אנחנו עומדים ימים ספורים לפני ימי חג הפורים ולאחר יום ז' באדר יום לידתו ופטירתו של מנהיג האומה שלנו משה רבנו ובאמצע ובניהם נמצאת פרשת השבוע שלנו פרשת תצוה.
אם נשים לב, בכל פרשת תצוה לא נמצא אפילו פעם אחת את שמו של משה רבנו מוזכר. וכאן עולה ונשאלת השאלה הכיצד זאת כך קרה?
ואכן, לא מעט פרשנים עסקו בדבר תעלומה זאת.
יש שטוענים שכל הפרשות העוסקות בציווי הקמת המשכן הם בעצם יחידה אחת שמתחילה בפרשת תרומה, ושם באמת, כן משה רבנו מוזכר.
אך הגאון מווילנה מביא טיעון מקסים להיעלמות המסתורית של משה רבנו. לטענתו, בעקבות זאת שיום פטירתו של משה רבנו חל תמיד בסמיכות לפרשת תצוה, לכן משה רבנו לא מוזכר בפרשה.
אז מה מיוחד בפרשתנו זו?
בפרשה אנחנו נפגשים עם המילה: "אתה". ''ואתה תצוה'', ''ואתה הקרב'', ''ואתה תדבר''.
כל בלשן היה אומר לנו שבוודאי פסוקים אלו היו יכולים להיכתב גם ללא המילה הייחודית: ''אתה'', אלא לפנות בצורה ישירה ובלשון של ציווי, כמו שאנו פוגשים לא מעט פסוקים בתנ"ך בפֹּועַל "דבר" או בפֹּועַל "צו".
ואפשר לומר, שבמילה ''אתה'' ככול הנראה מדובר על משה האמיתי, משה הפנימי, אותו משה העניו מכל אדם, שלא רוצה שיזכירו את השם שלו לאורך כל פרשיות המשכן.
וידועים דברי חז"ל על הפסוק: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוכם נאמר ולא בתוכו, לומר לך שרצונו יתברך לשכון בתוך כל אחד ואחד מישראל שהרי המשכן מבטא את המקום שבו לכולם יש חלק בו, כולם היו שותפים בהקמתו והשלימו אחד את השני בנתינת מחצית השקל.
לכן ובגלל זאת, משה מבטל את מעמדו ודרגתו והרי הוא כאחד האדם, כאחד מהעם.
וכאשר אנו עסוקים מידי יום ביומו בענייני חינוך ומנהיגות של נערי ישראל, מעל לכל ספק יש לנו לראות את המילה ''אתה'' כפנייה לכל אחד ואחת מאיתנו .
פעמים שאין הנהגה או שההנהגה חסרה במקום או בזמן והמנהיג משה נפטר מן העולם.
אז ''אתה'' הוא זה שנמצא בכל זמן או מקום, אתה הוא זה! ''ואתה תצוה''! "ואתה תקרב''! "ואתה תדבר''!
וזהו בדיוק המסר של חג פורים, כי באמת הכל תחפושת.
השמות, התארים, התפקידים, הם כולם המסכות.
כן! זאת אסתר היתומה שגדלה בבית דודה מרדכי הגולה, המהגר, ושניהם שמים נפשם בכפם את מה שאנו מכנים "לוקחים אחריות למצב" ולא מחכים לנס ובוודאי שלא משאירים את השליחות לאחרים. הם ה''אתה'' שבאותו דור, הם המצווים, הם המקריבים והם המדברים.
וכן! זאת פרשת תצוה המיוחדת שעוסקת גם בבגדי הכהונה שמשה רבנו כלל לא מוזכר בהם.
הוא לא צריך תחפושות ומסכות, הוא ה''אתה''.
וכאן מגיעה שאלת השאלות. ואנחנו, מתי נגלה את ה''אתה'' שלנו? מתי נפשוט את התחפושת ונסיר המסכות מאיתנו?
יה"ר שנזכה!
הכותב הוא ר״מ בבית הספר נעלה - תיכון טכנולוגי בביתר עלית, עמותת תימורה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו