלות, אני מודעת לזה, רוב הזוגות בפורומים כועסים מאוד. במרפאת הפוריות הבטיחו לי שאיך שנגמר הבלאגן, ברגע שיקבלו אישור, אני ברשימה שלהם להתחיל. זה מרגיע כשאומרים לך את זה, שזוכרים אותך".
תחושת ה"לבד" מחריפה
פניתי לד"ר נילי ינאי, רופאת נשים בכירה בהדסה עין כרם, להבין את שיקולי מערכת הבריאות. "ככל שידוע לנו, כרגע, היריון היא תקופה בטוחה מבחינת נגיף הקורונה: לא דווחו על נזקים לעוברים או לנשים בהיריון, שהן בדרך כלל צעירות ובסיכון נמוך. יילודים שנולדו לנשים שנדבקו יצאו מזה בקלות. אבל לא זו הבעיה. הבעיה היא מערכת הרפואה הציבורית, שלא יודעים לאיזו רמת עומס היא נכנסת. באיטליה לא מצליחים לטפל בדלקת בתוספתן. לכן בוטלו כל הניתוחים האלקטיביים. שומרים את המשאבים לתקופת חירום", מסבירה ינאי.
איך טיפול פוריות במרפאת נשים בא על חשבון הצלת חיים במלחמה נגד הקורונה?
"כמערכת צריך לראות את המכלול, והוא צורך מיידי לפנות את בתי החולים לרפואת חירום. כשמתחילים מחזור טיפולי להפריה חוץ־גופית, זה תהליך של כמה שבועות. במהלך השבועות הבאים אני לא יודעת מה תהיה הזמינות של חדרי ניתוח. אישה יכולה להיות תחת טיפול הורמונלי כבד, ויגיע יום שאיבת הביציות - ובית החולים יהיה עמוס ואי אפשר יהיה לקיים את זה.
"לכן זה לא נכון היום, כמערכת, להיכנס לטיפולים אלקטיביים שהם לא מצילי חיים. אנחנו מקווים שבתוך שלושה חודשים התמונה תהיה בהירה יותר. היתה פה מיילדת שנמצאה חולת קורונה. היא נטרלה קבוצה גדולה של אנשי צוות שעבדו איתה. אנחנו שומרים את כוח האדם ואת המערכת".
איך הגיבו המטופלות שלך כששמעו שהטיפולים נעצרים?
"אחת הבעיות של נשים בטיפולי פוריות זה שהן מתמודדות לבד. זה תהליך אינטימי מאוד, לא משתפים בזה חברים. בכל חודש הן עוברות מחדש ציפייה ואחריה כישלון ושבר. קשה מאוד לראות את הנשים האלה עכשיו. הרוב מקבלות בהבנה גמורה. אני רואה זוגות שמשתדלים למעט אפילו בבדיקות היריון כדי לא להיחשף לקורונה.
"יש לי מטופלות מעל גיל 40. נשים שיושבות על הקצה, כשאיכות הביציות יורדת והסיכוי להיריון הולך ונעלם. הן חשות את הדחיפות ברמה של חודש. זה כואב ברמה הרגשית, אפשר להבין מאיפה הזעקה נובעת. אבל אני חייבת להגיד שסטטיסטית אין שום הבדל בין שלושה חודשים לכאן ולכאן. זה לא מה שישנה את האפשרות שלהן להרות. יש המון צרכים, אנחנו בתוך משבר ברמה לא דמיינו שנגיע אליו".
יש סיכוי שאותן מטופלות, בזכות ההפסקה ומנוחת הגוף, ייכנסו להיריון טבעי בבית?
"אנחנו לא יודעים איך המתח משפיע על כניסה להיריון. זו חידה. אם לזוג יש בעיה טוטלית ואין לאישה חצוצרות, למשל, אין להם סיכוי בלי מעבדה. אבל כל הזוגות שאנחנו מכנים 'הבלתי מוסברים' - ייתכן שמעז ייצא מתוק. תראי אחרי מלחמות כמה ילדים יש. עם כל המתח והחרדה נכנסים להיריון. אני מניחה שיש צורך טבעי בהמשכיות החיים, ויהיה פה בייבי בום".
"לצערי אין ברירה", אני שומעת דרך הטלפון את פרופ' שמחה יגל, מנהל אגף נשים־יולדות בהדסה, פורש את כפותיו בייאוש. "אני נורא עצוב. אבל הסיבות להחלטה מוצדקות. אנחנו עדיין לא בטוחים שקורונה לא מסוכנת להיריון. עדיין רב הנסתר על הגלוי עם הנגיף הזה. לא יודעים אם זה לא עושה משהו בשליש הראשון של ההיריון, פשוט לא יודעים. יש מחלות חום שגורמות להפלות מוקדמות. וכשמדובר בהיריון יקר, שנהרה אחרי טיפולים, צריך לשמור עליו מכל משמר.
"שנית, הנשים האלה הן עתירות כניסה לבתי חולים, קופות חולים, בדיקות שונות, ונמצאות בחיכוך גבוה עם אוכלוסייה מגוונת. וחוץ מזה, אנחנו אופטימיים שבתוך שלושה חודשים הכל יחזור. הפסקת טיפולי הפוריות היא לא החלטה ישראלית בלבד. זה קונצנזוס עולמי".
מה לגבי הקצאת מרכז רפואי אחד בלבד שיבצע טיפולי פוריות?
"זה רעיון לא רע, אבל במגיפה ומלחמת קיום לא בטוח שהייתי שם את הכסף דווקא שם. זה לא ששנתיים לא יהיו טיפולים. אני מקשיב לכאב של המטופלות שלי. שני שלישים מהן אומרות שזו החלטה נכונה לדעתן. תזכרי שגם עבורנו הרופאים, זו משאת חיינו לעזור לזוג להביא ילדים. החולות הללו הן לא מטרד. ההריונות והלידות הם החיים שלי. אני כואב איתן".
פנינו למשרד הבריאות בבקשה לקבל תשובות לשלוש שאלות: האם ידוע מתי יחודשו טיפולי הפוריות; האם בכוונת המשרד לאפשר טיפולי פוריות במקרים חריגים כגון גיל; והאם ניתן לפתוח מרכז ארצי אחד לצורך הפריה חוץ־גופית, מנותק מבתי החולים המקבלים את חולי הקורונה. ממשרד הבריאות לא התקבלה תגובה. אפשר להניח שהם מאוד עסוקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו