"בבל": סיפור קצר מאת אנה מריה יוקל

אימי המאה ה־20 כפו על אנה מריה יוקל (ילידת וינה, 1911) לגלות ולנדוד בין שמונה ארצות. ב־1965 עברה הסופרת לישראל וב־2001 נפטרה בירושלים - ידועה בגרמניה וכמעט אלמונית בישראל. בסיפור המובא פה (מתוך הקובץ האוטוביוגרפי "תמציות", שיופיע בהוצאת "אפרסמון"), יוקל מצביעה על כוחה ההיולי של הלשון, גם בהיעדר שפה משותפת, לקומם סולידריות אנושית לאחר חורבן נורא.

אנה מריה יוקל

לעת דמדומי הערב היורדים בא לקראתי באחד משבילי העפר של קֶנזינְגְטוֹן גַרדֶנז חייל קטן.

קֶנזינְגְטוֹן גַרדֶנז נמצאים במרכז לונדון, ולהם מרבצי דשא רחבים ועצים גבוהים רחבי צמרת, והם מרוּוחים כל כך, שהאנשים הולכים שם לאיבוד. אם נכנסת דרך שער הפארק בבֵּייזְווֹטֶר רוֹאְד, מצאת את עצמך בעולם אחר, ולעולם כזה היו הבריות זקוקות לאחר מלחמת העולם השנייה יותר מאי־פעם.

עם התקרבו התגלם החייל הקטן התועה בהודי במדים בריטיים; אילם הושיט אלַי פתקה ובה הכתובת של אכסניה לחיילים באיסְט אֶנְד של העיר, קרוב לוודאי המחנה הצבאי שאליו הועבר.

אבל הוא לא הבין את ההסבר איך לנסוע לשם; בקושי הבין אנגלית. עם זה, מעוּדד ככל הנראה מנכונותי לעזור, הוא שלף מסְגין הליטֶבְקָה שלו חפיסת שוקולד קטנה, וכשדחיתי אותה בתודה, נעשה מפורש יותר: "פְרָאוּלַיין, פְרָאוּלַיין!"

הוא נראָה תלוש כל כך בסביבה הזאת ומבולבל כל כך, שההצעה שלו עוררה חמלה יותר מפחד. כפי שעלה מהפתקה, ההודי במדים בריטיים הגיע זה מקרוב מגרמניה, אולי באותו היום ממש, ולא הבין מדוע בנֵכר הזה פה הדברים קורים אחרת מאשר בנכר שם.

"I no Fraulein", אמרתי באנגלית־פּידְג'ין מעורבת בנוסח בינלאומי. "I five children", והצגתי כף יד פתוחה עם חמש אצבעות, ניענעתי לרגע קל תינוק דמיוני וציינתי את גודלם של שאר הארבעה - אחד שניים שלושה ארבעה - כמו קני עוגב. זה אמנם לא היה נכון מבחינה ביוגרפית, אבל את זה תפס ההודי מייד, צחק, השתנה כליל והצביע בלהט על עצמו, זקר ארבע אצבעות וציין בשפת הסימנים שלי אחד שניים שלושה ארבעה קני עוגב הודיים. אבל מה שאמר בתוך כך היה כל כך לא ייאמן, ששאלתי: "What, what?". החייל ההודי, שבקושי ידע מילה באנגלית, ומגרמנית רק את המילה השימושית "פראוליין", הכריז על גאוותו האבהית ביידיש: "באָכער באָכער באָכער באָכער", הציג את הגדלים השונים בתקשורת אנושית ממוזלת שמעל ומעבר לכל הבדל. "באָכער" ביידיש פירושה "נער".

מה צריך היה לקרות בעולם כדי שאיכר הודי במדים בריטיים בקנזינגטון גרדנז הלונדוניים יתַקשר ביידיש.

הוא גויס לצבא בהודו הנתונה לשלטון הכתר הבריטי, הועבר באונייה אל מעבר לים ונקלע למלחמה שאת משמעותה לא תפס כלל, נאיבי בה־במידה הגיע כשבוי מלחמה בריטי למחנה גרמני, ששם, בצד האחר של גדר התיל, היו שבויים בפיג'מות פסים, ומהם למד כמה מילים, גם את "באָכער", כי במחנה בצד האחר היו גם ילדים; אבל אז כשם שהגיע פתאום, כך הועבר שוב באונייה, לאנגליה, ונקלע עם הפתקה לקנזינגטון גרדנז, שבהם עמדנו עכשיו והוא סָפר את הבאָכערים שלו.

הולכתי אותו אל היציאה מהפארק, ששם כבר דלקו פנסי הרחוב הקשתיים, הראיתי לו את האוטובוס שנסע לכיוון האכסניה לחיילים, ואמרנו bye bye. בין שתי מילים, בין "פראוליין" ל"באָכער", נגלה בוהק לעין מגדל בבל.