"זה אוכל את הריאות"

במחלקת הקורונה במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים היו נכון לאמצע השבוע 17 חולים מתוך יכולת אשפוז של כ־20 מיטות. יצא לי לדבר עם אחד משמונת הרופאים המתנדבים במחלקה. הרגשתי שאני מדבר עם רופא בחזית מלחמתית. אותם אלה שפוגשים פנים אל פנים בתוצאות הקטלניות של כל החלטה שגויה. במקרה הנוכחי זו מחלה שעוד לא יודעים איך לטפל בה. היא נראית רע, ובצירוף נתוני התמותה ממדינות כמו איטליה וספרד, אתה מפנים שלא כדאי להסתבך איתה. 

"זה לא שפעת", היה אחד הדברים הראשונים שהרופא אמר לי. "זה אוכל את הריאות".

הוא טעון רגשית; "לא רציתי להיות בדרג של המומחים והמנהלים, אלא להיות עם הפועלים במחלות הזיהומיות המידבקות. ואני מקווה שגם היום יש עדיין משמעות למושג של 'דוגמה אישית'. רציתי לראות את המחלה. לשמוע אותה. להרגיש אותה. הגעתי למחלקה ביום שישי בבוקר (לפני שבוע), היו שם עשרה חולים. ישבתי, בדקתי את כולם, הקשבתי לריאות. מנהל המחלקה עושה את כל זה במסירות גדולה ממני. אם מישהו יידבק, זה הוא", אומר הרופא.

כן, נוסף על מדינות שיכולות לשמש קבוצות ביקורת לדרך ההתמודדות הישראלית, יש גם את העובדה הפשוטה שאנשי צוות רפואי נדבקים במחלה. אני לא מכיר הרבה מחלות שרופאים מטפלים בהן וחלקם נדבקים. 

פרופ' גבי ברבש אומר שעד היום ההחלטות שהתקבלו בנושא מגיפת הקורונה היו נכונות. "עד השבוע המגיפה היתה תחת שליטה", הוא אומר. "השבוע, לפי המספרים, נראה שאבדה השליטה במגיפה". 

"מה שמקשה הוא חוסר הידע איך לטפל במחלה, אילו תרופות? משתמשים בשתי תרופות ישנות", אמר לי הרופא משערי צדק. מדובר בתרופות נגד מלריה, שנעשה בהן שימוש בסין ובדרום קוריאה ויעילותן הוכחה במידה מסוימת. אבל "כמה זה עוזר? האם זה עוזר? מתי להתחיל את הטיפול כדי למנוע התפתחות דלקות בריאות?" הוא משתף אותי במציאות.

"החולים הצעירים נראים במצב קל, כך שבקושי מרגישים חולים - הם לכאורה בריאים וחזקים. אבל בצילום חזה אנחנו כבר רואים תסמינים עדינים. דלקות קטנות. גם אצל אלה שבמצב קל. אבל מה יהיה איתם בעוד כמה חודשים. האם זאת דלקת ריאות רגילה? לא. זאת לא דלקת ריאות שנגמרת ולא משאירה סימנים. כאן נשארות צלקות בריאות. בדקתי חולה במצב בינוני. והממצאים בהאזנה לריאות ממש לא נעימים. אותי, כרופא זקן, הם מאוד מפחידים".

שאלתי אם יש לו ביקורת על ההתנהלות המערכתית עד כה. "נעשתה טעות ענקית", הוא אומר, "וזה בנוגע לריכוזיות בבדיקות; היה נוהל מאוד כבד ומסורבל. פספסנו הרבה חולים או נדבקים. אלו שתי טעויות משולבות: הריכוזיות והבדיקות שנעשו רק לפי 'הגדרת מקרה'. אם יש לך תסמינים אבל במקרה לא חזרת משווייץ או מאיטליה אלא סתם היית בבית כנסת או בנתב"ג - לא קיבלת בדיקה.

והנוהל של בדיקה רק במעבדה המרכזית של משרד הבריאות בשיבא וכל בדיקה צריכה לקבל אישור של הרופא או הרופאה המחוזית". הוא אומר שכבר לפני חודש היה צריך להכניס את כל בתי החולים למתכונת בדיקות של שבעה ימים בשבוע. "רק כשבשיבא הושבתה המעבדה המרכזית, אז התחילו להפשיר את נושא הבדיקות".

ד"ר ברבש אומר שאולי התחילו את פתיחת הבדיקות ההמוניות באיחור של שבוע וחצי־שבועיים. "אני מכיר את סיגל סדצקי, היא אשת מקצוע מהמדרגה הראשונה", הוא אומר. שאלתי אותו מה לגבי העובדה ששני הקודקודים במערכת הבריאות אינם רופאים (ליצמן ובר סימן טוב). "רופא שמנהל את המשבר יכול לקבל החלטות שגויות, ומנהל שאינו רופא יכול לקבל החלטות נכונות", אמר ברבש. "עד עכשיו ההחלטות היו נכונות". 

ומה עם ההצעה למנות שר־על שיתאם בין הגופים השונים הפועלים למיגור המגיפה? ברבש פוסל אותה. הוא יקים מטה, המערכות הקיימות לא יישמעו לו, וזה סתם יערבב את העניינים. 

בכל אופן, המצב הנוכחי שבו רה"מ נתניהו נותן כיוון של התמודדות על פי התרחיש הגרוע ביותר, עדיף על פני מנהיגות שבשבנית שבכל בוקר ראש הממשלה מוציא את האצבע לאוויר, בודק את כיוון הרוח ונכנע ללחצים של מבקרי טלוויזיה או מומחים לענייני חוקה ומשפט. טוב שיש ביקורת. אבל טוב שיש כיוון התייחסות ברור. יש כאן גם מבט לעתיד, אל מעבר לשיא המגיפה. 

הדחיפות שבה הצטרפו צרפת ובריטניה לכפיית  בידוד חברתי ושבירת השגרה, מלמדת שיש מאמץ מתואם // צילום: אורן בן חקון

ברור שיש כרגע מאבק מסונכרן של המדינות השונות על מפת הקורונה. בניגוד לנרטיב הקיים שכבר סתם את הגולל על הגלובליזציה, קורה ההפך. הדחיפות שבה הצטרפו צרפת ובריטניה לשיטה הדרקונית של כפיית ריחוק, בידוד חברתי ושבירת השגרה, מלמדת שיש מאמץ מתואם ומי שלא יפגין נחישות ומאמץ כולל להורדת הלהבות של הקורונה, ייענש אחר כך על ידי המוסדות הכלכליים הבינלאומיים.

בחיפוש אחר מטה קסמים

איך בוגי יעלון מרגיש בימים כאלה קרוב יותר להיבא יזבק מאשר לנתניהו? לפייסבוק הפתרונים

תופעה בולטת במערכה החברתית המשותפת היא התפתחותה של אופוזיציה משבשת. זו לא רק אופוזיציה פוליטית השוברת את הסולידריות הלאומית ומנסה להחליש ולעשות דה־לגיטימציה לרה"מ נתניהו תוך כדי המשבר, כי זה רק קצה הקרחון. זו קבוצת אוכלוסייה שמנסה לפעול במכוון לשיבוש ההנחיות לציבור כיצד לעצור את המגיפה.

בגלל השילוב הפוליטי של מגיפת "רק לא ביבי" גם בימי מאבק קיומי, יש עניין בדברים שאמר התסריטאי האגדי בן הכט כשנתקל בהתנהגות הבזויה של האליטה היהודית בהוליווד ובניו יורק בתחילת שנות ה־40, תחילת השואה. "אני לא צריך להגיד לך שהמטרה היחידה שיהודים כאלה רוצים לשמוע עליה, אלו הן מטרות שיסתירו מעצמם ומהעולם כל רמז ליהודיות שלהם", כתב הכט למפיק "חלף עם הרוח" דיוויד או. סלזניק.

"והדבר היחיד שאתה יכול למכור ליהודים כאלה זה מטה קסמים שיגרום להם להיעלם - או איזשהו משה רבנו ששמו הוא תרוקמורטון שיופיע וייקח בחזרה את עשרת הדיברות, את התלמוד, יחד עם המגן דוד, וישליך אותם בחזרה אל אותה המדורה שממנה הם הגיעו במקור". הציטוט מופיע בביוגרפיה שפרסמה מבקרת הקולנוע עדינה הופמן על בן הכט, התסריטאי והבמאי שחבר להלל קוק וחבריו במאבק בארה"ב להצלת יהדות אירופה.

המנטליות הזו חלחלה עמוק לאליטה הישראלית שפנתה עורף לעם. המעניין שכקהילה העוברת שטיפת מוח יומית במדיה החברתית, בעיקר בטוויטר, הפניית העורף הזאת פועלת גם בימי כולרה. זה לא רק כשצריך לתמוך בטרור ובכל מלחמה צודקת נגד הציונות והיהודים. 

אנשים תוהים, איך זה יכול להיות. איך בוגי יעלון מרגיש עכשיו קרוב יותר להיבא יזבק מאשר לבנימין נתניהו. הסבר חלקי קשור בפילוסופיה העסקית של ראשי פייסבוק: המודל העסקי של מלכת המדיה החברתית מבוסס על הנחה שאין גבול - אין חומת הפרדה - בין המדיה החברתית לבין החיים עצמם כפי שאנשים חווים אותם; מה שאנשים רואים ברשת משפיע על מה שהם קונים, הדברים שבהם הם מאמינים, וכמובן כיצד הם מתנהגים. ידוע היטב שהם מסוגלים למקד מטרה בצורה מדויקת על אותם אנשים שאתה מחפש להשפיע עליהם ולגרום להם להתנהג בדיוק בדרכים שאתה רוצה שהם יתנהגו. דברים ברוח זו התפרסמו בתחקירים מעמיקים בשנים האחרונות, וגם לאחרונה, ב"ניו יורקר".

כאשר שוטי טוויטר או פייסבוק מקבלים בהפצצה את המסרים המתאימים, שאחר כך מחוזקים על ידי מאמרי המערכת של "הארץ", ולאחר מכן אותם מסרים מהדהדים שוב במוחם או בטלפונים הניידים שלהם על ידי מקהלת התוכים הצדיקים על שם צדיקוב, אתה מקבל קוביות מוח קונספירטיביות בשם עפר שלח, בוגי יעלון, יאיר לפיד, אושרת קוטלר, רוגל אלפר או קצינים בכירים בדימוס שהתנתקו מכדור הארץ. 

האיתור והמיקוד שנעשו על ידי חברות המדיה החברתית הם כלי טוטליטרי עוצמתי ומסוכן. בהשוואה לזה, הפעילות הדיגיטלית של השב"כ למניעת הדבקות בקורונה נראית תמימה כמו חלוקת עלון הקיבוץ בתאי הדואר של החברים. 

הבוז ליהודי הפשוט

בימים של תבהלה עולמית שוב צצה אותה התנשאות אליטיסטית, שמתוארת בגאונות אצל פיליפ רות

אני קצת מתגעגע בימים אלה לאייבי נתן. רדיו "קול השלום" היה רגוע. מוזיקה טובה עם טפטוף של מסרים הומניסטיים נעימים, שהתמצו בשטיפת המוח של ה"תשתו רק מים". היה לאן לברוח מכל ערוצי הרעש ומטרדי המוח. היה לאייבי נתן עוד משפט שהיה חוזר עליו בלופ: Avoid loud and aggressive people; they are vexation to the spirit. או בתרגום שלונסקי: הימנע מאנשים צעקנים ותוקפנים; הם מכה ומחנק לנשמה.

הסיפור הזה של היהודי או היהודייה המצליחים שמפתחים תיעוב ושנאה ליהודים הפשוטים, העם, אובחן בצורה גאונית על ידי פיליפ רות בספרו "התחתנתי עם קומוניסט". אז קודם כל, תקראו רק ספרים. יש הרבה פערים לסגור במצב הנוכחי. רות מתאר שחקנית קולנוע יהודייה שתיעבה יהודים.

התיעוב לא היה "כלפי היהודים המצליחים בצמרת בהוליווד ובברודוויי... לא כלפי כל הבמאים והשחקנים והכותבים והמוזיקאים שאיתם עבדה... הבוז שלה נועד ליהודי הפשוט, הרגיל, שראתה אותו עורך קניות בחנויות הכלבו, לאנשים מהשורה עם המבטא הניו־יורקי שעבדו מאחורי דלפקים או ניהלו חנויות קטנות משלהם במנהטן, ליהודים שנהגו מוניות, למשפחות היהודיות שראתה כשהן מדברות ומטיילות בסנטרל פארק... 'תראו את הפרצופים האלה!' היתה אומרת... הסלידה שהיתה לה מפני היהודי שלא הוסווה במידה מספקת". ואולי הם פשוט לא היו בני אדם, כפי שאמר אביגדור ליברמן על מירי רגב ונשאר בחיים.

"המכללה הצבאית של הנושא הזה, אתר האימונים הבדוק... שבו יהודים יכלו להתנער מיהדותם, היה בדרך כלל אוניברסיטאות היוקרה", כתב רות. הוא עצמו היה כנראה החוקר הבכיר במעבדה לחקר היהודיות. פרקי ההמשך מצויים במפעלות וקסנר, הקרן לישראל חדשה ושאר הקרנות הגרמניות והאירופיות שנועדו ליישר ליהודים את האף.

בין חושך לאור

למרות הדכדוך, אנשים בישראל מורגלים למשמעת. וזה גורם גם לכמה סיבות לאופטימיות בעקבות המשבר

כמה נקודות אור: בחלקים גדולים של ירושלים האזרחים נשמעים להוראות; הדינמיקה של הריחוק החברתי והבידוד פועלת. זה לא מראה מלבב. יום כיפור אחד בשנה מספיק. אבל זה נותן תחושה שבישראל אנשים ממושמעים יחסית, ובאיטליה הגוססת מסתכלים עלינו כעל מי שמנהלים מאבק מוצלח בשונה מהטעויות האסטרטגיות שנעשו שם וגרמו להתפשטות והתפרצות נוראה. 

ראיתי את הרכבת הקלה שהיתה מאוכלסת בשעת ערב באופן מפתיע בלא מעט נוסעים, כמובן שרובם חרדים. יש תחושה שמעבר לקו האורך של רחוב יפו חיים ביקום מקביל, ולא מבצעים את הדרוש נגד הקורונה.

נקודה שנייה: יש בישראל מערכת בריאות שעד עכשיו מתפקדת היטב, והיא מסורה לבריאות הציבור; זה בפירוש לא מצב שקיים בהרבה מדינות בעולם. למרות המאמצים של גורמים מסוימים לזרוע דה־

מורליזציה בציבור בשעת חירום, האנשים כאן מורגלים במלחמות ובמתקפות ממושכות על חייהם ועל תרבות החיים שלהם. קל להם יחסית לקבל משמעת. 

נקודה שלישית: מהזווית הצרה שלי, אני מזהה שהאוניברסיטאות נכנסו במהירות לתפקוד של מערכת לימוד אונליין. זה לא נוח כמו שזה נשמע, זה צורך מהמנחים קו נטוי מרצים פרופסורים הרבה יותר אנרגיה. יכול להיות שבינתיים דווקא חברות הטכנולוגיה החכמה הן שלא יעמדו בעומס. 

נקודה רביעית: בחוץ, מעבר לקו המגע של המגיפה, קורים דברים טובים. מכל מיני סיבות מחיר הנפט צלל. זה גם כתוצאה מהצפי למיתון כלכלי וביקוש פוחת, אבל גם כתוצאה ממלחמת נפט בין רוסיה לערב הסעודית. התוצאות לאיראן הסובלת הן קשות. אי אפשר לשמוח על זה. אבל אולי זה סודק עוד יותר את משטר האייתוללות. 

נקודה חמישית: הרבה גשם, פחות טיארות עפות באוויר ופחות סיארות נוסעות בכביש. זיהום האוויר יורד פלאים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו