שיא פרלמנטרי חדש

בכנסת ה-19 חל גידול משמעותי בייצוג הנשי בכנסת - מכהנות בה 27 ח"כיות. מי שבודק כמה נשים היו בכנסת מאז 1948 מגלה ממצאים מביכים. היו כנסות שבהן היו שבע, שמונה או תשע נשים. רק מהכנסת ה-15 היו יותר מתריסר נשים בפרלמנט.

שש ח"כיות, מחציתן חדשות, נתבקשו לחוות את דעתן על משמעות הנתונים. ח"כ מרב מיכאלי (עבודה), שנאבקת שנים רבות למען שוויון בין גברים לנשים, אינה מתפעלת מהגידול ונחושה בדעתה להוסיף לפעול במלוא המרץ להגדלת ייצוגן בכנסת הבאה. "גברים אינם ממהרים לפנות את מקומם", היא אומרת, "אני מאמינה בשיתוף פעולה בין ח"כיות מכל המפלגות. ב-1996 הקמתי את השדולה 'עזרת נשים' לקידום מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, והחברות הבכירות בה היו לימור לבנת מהליכוד ויעל דיין מהעבודה. גם בקידום החוק לייצוג הולם של נשים זכינו לתמיכה של ח"כיות מכל המפלגות. הוא הדין לגבי המאבק שניהלנו לפתיחת כל המקצועות בצה"ל לחיילות. אני בטוחה שהמסורת הזו תימשך ונוכל להביא לכך שבכנסת יהיו הרבה יותר נשים".

גם ראשת מרצ זהבה גלאון אינה מתרגשת יתר על המידה מהגידול בייצוג הנשי בכנסת. "יש להכניס את הדבר לפרופורציות. מצד אחד זה נהדר, ומצד אחר זה די מחפיר שבמדינה דמוקרטית אין לנשים ייצוג של 50 אחוזים בכנסת. הגיע הזמן לתת לנשים לא רק להיות ח"כיות, אלא לתת להן ייצוג גם בנושאים מדיניים וביטחוניים".

כשהיא נשאלת אם תשתף פעולה גם עם ח"כיות מסיעות הימין, היא משיבה: "אשתף פעולה עם ח"כיות שהן בעד שוויון מגזרי ולא קיצוניות. איני חושבת שאשתף פעולה עם אורית סטרוק מהבית היהודי".

לאחר שכיהנה במשך 15 שנים רצופות כראש עיריית הרצליה, הגיעה ח"כ יעל גרמן (יש עתיד) לכנסת. היא היתה אחת הנשים הבודדות שעמדו בראש רשות מקומית. בנאום הבכורה שלה בשבוע שעבר סיפרה כי "ביום שישי פנתה אלי עורכת באחד מערוצי הטלוויזיה, וביקשה שאגיע לאולפן. התנצלתי לפניה ואמרתי שאני מעדיפה להיות בארוחה משפחתית בביתי אחרי שנעדרתי ממנה חודש. העורכת ציינה לפניי כי בכל יום שישי היא מנסה להביא נשים לאולפן, אך לרוב נתקלת בסירוב בנימוק דומה, נימוק שמעולם לא שמעה מגבר". לגרמן יש כבר רעיונות להצעות חוק: "אני מקווה שנאשר חוק שיקבע כי הדרת מגזר כלשהו, לרבות נשים, היא עבירה פלילית". היא גם מתכוונת לקדם חקיקה שתכיר בתשלום למטפלת כהוצאה מוכרת לצורכי מס.

ארבעה חודשים לאחר שילדה בן רביעי, שבה ח"כ אורלי לוי-אבקסיס (הליכוד ביתנו) לפעילות מלאה בכנסת במסגרת הקדנציה השנייה שלה. "כאם לארבעה ילדים אני בהחלט משלמת מחיר על כך שיש לי קריירה פוליטית. אני נדרשת לחלק את עצמי בין הקריירה ובין הבית והמשפחה". לוי-אבקסיס אינה מתרגשת מהגידול בייצוג הנשי בכנסת. "לצערי, בתחומים רבים בחיינו, ובהם גם הפוליטיקה, הנשים עדיין נמצאות בתת-ייצוג. כדי להבטיח שיותר נשים יהיו מיוצגות בחיים הפוליטיים צריכים להוריד חסמים שחלקם פסיכולוגיים".

ח"כ איילת שקד (הבית היהודי) טוענת כי מעולם לא חשה נחיתות בשל היותה אישה, גם כשעבדה בחברת היי-טק לפני בחירתה לכנסת. "לא נבחרתי לכנסת בשל היותי אישה, אלא בגלל העמדות שבהן אני מאמינה. האג'נדה שלי לא היתה נשית. גם לא התרשמתי עד כה, למרות הזמן הקצר, שיש אחוות נשים בכנסת, אלא שכל אחת מנסה לקדם את הקו הפוליטי שהיא מאמינה בו". עם זאת היא מדגישה כי לא תהיה לה שום בעיה לתמוך בהצעות חוק שמטרתן לקדם את מעמדן של נשים, גם אם יוגשו על ידי ח"כים מסיעות השמאל.

יש ח"כיות שאינן מסתפקות בפרלמנט ונושאות את עיניהן לתפקיד מיניסטריאלי. הבולטת שבהן היא ח"כ ציפי חוטובלי (ליכוד), שזו הקדנציה השנייה שלה בכנסת. "אני חושבת שצריך לכבד את רצון הבוחר שבחר בי כאישה הראשונה ברשימת הליכוד", היא מבהירה. היא גם סבורה שיש להגדיל את השריונים במפלגות לנשים ולחתור לכך שלפחות 30 אחוזים מהשרים בממשלה יהיו שרות.

חוטובלי מברכת על מגמת העלייה בייצוג הנשי בכנסת, ובעיקר על כך שבראש שלוש מפלגות עומדות נשים: "זה הישג משמעותי מאוד, אבל זה לא מספיק. בהשוואה למדינות אחרות, מצבנו כשל מדינת עולם שלישי. בדו"ח של האו"ם אנחנו במקום ה-70 הבלתי מכובד" (ראו מסגרת למטה).