"הרצל הנוצרי" דואג למים בישראל
השבוע לפני 70 שנים הגיע לארץ, בהזמנת משרד החקלאות, פרופ' וולטר קליי לאודרמילק, מומחה בינלאומי ידוע בתחומי הנדסת מים ושימור קרקע. הוא בא לסייע בפיתוח תוכניות השקיה בישראל ברמה לאומית.
אף שלא היה יהודי, לאודרמילק הגדיר עצמו "ציוני נלהב", ובעקבות ביקורו הקודם בארץ ישראל הוא פרסם, ב־1944, ספר בשם "Palestine, Land of Promise" (פלשתינה, ארץ ההבטחה), שבו פירט את חזונו בנוגע לעתיד ישראל בתחומים שונים. ספרו הפך פופולרי ורב השפעה, עד שהיו שהדביקו ללאודרמילק את הכינוי "הרצל הנוצרי".
האירוע המרכזי שערך משרד החקלאות לרגל ביקור לאודרמילק התקיים באולם "אוהל שם" בתל אביב, שהיה גדוש מפה לפה. "המלחמה על עצמאות ישראל הסתיימה, וכעת יש להמשיך במלוא הכוח את המלחמה על כיבוש האדמה", הצהיר לאודרמילק והוסיף: "תוכניתי מורכבת משמונה שלבים, וביצועה יבטיח גאולת 1.6 מיליון דונם (פי חמישה משטח הגליל העליון היום; ד"ס), שייהפכו מאדמה שוממה לקרקע חקלאית פורייה".
לא כל תוכניותיו של לאודרמילק הוגשמו, ובהן תוכנית להזרמת מים מנהר הירדן באזור החולה לעבר נקודה צפונית לחיפה, ומשם לאורך שפלת החוף דרומה (אם כי המשכו של הקו, מהירקון לנגב, בוצע בשנות ה־50).
חזונו יוצא הדופן וצורת החשיבה המקיפה של לאודרמילק, יחד עם שפע של רעיונות נחשוניים וניסיונו הרב, העניקו למפתחי תשתיות המים בארץ את האומץ, המרץ והביטחון בעבודתם. הללו באו לידי ביטוי בפרויקטים הלאומיים הגדולים שהוקמו בשנים שאחר כך, ובהם מפעל "ירקון נגב" והמוביל הארצי.
פרופ' לאודרמילק עמד בשנות ה־50 בראש הפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון, שנקראה על שמו, עד שנסגרה ב־2002. הוא הלך לעולמו בארה"ב ב־1974, בגיל 86, ולזכרו הוקם בגליל "מצפור לאודרמילק", שצופה אל בקעת בית נטופה.
תזמורות לאירועים ולאוניות: הוקם ארגון הנגנים בישראל
בתל אביב הוקם השבוע לפני 70 שנים ארגון נגנים מקצועי, שאליו חברו 400 מוזיקאים, ובראשו הועמד הכנר ירחמיאל מסינג.
הארגון חיבר את חבריו לקבוצות קטנות של 4-2 נגנים, הכין וערך את קטלוג המוזיקאים הישראלים, ודאג לשווקו בבתי קפה ובבתי מלון בעלי חללים מרווחים או גינה אחורית, שאפשרו הצבת הרכב מוזיקלי קטן להנאת הלקוחות.
נגנים ממתינים לעבודה בתל אביב, צילום מ־1960 צילום: Van Der Poll
הארגון יצר גם קשרים עם אמרגנים במדינות אגן הים התיכון, והרכבים רבים מישראל הוזמנו להופעות בחו"ל. נוסף על כך, מוזיקאים ישראלים החלו לנגן על סיפון שלוש אוניות הנוסעים והתיור שהפעילה חברת צים ב־1950 - "נגבה", "ארצה" ו"גלילה".
עם ההקלות במדיניות הצנע בשנים 1953-1952 ניכר בישראל גידול משמעותי במספר האירועים המשפחתיים והשמחות שלוו בנגינת תזמורת קטנה.
בקפה "נגה", ששכן בסמוך לקולנוע מוגרבי בתל אביב, התפתחה במהלך השנים "בורסה" עממית של מוזיקאים ונגנים. הללו היו מגיעים למקום בהמוניהם בשעות הבוקר המאוחרות ונפגשים עם חבריהם ועם "קבלנים" - שתיווכו בינם לבעלי האירועים.
גדול קבלני המוזיקה הפופולרית אז היה חיים סבן, לימים בסיסט להקת האריות ואיש עסקים חובק עולם. כמו כן, רבות מלהקות הפופ הישראליות של שנות ה־60 החלו את דרכן בבורסת הנגנים שפעלה ב"נגה" במשך כ־25 שנים.
חדש: תצוגת אופנה ישראלית בחו"ל
קהל סקרנים רב מילא ב־29 במארס 1950 את בית "המרכז התרבותי הבינלאומי" באמסטרדם, בירת הולנד, שם התקיימה תצוגה ראשונה בחו"ל של אופנה ישראלית.
אופנה ישראלית, דגמי 1950 צילום: הנס פין, לע"מ
את האירוע יזמה התאחדות תעשיית האופנה בישראל, במעמד קונסול ישראל ורעייתו, שר המסחר ההולנדי וסגן ראש עיריית אמסטרדם.
למחרת התצוגה כתב העיתון ההולנדי "די־טלגרף": "יש להדגיש את העובדה שישראל, שרק אתמול עוד לחמה בנשק לקיומה, מסוגלת היום לערוך תצוגה מרשימה ומפתיעה שכזאת, עם פריטי לבוש נהדרים, שתוכננו ועובדו בבתי החרושת בישראל. פריטים שיש בהם משהו מחוש הצבע של בתי המלאכה המפורסמים שפעלו בווינה, בשעתם, ומשהו מהריח המשכר של אופנת פריז מודל 1950".
פריטי הלבוש בישראל של 1950 אופיינו בפשטות רבה, כפועל יוצא של מדיניות הצנע, שחלשה גם על ענף ההלבשה. הבגדים, שיוצרו בפיקוח ממשלתי, כללו דגמים בסיסיים בלבד, באיכות ירודה ברובה ובעיצוב מיושן - שזכו לכינוי "אופנת לכל".
אולם, בד בבד התפתח בישראל גם קו אופנה אחר, שהתבסס על דגמים ממיטב בתי האופנה האירופיים של אותם ימים. בגדים אלה אופיינו בעיצוב מודרני רענן ומעניין ובשימוש בחומרי טקסטיל משובחים. תעשייה זו כוונה לשוקי העולם ופעלה בסיוע נרחב מטעם הממשלה, שראתה ביצוא אופנה ישראלית מקור חשוב להזרמת מטבע זר לקופת המדינה.
תודה להיסטוריונית האופנה הישראלית אילה רז, על סיועה
נטילת ידיים - עם סודה
דובר הכנסת הוציא ב־31 במארס 1950 הודעה שנשאה את הכותרת: "הגיעו מים עד נפש". ההודעה כללה דיווח ולפיו צנרת המים בבניין הכנסת כשלה, וכבר יומיים לא מגיעים מים לברזי "בית פרומין", מקום משכנה של הכנסת בירושלים באותם ימים. הדובר הוסיף ש"כעת נוצרה בעיה בעניין נטילת הידיים, שבלעדיה לא יכולים חברי הכנסת שומרי המסורת להתיישב לסעודתם במזנון הכנסת. בלית ברירה הם נאלצים לרכוש במזנון בקבוקי סודה לצורך קיום המצווה".
אטריות הפכו לדולרים
תייר אמריקני שהזדמן למסיבה פרטית בתל אביב, השבוע לפני 70 שנים, סיפר לנוכחים ש"רק השבוע נודע לי שאטריות הן מצרך בעל חשיבות כה גבוהה בישראל".
התייר הסביר שימים ספורים קודם לכן, ביושבו בקפה "תפארת", פרצו למקום שוטרים וערכו חיפוש בכליהם של המבלים. כששאל את אחד השוטרים מה בדיוק הם מחפשים, ענה השוטר: "אני מחפש לוקשן" (אטריות).
אנשי המסיבה הגיבו בפרץ צחוק לשמע בורותו התמימה של התייר, שכן המונח "לוקשן" באותם ימים היה כינוי שהודבק בשפת העם לשטרות של דולרים.
יקר להתקשר לאמריקה
ב־29 במארס 1950 פנה קונסול ארה"ב בתל אביב לשר התחבורה, דוד רמז, שהיה אחראי גם לדואר ולטלפון, והתלונן על "המחירים השערורייתיים שנגבים מתיירים אמריקנים בבתי המלון בעבור כל דקת שיחה לארה"ב". הקונסול הוסיף ש"תופעה זאת פועלת בניגוד לרצונה של ישראל לעודד תנועת תיירות נכנסת".
השר רמז הבטיח לבדוק את העניין, אך הוסיף ש"כל תייר מאמריקה שמבקש לבצע שיחה טרנס־אטלנטית מוזמן לגשת לסניף הדואר המרכזי ולהזמין לעצמו שיחה לאמריקה, במחירים פחותים בהרבה".
מרכזן בדואר ישראל, שנות ה-50
הנעלמים / משחקי שכונה
אגוזים
בזמנים ההם, לפני פסח, הכיר כל ילד כתריסר משחקי חברה סביב האגוז. הפופולרי שבהם נקרא בפשטות "אגוזים": השחקנים היו משעינים לוח עץ על הקיר, בשיפוע, וכל אחד מהם היה מניח לידו אגוז משלו. כעת היה כל שחקן מגלגל, לפי תור, אגוז מראש הלוח, ואם אגוזו פגע באגוז אחר על הרצפה - הוא היה "עובר" מייד לחזקתו. למשחק היתה גרסה נוספת, שבה די היה בפגיעה באגוז אחד כדי לזכות את הפוגע בכל האגוזים כולם.
איור: איתן קדמי. ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
הצרכנייה / פריטים מאז
מיטה מתקפלת
בעבר, כשהדירות היו קטנות, אורחים שהגיעו לביקור מעיר אחרת, במיוחד בחגים, נשארו ללון בבית המשפחה המארחת על מיטה מתקפלת. זו היתה מאוחסנת מאחורי הארון או בבוידעם, ונפתחת לפי צורכי האירוח. היו שכינו מיטה זו בהלצה "מיטת חותנת", שכן מספיק היה להשכיב את החותנת לילה אחד על המיטה הלא נוחה - והיא היתה "משתכנעת" להגיע להבא לביקורים קצרים בלבד.
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
הצעה: "להקים צבא עממי זול"
בדיון סוער על תקציב המדינה, שנערך בכנסת ב־4 באפריל 1950, דרש ח"כ ד"ר משה סנה (בצילום, נואם במליאה ב־1959), מסיעת האופוזיציה מפ"ם, לבצע שינויים בתקציב שהציע שר האוצר, אליעזר קפלן. סנה גרס שהמדיניות הכלכלית מסכנת את קיום ישראל, כשתקציבים שיועדו לעלייה מועברים לביטחון. "יש להקים צבא עממי וזול, שכן ביטחון ישראל יגיע מעוצמת תושביה ומגודל אוכלוסייתה, ולא מעוד טנק או אווירון", סיכם.
צילום: פריץ כהן, לע"מ