נתחיל מהחדשות הטובות: המצב הביטחוני רגוע. רגוע מאוד. כל הגזרות שקטות כמעט לחלוטין. טרור הבלונים והרקטות מעזה ירד לאפס, טרור האבנים ובקבוקי התבערה ביו"ש הצטמצם מאוד, והפעילות האיראנית במרחב ירדה למינימום.
כולם באזור עסוקים רק בקורונה. לא כל הנתונים ידועים - בסוריה ובלבנון, למשל, לא ברורים ממדי החשיפה וההדבקה - אבל ההשפעה הזירתית היא לא פחות מדרמטית. איראן, למשל, עסוקה אך ורק במגיפה. לאף אחד אין פנאי או קשב לעסוק במשהו אחר. גם כך הפעילות האיראנית עוד לא שוקמה לאחר חיסולו של קאסם סולימאני, ועכשיו נחתה על המשטר מכה חדשה, שמכרסמת עוד יותר באמון המעורער ממילא של האזרחים בו.
בהינתן המצב הביטחוני הזה, יכולים אלופי הפיקוד בצה"ל להתעסק, ובכן - בקורונה. בכל יום הם מתייצבים (בדרך כלל באמצעות ראשי המטות שלהם) אצל סגן הרמטכ"ל, ולצידם ראשי הזרועות והאגפים, ומדווחים. כמה חיילים בבידוד, אילו צעדים כבר ננקטו ואילו יינקטו בימים הקרובים.
זה מבצע צבאי לכל דבר, עם משימות ופקודות ותוכניות להמשך. צה"ל זיהה מוקדם מאוד את הפוטנציאל המסוכן של המחלה, והחליט להחמיר: מאיסור מוחלט על יציאת חיילים ואנשי קבע לחו"ל (למעט מקרים חריגים, אישיים או מבצעיים), ועד בידוד של 14 יום לכל מי שחוזר מחו"ל - כשבוע לפני שהצעד הזה הוחל על כלל האזרחים.
אבל זה החלק הקל. ההיערכות היא למה שעוד צפוי. אם נכונות ההערכות של משרד הבריאות, עיקרה של המגיפה עוד לפנינו. כרגע מזוהים כל החולים ככאלה שהגיעו מחו"ל או כאלה שנדבקו ממי שהגיע מחו"ל, אבל הבעיה תתחיל מרגע שתתפתח הדבקה סיטונית בקהילה.
נכון להיום, מי שמטפל במשבר הוא משרד הבריאות. הוא מגדיר את הצרכים, ומעביר אותם - באמצעות המועצה לביטחון לאומי - לאישורו של ראש הממשלה. במקביל, מתאם המל"ל את עבודת כלל משרדי הממשלה. מקטן (יציאת קבוצת צליינים מבית לחם) ועד גדול (הבטחת רצף פעילות במתקנים חיוניים).
זה המשבר הראשון מסדר גודל כזה שהמועצה מנהלת. עד כה, אירועים כאלה הועברו מיידית לאחריות צה"ל. המל"ל מרכז את הדיונים, שומע את הצרכים של המשרדים השונים (תקציבים, כוח אדם, בעיות) ומקבל החלטות.
אם המשבר יחריף, יועבר המקל למשרד הביטחון. זה יתבסס על החלטת הממשלה ב/48 מ־2002, שבמקור דיברה בכלל על העברת האחריות במקרים של טרור בלתי קונבנציונלי - כימי, ביולוגי או רדיולוגי - אבל ב־2005 גם הוכנס לתוכה תרחיש פנדמיה של שפעת שמשתקת את הרציפות התפקודית במשק. מאחר שהקורונה עלולה להגיע לממדים כאלה, נערכים בקריה בתל אביב לקבל את האחריות גם במקרה הנוכחי.
זה יקרה, כאמור, כאשר משרדי הממשלה לא יצליחו לתפקד. שום גורם במערכת המדינית־ביטחונית לא הסכים להצביע השבוע על נקודה אחת שתחייב זאת, וכולם העריכו כי זה יהיה תהליך מדורג שבו לאט־לאט יועברו סמכויות לפיקוד העורף ולרשות החירום הלאומית במשרד הביטחון, שהצליחו סוף־סוף להסדיר באחרונה את יחסי העבודה ביניהם על סמך דו"ח ועדה שהוביל אלוף (מיל') אבי מזרחי.
את הצעד הראשון עשוי צה"ל לנקוט עוד קודם לכן: בידוד הפוך. אם מספרי הנדבקים יאמירו משמעותית, ייסגרו יחידות שלמות ולא יתאפשר למי שמשרת בהן לצאת הביתה עד להודעה חדשה, כדי לשמור אותן סטריליות עד כמה שניתן. מדובר בעיקר ביחידות לוחמות שנמצאות בפעילות מבצעית, וכן בטייסות ובמערך ההגנה האווירית של חיל האוויר, בשייטות של חיל הים ובמערכים קריטיים במודיעין.
גם המוסד מתמודד עם סוגיית הפעלת סוכנים ושיגור מבצעים לחו"ל, והשב"כ - עם הפעלת סוכנים פלשתינים תחת איום המחלה // צילום: דובר צה"ל
המשמעות היא שעשרות אלפי חיילים "ירותקו" לבסיסים לתקופה לא ידועה. מדובר במבצע מסובך, ולו מהצד הלוגיסטי: לתספק את כל מי שנשארים בצבא, ולעשות זאת תוך וידוא שמי שמעבירים להם ציוד, דלק, תחמושת ומזון לא מביאים איתם גם קורונה, שתדביק יחידות ובסיסים שלמים ותשבית אותם מפעילות.
האתגר המבצעי הזה הוא לא נחלתו הבלעדית של צה"ל. גם המוסד מתמודד עם סוגיית הפעלת סוכנים ושיגור מבצעים לחו"ל, והשב"כ - עם הפעלת סוכנים פלשתינים תחת איום המחלה. עולם המבצעים המיוחדים טולטל ממילא בשנים האחרונות על רקע שורה של אירועים ואתגרים, והקורונה מעמידה בפניו ספקטרום חדש של קשיים שיסבכו עוד יותר את פעילותו לתקופה לא ידועה.
ההכנות - כמו למתקפה כימית
העברת המקל למשרד הביטחון מחייבת החלטת ממשלה. כרגע, כאמור, אין כוונה לעשות זאת, אבל ההיערכות מאחורי הקלעים בשיאה כדי שלא להיתפס בלתי מוכנים כמו שקרה לאיטליה. אפרופו האיטלקים, הצעדים שננקטים כעת נועדו לשמור על רמת הדבקה מינימלית בקהילה, מתוך הבנה שמספרים גבוהים יביאו להצפה של בתי החולים, למחסור במיטות אשפוז ובמכונות הנשמה, ולמוות סיטוני של חולים שלא יטופלו, ובהסתכלות רחבה יותר - לקריסה של המשק, משום ששירותים נרחבים - מעיריות, דרך תשתיות קריטיות ועד לתעשיות - ישותקו חלקית או לחלוטין.
משרד הביטחון לא יידע לצמצם את מספר המתים. בתרחיש כאוטי, יכול צה"ל לפתוח בתי חולים שדה ברחבי הארץ, אבל גם הוא לא יידע להמציא ציוד רפואי שלא קיים. מה שמשרד הביטחון כן יידע לעשות, זה להפעיל את המשק: להוציא, למשל, את כל משאיות ה־ריו מהמחסנים ולהשתמש בהן לחלוקת מזון בערים, או לסייע לעיריות שקורסות לתפקד.
העניין של הרשויות המקומיות הוא קריטי. מרגע שתהיה הדבקה בקהילה (ותהיה), העומס יעבור ממשרד הבריאות לעיריות ולקופות החולים. פיקוד העורף עוסק בזה כבר שבועות ארוכים. במפקדה ברמלה מכינים ערכות הסברה לתושבים, כולל התכוננות לשלבים הבאים שעלולים לחייב צעדים דרקוניים יותר.
במקביל, מסייע הפיקוד למגן־דוד־אדום במוקדנים, חיילים בסדיר ואנשי מילואים. כדי להקל בעומס שמוטל על מד"א גם ייפתח בשבוע הבא מוקד מקביל בפיקוד עצמו, שבו יאיישו חיילים כ־100 עמדות, שיקבלו את הטלפונים מהאזרחים. עד כה גייס הפיקוד כ־300 חיילי מילואים; אם המשבר יחריף, יגויסו אלפים.
פיקוד העורף גם מכין את המערך הרפואי שלו לחירום. לפיקוד יש יחידת בית חולים צבאי שמוצמדת לכל אחד מבתי החולים בארץ. כל יחידה כזאת מונה כמה עשרות אנשים, שבעת חירום מגיעים לבית החולים "שלהם" ומתגברים אותו כדי להבטיח שהוא מתפקד. מפקדי היחידות כבר גויסו, ובשבוע הבא הם יצאו לתיאומים ראשונים עם בתי החולים השונים.
גם מערך הטיהור של הפיקוד הוכנס לכוננות גבוהה. מדובר במערך שהוקם כדי לטפל במתקפות כימיות וביולוגיות, אבל עשוי להידרש כעת לתת מענה גם לקורונה. על הפרק: טיהור מתקנים, תחבורה ציבורית, תשתיות תת־קרקעיות ואפילו בתים ורחובות שלמים.
לומדים מהשפעת הספרדית
אבל עיקר העבודה של הפיקוד תהיה במקרה של הדבקה בקהילה. כלקח מהתפקוד הלקוי של חלק מהרשויות בצפון במלחמת לבנון השנייה, התפתחה תורת עבודה שלמה עם הרשויות המקומיות. רשות החירום הלאומית עושה זאת באמצעות המחוזות שלה, ופיקוד העורף באמצעות היקל"רים - יחידות הקישור לרשויות.
בשנים האחרונות ערך הפיקוד אינסוף תרגילים לכל אחת מ־257 הרשויות בארץ. התרחישים עסקו בעיקר במלחמה ובאסונות טבע, אבל הם היו אמורים להכין את הרשויות גם להתמודדות עם משבר כמו הקורונה. הכוונה היא לא שאנשי פיקוד העורף יחליפו את עובדי הרשויות ויתפקדו כראשי ערים, אלא שהם יתמכו בהם ויאפשרו להם לתפקד ברציפות.
על פניו אמורות רוב הרשויות בארץ לעמוד באתגר הזה, אלא שלא ברור מה יקרה במצב שבו, נניח, מתוך 100 עובדים ברשות כלשהי, יש 30 או 40 חולים או מבודדים. זה כבר יחייב תגבור משמעותי מבחוץ, בעיקר כדי לוודא שהאוכלוסייה מטופלת: שיש מי שדואג לקשישים ולעריריים לתרופות ומזון, ומי שמוודא שתהיה אספקה רציפה של מזון.
בערים שלא יתפקדו עצמאית יגויסו בני נוער למשימה. מכינות קדם־צבאיות, תנועות נוער, תלמידי כיתות י"א־י"ב ומתנדבים - כולם ברשימה. ההחלטה להסתייע בהם נובעת מההבנה שהצעירים הרבה פחות פגיעים לקורונה מאשר המבוגרים. זאת, אגב, במהופך מהשפעת הספרדית, שקטלה מיליונים בראשית המאה הקודמת, ובה היו הצעירים פגיעים יותר למחלה, ודווקא האוכלוסייה המבוגרת התבררה כחסינה יחסית מפניה.
נתוני השפעת הספרדית, אגב, הובילו למחקרים שלפיהם בפנדמיה של שפעת יושבתו כ־35 אחוזים מכוח העבודה במשק. מצב כזה יכניס את המשק הישראלי לכאוס, ויחייב צעדי חירום גם בכל הקשור לייצור השוטף, בעיקר של מזון. גם כך, נערכים כעת במשרדי הממשלה למצב חירום: העובדה שכל מדינת ישראל צפויה להישאר בארץ בחג הפסח מחייבת תגבור מיידי בייצור המזון והתוצרת החקלאית.
בנקודה הזאת טמונה גם הזדמנות לשינוי מתחייב: בשנים האחרונות הצטמקה מאוד החקלאות הישראלית, וגם התעשייה הישראלית. הגלובליזציה, המחירים הזולים, השמיים הפתוחים - כל אלה פיתו את הסיטונאים, את רשתות המזון וגם את הציבור לקנות תוצרת חוץ. כעת, בעת משבר, לא ברור אם תהיה יכולת ייצור בחו"ל, ואם יהיה רצון למכור לישראל (משום שכל מדינה תדאג קודם כל לעצמה).
יש כמובן שאלות נוספות של שמירת קווי אספקה שוטפים, אבל אלה הצרות הקטנות יחסית, שיטופלו ממילא בידי חילות האוויר והים. השאלה העיקרית היא איך מחזקים את המשק הישראלי, ואיך מחזירים את הציבור לקנות כחול־לבן. לא רק מסיבות ציוניות כמו פעם, אלא כי זאת הדרך היחידה שתבטיח לישראל עצמאות מלאה בתקופות של משבר, בוודאי כזה - כמו משבר הקורונה - שלאיש אין מושג מתי הוא עתיד להסתיים.
עזה תחת הסגר
בינתיים, אחד מכאבי הראש העיקריים בישראל הוא שהמגיפה תתפרץ ברשות הפלשתינית, ותזלוג לארץ. לכן, מתקיים תיאום הדוק עם הפלשתינים ביו"ש, וגם בעזה. זה מסביר, אגב, את השקט הביטחוני בשתי הזירות: יותר משאצלנו חוששים מהקורונה שתגיע משם, חוששים שם ממה שהקורונה תעשה להם.
נכון לאמצע השבוע, נרשמו ביו"ש 29 חולים בקורונה: 28 מהם בבית לחם, ואחד בטול כרם. בנוסף, הושמו 2,600 פלשתינים בבידוד (רובם בבית לחם), מחשש שנחשפו למחלה. זה הוביל להחלטה משותפת, ישראלית־פלשתינית, להטיל סגר מלא על בית לחם וסביבתה - כ־145 אלף איש - בניסיון לסגור את הקורונה בבית לחם ולמנוע את זליגתה למרחבים נוספים בגדה, ומהם לישראל.
בעזה הוכנסו שני תושבים למתקן בידוד ממשלתי וכ־500 לבידוד בבתים, מחשש שנחשפו לקורונה. גם עזה הושמה תחת סגר, כדי למנוע הדבקה נרחבת. ממילא בראשית השבוע היו השטחים נתונים תחת סגר מלא בגלל חג הפורים, אבל הוחלט להרחיבו ולמנוע כניסת סוחרים מהרצועה לישראל בשלב הנוכחי. למעשה, למעט מקרים הומניטריים שמוגדרים קריטיים (או מצילי חיים), אין יוצא ואין בא מעזה.
גם מעבר אלנבי נסגר בתיאום עם הירדנים והפלשתינים, כדי לנסות ולשלוט בהתפרצות המגיפה. זה מעיד על תיאום גבוה בין הצדדים, שמאפיל על בעיות היומיום. מי שבקיא בפרטים מעיד על שיח רצוף, פתוח, ועל מטרה משותפת: להימנע מקטסטרופה.
סיוע של 10 מיליון דולר מקטאר
מול הרשות הפלשתינית ביו"ש התיאום נוח יחסית, ומתקיים במשרדי המינהל האזרחי בבית־אל. ישראל מספקת לפלשתינים חומרי הסברה, ומסייעת להם בזירוז רכש רכיבים קריטיים - מחומרי חיטוי ועד מכשור רפואי. "אנחנו מתייחסים לאזור הזה כיחידה גיאוגרפית אחת", אומר גורם בכיר. "אם המגיפה תתפרץ שם, היא תגיע אלינו - ולהפך".
התיאום בעזה מורכב יותר. רשמית, ישראל לא מדברת עם חמאס, אבל הצדדים פיתחו מנגנונים לעשות זאת. זה מתבצע בכמה צירים במקביל, בין השאר דרך משרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים, וכן על ידי מ' - איש שב"כ לשעבר שמשמש יד־
ימינו של ראש המועצה לביטחון לאומי מאיר בן־שבת - שבימות שגרה מטפל בענייני ההסדרה מול עזה, וכעת עסוק בעיקר במשבר הקורונה.
עזה מורכבת מיו"ש בכמה היבטים. הצפיפות האיומה בה ותנאי הסניטציה הירודים - וגם הרפואה שיכולותיה מוגבלות מאוד - מבטיחים רמת תחלואה גבוהה במידה שהמגיפה תתפרץ ברצועה. במקרה כזה, ידרוש העולם מישראל להתערב ולסייע בטיפול, משום שהמערכת העזתית תקרוס במהירות.
כדי להימנע מכך, "דוחפת" ישראל לעזה כל מה שאפשר: החל בערכות מגן וחומרי הדברה, ועד ציוד רפואי מגוון. במקביל, העבירה קטאר בראשית השבוע 10 מיליון דולר לרצועה, שהוגדרו כסיוע חירום להתמודדות עם משבר הקורונה, והבנק העולמי הוסיף 3 מיליון דולר לאותה המטרה. ועדיין, עזה נחשלת; אפילו יכולת עצמאית לבדיקות מעבדה לקורונה אין בה, והבדיקות מועברות על ידי הסהר האדום למעבדות ברמאללה או בבית החולים תל השומר.
הלחץ שבו נמצאים הפלשתינים הוביל אותם לאמץ את ההנחיות הישראליות על בידוד לכל מי שמגיע מחו"ל ועל הימנעות מכינוסים. בגדה גם החליטו לבטל את הלימודים בבתי הספר ובאוניברסיטאות, לצמצם את כמות המתפללים במסגדים ולהעבירם חיטוי יסודי.
ועוד הוכחה לטלטלה שהקורונה מעבירה את האזור: אחרי שנים של מלחמות פנימיות וחוסר יכולת להסכים על סוגיה כלשהי, הקימו הרשות הפלשתינית וחמאס ועדות משותפות להתמודדות עם הקורונה. מתברר שאת מה שלא עשו המנהיגים, עשה הווירוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו