המאבק בקורונה הולך ומקבל אופי צבאי – לא בכדי נכנסים עוד ועוד כוחות ביטחון למשימות, וכעת, עם התפרצות המגפה בעיר בני ברק והעברת האחריות לידי הצבא, נדמה שהמאבק בנגיף מזכיר דפוסי פעולה שאנחנו, הישראלים, מכירים היטב.
היום (חמישי) פורסם כי האלוף רוני נומה, קיבל תחת פיקודו את האוגדה המוצנחת בחלקה ככוח המוביל את הלחימה בהתפרצות נגיף הקורונה בבני ברק. זאת, ובהצטרף לעצם הגדרתו של האלוף כמפקד על האירוע בעיר מקבל דפוס פעולה אותו ראינו לפני עשור, ולמי שזוכר מדובר על פשיטת כוחות צה"ל על יהודה ושומרון כתגובה לגל הטרור בתחילת שנות ה-2000.
במה דומה ההתמודדות עם התפרצות ביולוגית, ללחימה כנגד טרור?
ראשית. תחושת הכאוס. מגפה מסוג זה, במידה והיא יוצאת מכלל שליטה פוגעת ברקמת החיים ולא מאפשרת חזרת החיים למסלולם. מי שזוכר את אותה תקופה לא יכול שלא להבין מה בעצם מתהווה. ההבנה בממשלה כי בני ברק היא מוקד התפרצות מזכירה מאוד את המוקדים שמהם התהווה איום טרור. מוקדים שאם לא עוצרים אותם בזמן, הגל מגיע לכל רחבי המדינה ומשבית את החיים לחלוטין. לכן, הלחימה במגיפה הזו מתחיל לקבל גוון צבאי מובהק.
עוד בנושא:
• מנכ"ל מכבי בוועדת הקורונה: "מעריך ש-38% מתושבי בני ברק חולים – כ-75 אלף איש"
• בני ברק מתכוננת לליל הסדר לבד: "ראינו מה קורה בברוקלין"
• אחרי ששר הבריאות ליצמן נדבק בקורונה - ראש הממשלה ייכנס לבידוד עד לערב פסח
• 33 קורבנות: שבעה חולים בנגיף הקורונה נפטרו היום בישראל
שנית, הצורך לבודד מוקדי פעולה – כאן קשה להבין מדוע עוד לא הוטל עוצר מלא על העיר. לא רק הסגר חיצוני, אלא אין יוצא ואין בא מן הבתים. ההנחיה הזו חיונית. כל יציאה של אזרח שבסבירות גבוהה יכול לשאת את הנגיף, תמשיך את התפרצותו. אמנם סגירת העיר מסביב תמנע הדבקה של ערים נוספות. אך די בבני ברק ותושביה לייצר עומס עצום על בתי החולים בסביבה ולגרום לקריסתם. ולכן, בדיוק כפי שאז, לפני יותר מעשור התמודדנו עם התרעות בלתי פוסקות של מפגעים – גם כעת נדרש להטיל עוצר. ולו רק כדי להשתלט על המצב באופן טוטאלי.
שלישית – מודיעין מוביל פעולה. האמצעים שיש בידי צה"ל, הן מודיעיניים והן רפואיים מאפשרים פעולה נרחבת, עצימה, רציפה וממוקדת לאורך זמן. מה הכוונה? נדרש לחלק את העיר לרובעים, לבודד מרחבים פנימיים, לרכז מאמצים במקומות בהם הנגיף התפשט מאוד. לאתר מוקדי הדבקה, להוציא את גורמי ההדבקה. ובמקביל להזרים לוגיסטיקה כדי לאפשר לאנשים להמשיך לחיות. בהגהה צבאית – מאמץ הומניטארי.
הכרעה מהירה
רביעית, הכרעה מהירה. הפעולה הנרחבת והעמוקה באמצעות כוחות היודעים לפעול בשטח בנוי מהר ומבוזר חייבת להביא לתוצאות מהירות – ימים ספורים עד שהכוחות מגיעים לכל הבתים, מבודדים את הנדבקים, מרחיקים את מוקדי ההדבקה ומשתלטים על האירוע. הצבא יודע להפעיל עוצמות רפואיות ולהקים גם מרכזי טיפול – לא חייבים להביא את הנדבקים לבתי החולים – נכון לשקול פתיחה של בית חולים שדה. בדיוק כפי שפיקוד העורף ביצע בסיוע ההומניטארי שניתן למדינות שחוו אסון טבע – למשל יפן, והאיטי.
חמישית, מאמץ תודעתי. כמו בכל מערכה מתחייבת גם כאן פעולה שתשפיע על האוכלוסייה בהקשרים תודעתיים – שלא תשבור את האוכלוסייה, ומאידך תאפשר שיתוף פעולה שלה. הרעיון לפיו האוכלוסייה שותפה למאמץ יזרז את הכרעת הנגיף בעיר. המאמץ הזה חשוב בייחוד כאשר מדובר באוכלוסייה בעלת מאפיינים תרבותיים ייחודיים – לא בכדי בני ברק מוגדרת ככזו, לאור זאת שהאוכלוסייה אינה צורכת תקשורת ומדיה כמו שאר המגזרים בישראל.
בני ברק כמודל
שישית, מאמץ למידה. המקרה של בני ברק יכול לחזור על עצמו בערים נוספות. ולכן, הפעולה המתבצעת בבני ברק מחייבת תהליך למידה מואץ, העתקת לקחים, ומוכנות לפעולה בערים נוספות. נכון כבר עכשיו להכין כוח נוסף, כעתודה, שילמד את הפעולה המתבצעת בבני ברק, ויהיה ערוך לפעולות דומות, רק ששם כבר הפעילות תהיה אפקטיבית יותר כי היא תתבסס על למידה מאחרים.
כל הפעולות המוזכרות כאן הן לחלוטין דפוסי הפעולה בהם צה"ל פעל בחומת מגן, באפריל 2002. גם אז זה קרה בחג הפסח. צירוף מקרים או לא, אין ספק שבידי כוחות צה"ל לנצח את נגיף הקורונה, שבדומה למתקפת טרור, משבית את רקמת החיים כמעט לחלוטין, ופוגע בתחושת ביטחון התושבים – ביטחון מסוג אחר, אך סכנת חיים בכל מצב.
הכרענו את הטרור אז באמצעות הפעלה מסיבית ורציפה של הכוחות תחת העקרונות שהוזכרו כאן, בעוצמות גבוהות, ממוקד, תוך בידוד המוקדים, למידה רציפה ומאמץ לוגיסטי תומך. ואין ספק שגם המקרה הזה, בהינתן תהליך למידה מואץ בצד נחישות, גם הפעם נכריע. כמובן שאין כאן כוונה להשוות אזרחים תמימים לפעילי טרור. במקרה הזה אין לאף אחד כוונה לפגוע באחרים, אך ביטחון הכלל עולה במצב הנוכחי על חופש הפרט, ולכן המלחמה הזו דורשת פעולה נחושה וגם רגישה. וגם את זה צה"ל, צבא העם, יודע לעשות טוב יותר מאחרים.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה