"האדם אינו דורש טובתו של שום יצור שבעולם זולת טובת עצמו" ("חוות החיות", ג'ורג' אורוול, 1943). המשפט הזה, שנכתב כביקורת, אומץ על ידי חסידי השוק החופשי, אך היום גם הם מבינים שהשוק לבדו לא יוכל להביס את הקורונה. לפתע נחלשו הדיבורים על הפרטת מערכת הבריאות ועל קיצוץ בתקציבי הרווחה, וגם השיח על "היד הנעלמה שתפתור הכל", נאלם לו. כל אלה שאמרו "לא נשלם מסים ולא נקבל כלום" מבינים שטעו.
התפשטות הקורונה מוכיחה כי חוזקה של החברה הוא כחוזק החוליה החלשה בה, וצדק חברתי במובנו הרחב הוא לא רק אמצעי לפתור את המשבר - הוא הפתרון.
הגלובליזציה הפילה חומות וגבולות, ונדמה היה כי שום מגבלות לא יעמדו בפני מעבר אנשים, סחורות וכסף. והיום, לצד זה שהמגיפה סוגרת מחדש את הגבולות ומביאה לריחוק חברתי, גם מחלחלת התודעה כי רק שיתוף פעולה בין מדינות יביא למיגור המגיפה: רופאה בטבריה יוצרת קשר עם רופא באיטליה כדי לקבל פרוטוקולים של טיפול בחולי קורונה קשים, לאחר שזה קיבל מעמיתו בסין את הדרך לטיפול בחולים. משרד הבריאות הפלשתיני מצוי בקשר הדוק עם משרד הבריאות הישראלי, כדי למנוע את התפשטות הנגיף, שלא מבחין בין גבולות, ובעולם כולו מבטלים את ההבחנה בין אדם לאדם.
העולם חוזר 75 שנים לאחור, לימים שאחרי מלחמת העולם השנייה כשהבינו שכדי לצלוח את הכאוס החברתי לא די בכלכלת השוק, שאולי תקפיץ אחדים מעלה בסולם אך תותיר רבים מאחור. וכך נולדה ״תוכנית מרשל״, שהזרימה השקעות לתשתיות פיזיות וחברתיות, ואלו ייזכרו כימים שבהם המערכות הסוציאל־דמוקרטיות בעולם החלו להתפתח - כי זה היה כורח המציאות. כך גם נבנה המשק הישראלי.
היום ברור כי הנשק היעיל ביותר להתמודדות עם התפשטות הנגיף הוא סולידריות חברתית. נראה ששחיקת רשתות הביטחון החברתיות היא חברתה הטובה ביותר של הקורונה, ודווקא "האיש השמן" של נתניהו הוא שמטפל במגיפה שהחיסון הטוב ביותר עבורה הוא מדינת הרווחה. "היד הנעלמה" נתפסה עם המכנסיים למטה, ומבינים כולם כי ללא התערבות המדינה עלול המשק כולו להיפגע.
המשבר הוא הזדמנות לבנייה מחודשת של המערכות החברתיות בישראל וברחבי העולם. חייבים להתייחס לנורות האדומות שמבהירות לנו מה עלול לקרות למשק כולו אם חלקיו החלשים יקרסו. נדרשת תוכנית שתציל את העסקים הקטנים, תשמור על השכירים, תבטיח כי המשפחות הצעירות יחיו בכבוד בימים של אובדן הכנסה, ותשמור על בריאותם של הקשישים. היא גם תבטיח כי בימים שלאחר המשבר תעבור ישראל בחזרה מהפקרה חברתית להשקעה חברתית.
כל משבר הוא הזדמנות, וייתכן כי בעקבות משבר הקורונה, העולם יכול לשוב להיות טוב יותר, עם חברה צודקת יותר. בליבי תקווה אחת גדולה: אולי הצורך בשיתוף פעולה גלובלי ייצור דינמיקה חדשה לתהליכים מדיניים בעולם כולו ובאזורנו - מהלך שיוביל להסכם שלום בין ישראל לבין כל שכנינו.